מקדש איסה

מקדש איסה
伊勢神宮
	נאיקו, מקדש איסה
מידע כללי
סוג	jingū
מיקום	איסה
מדינה	יפן
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	? – 4 לפני הספירה
תאריך פתיחה רשמי	4 לפנה״ס
סגנון אדריכלי	שינמיי-זוקורי
קואורדינטות	34°27′18″N 136°43′33″E / 34.455°N 136.72583333333°E
	www.isejingu.or.jp
	(למפת יפן רגילה) טוקיו אוסקה סאפורו סנדאי ניאיגטה פוקואוקה נהה ד.; קו.; צ.; קו.; סין רוסיה ים יפן האוקיינוס; השקט; מקדש איסה

מקדש איסה (ביפנית: 伊勢神宮) הוא מקדש שינטו המוקדש לאלת השמש אמטראסו, הממוקם בעיר איסה, יפן. המקדש הוא למעשה קומפלקס מקדשים, המרוכזים סביב שני המקדשים העיקריים נאיקוּ (内宮) וגֶקוּ (外宮).

המקדש הפנימי, הנאיקו, נמצא בעיירה אוג'י-טאצ'י, מדרום לעיר איסה, והוא מוקדש לאלה אמטראסו. המקדש החיצוני, הגקו, מרוחק כשישה קילומטרים מנאיקו, ומוקדש לאלת החקלאות והיצרנות, טויואוקה. מלבד שני אלה, ישנם עוד 123 מקדשי שינטו באיסה ובסביבתה, 91 מקושרים לנאיקו, ו-32 מקושרים לגקו.

על פי המסורת, מאוחסן הראי הקדוש, אחד מסימני המלוכה של קיסר יפן, במקדש איסה, והוא האתר הקדוש ביותר בקומפלקס. למרות חשיבותו, נאסרת הצגת הראי בפומבי, ואף המבנה בו הוא נמצא מוקף בחומת עץ.

הקמת המקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הניהון שוקי, לפני כאלפיים שנה יצאה הדמות האגדית יָמָטוֹהימֵה נוֹ מיקוֹטוֹ, בתו של הקיסר סואינאין, מהר מיווָה שבמחוז נארה, בחיפוש אחר מקום פולחן קבוע לאלה אמטראסו. בסופו של המסע, שנמשך עשרים שנה, הגיעה יָמָטוֹהימֵה לאיסֵה, ולאחר ששמעה את קולה של אמטראסו הקימה את הנאיקו.

למרות שתאריך הבנייה המסורתי עומד על שנת 4 לפני הספירה, מקובל שהנאיקו והגקו נבנו במאות השלישית והחמישית בהתאמה. את הנאיקו בנה הקיסר טמו, ובניית המקדש מחדש נערכה לראשונה על ידי אשתו, הקיסרית ג'יטו בשנת 692.

כהן ראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין המאות השביעית והארבע-עשרה, מילאה בת המשפחה הקיסרית את תפקיד הכהנת הראשית של המקדש, שנקרא סאיוֹ. הסאיו הראשונה הייתה נסיכה אוקו, בתו של הקיסר, שמילאה תפקיד זה בתקופת אסוקה, ואזכורים לנושאות תפקיד זה הופיעו ברומן מעשה גנז'י. תפקיד הסאיו בוטל בתקופת שתי החצרות הקיסריות.

בתקופת האימפריה היפנית, בה נוסד השינטו המדיני, מילאו קיסרי יפן - מוצוהיטו, יושיהיטו והירוהיטו - את תפקיד הכהן הראשי של המקדש, אך לאחר פירוק מוסד השינטו המדיני בתקופת הכיבוש האמריקאי, חזרו למלא תפקיד זה חברים אחרים במשפחה הקיסרית. כיום מכהנת בתפקיד סאיאקו קורודה, אחותו של הקיסר נארוהיטו.

ארכיטקטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסגנון האדריכלי של מקדש איסה נקרא שינמֵיי-זוּקוּרי (神明造), והוא ידוע בפשטותו ובעתיקותו, שכן עקרונותיו הבסיסיים התפתחו בתקופת קופון (538-250 לספירה). מדי עשרים שנה מפורקים מבני המקדש, ונבנים מחדש באתר סמוך, וזאת כדי לשמר על עתיקות המקדש ושמירה על מבנהו המקורי תוך חידושו. המקדש הנוכחי, שנבנה ב-2013, הוא הגרסה ה-62 של המקדש, ומקדש חדש עתיד להיבנות בשנת 2033.

מקדש נאיקו נבנה מברוש יפני, והוא נתמך על ידי עמודים המקובעים באדמה. שטחו הוא 10.9 מטרים על 5.5 מטרים, ובתוכו רצפה מוגבהת, ואל הכניסה מוביל גרם מדרגות יחיד. הגג עשוי מקנים מיובשים, ועל רכס הגג מונחים עשרה בולי עץ, ובשני הקצוות קרשים הבולטים מעל הגג מעניקים למקדש את מראהו הייחודי. רכס הגג נתמך על ידי שני עמודים הנמצאים מחוץ למבנה.

המגרש הריק הסמוך למקדש - מקום עמידתו של המקדש הקודם, ומקום בנייתו של המקדש הבא - נקרא קודנצ'י. השטח מכוסה באבני חצץ לבנות, ונותר ריק מלבד מבנה עץ קטן שנבנה מסביב לעמוד עץ בגובה שני מטרים שנקרא שין-נוֹ-מיהאשירָה. כשהמקדש נבנה מחדש, הוא נבנה מסביב לעמוד זה, ובשלב מסוים מסירים את מבנה העץ. לפני סיום פירוק המקדש הישן בונים את מבנה העץ מחדש סביב העמוד הישן, וכן נותרים שני העמודים המרכזיים נסתרים תמיד.

פסטיבלים שנתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה השביעית החלו הפסטיבלים והחגים הדתיים שנחגגו במקדש איסה לקבל אופי רשמי יותר. במהלך השנה מתקיימות שלוש הנחות מנחה בפני האלים על ידי הסאיו ממשפחת הקיסר, והחג החשוב הראשון נחוג בפברואר והוא קיננסאי, שבו מתפללים לשנת יבול טובה. קזהינומי-סאי, בו מתפללים לגשמי ברכה, נחוג פעמיים בשנה, במאי ובאוגוסט. הטקס החשוב ביותר בשנה הוא קנאמה-סאי, שנערך באוקטובר, ובו מציעים אורז ואת פירות השנה כמנחה לאמטראסו, ואף הקיסר שולח מנחת אורז שהוא עצמו קטף.^[1]

מלבד פסטיבלים הקשורים לחקלאות, נערכים במקדש איסה פסטיבלים רבים במהלך השנה, ביניהם חגיגות ראש השנה, חג ייסוד יפן, ימי קיסרים מן העבר, יום הולדתו של הקיסר ועוד.^[2]

נאיקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם הרשמי של מקדש נאיקו הוא קוטאי-ג'ינגו, והוא המקדש הראשי בו מתפללים לאלה אמטראסו. מקדש נאיקו כולל כמה מבנים:

גשר אוג'י[עריכת קוד מקור | עריכה]

גשר עץ זה, הבנוי מעל נהר איסוזו, אורכו 100 מטרים. הוא נבנה בסגנון יפני מסורתי והוא מוביל אל הכניסה לנאיקו. כשאר מבני נאיקו, גם הוא נבנה מחדש מדי עשרים שנה.

טמיזושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חציית גשר אוג'י, מגיעים המבקרים לטֵמיזוּשָה, מבנה עץ קטן ובו בריכת מים המשמשת לטקס טיהור. מבקרים מתבקשים לרחוץ את ידיהם ולשטוף את פיותיהם במים מהבריכה כמחווה סמלית לניקיון הגוף והנפש. מעבר לטמיזושה ניצב הראשון מבין שני שערי טוריאי גדולים.

סאיקאן ואנזאישו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחולפים בשער הטוריאי הראשון מגיעים להיכל הטהרה (סאיקאן), ומשמאלו ניצב היכל קבלת מבקרים ממשפחת הקיסר (אנזאישו). כהנים המתגוררים במקדש משתמשים בסאיקאן כדי להיטהר לפני עריכת טקסים.

קגורדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר שער הטוריאי השני שוכן הקָגוּרַדֶן. זהו היכל תפילה הפתוח לציבור, והוא מוזמן להתפלל לקאמי, להדליק קטורת ולרכוש קמעות של אמטראסו אומיקאמי.

אימיביאדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימיבִּיָאדֶן הוא ההיכל בו בוערת האש באמצעותה שורפים מנחות מזון לאלי המקדש. את האורז ואת שאר מזונות מאחסנים לאחר בישולם בקופסת עץ ברוש, ולאחר טקס טיהור הקופסה, מציעים את המנחה לקאמי.

קוטאיג'ינגו - המקדש הראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסלול העלייה לרגל ממשיך לקוטאיג'ינגו, בו שמור הראי הקדוש, לאורך מדרגות אבן גדולות. העולים לרגל מתבקשים להצמד לאחד הצדדים, שכן מרכז המסלול שמור לאמטראסו אומיקאמי. למרות שהכניסה למקדש עצמו אסורה, יכולים העולים לרגל להציע מנחה מול שעריו הסגורים.