מרגרט טיודור
 | |||||||||
| לידה |
28 בנובמבר 1489 ארמון וסטמינסטר, לונדון, ממלכת אנגליה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
18 בנובמבר 1541 (בגיל 51) טירת מתבן, ממלכת סקוטלנד  | ||||||||
| מדינה | אנגליה | ||||||||
| מקום קבורה | פרת', סקוטלנד | ||||||||
| בן זוג |
ג'יימס הרביעי, מלך סקוטלנד ארצ'יבלד דאגלס, רוזן אנגוס הנרי סטיוארט, לורד מתבן | ||||||||
| שושלת בית טיודור | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
מרגרט טיודור (באנגלית: Margaret Tudor; 28 בנובמבר 1489 – 18 בנובמבר 1541) הייתה בתו הראשונה של הנרי השביעי, מלך אנגליה, השנייה מבין שבעת ילדיו. היא נישאה בשנת 1503 לג'יימס הרביעי, מלך סקוטלנד והייתה אמו של ג'יימס החמישי, מלך סקוטלנד וסבתה של מרי, מלכת הסקוטים. נישואיה של מרגרט למלך סקוטלנד הובילו לאיחוד הכתרים בשנת 1603, איחודן של ממלכות אנגליה וסקוטלנד תחת ג'יימס הראשון, מלך אנגליה (ג'יימס השישי, מלך סקוטלנד).
ילדותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרגרט טיודור נולדה ב-28 בנובמבר 1489 ב-ארמון וסטמינסטר שבלונדון, ילדתם השנייה ובתם הבכורה של הנרי השביעי, מלך אנגליה המכהן ורעייתו אליזבת מיורק, בתו של אדוארד הרביעי, מלך אנגליה. יש הטוענים כי כבר מהיוולדה נועדה מרגרט להיות מלכת סקוטלנד, שכן היא הוטבלה יומיים לאחר לידתה, ביום אנדרו הקדוש, היום הלאומי הרשמי של סקוטלנד, וטבילתה התקיימה בכנסיית מרגרט הקדושה שבמנזר ווסטמינסטר, המוקדשת לקדושה הסקוטית המלכותית היחידה.
מרגרט גדלה עם שישה אחים ואחיות, ביניהם אחיה הבכור ארתור, נסיך ויילס והנרי, לעתיד המלך הנרי השמיני, שנולד שנה וחצי אחריה. מרגרט חונכה מגיל צעיר לתפקיד אשת מלך ולמדה צרפתית, לטינית, קשתות וכן לנגן בלאוטה ובקלאוויקורד. כנסיכה הראשונה לבית טיודור היא הייתה כלה מבוקשת וכבר מגיל צעיר חיפש לה אביה חתן מתאים מבית מלוכה אירופאי גדול כדי לחזק את שלטונו הטרי באנגליה.
נישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוד לפני שהייתה בת שש החל משא ומתן לגבי שידוכה של מרגרט לג'יימס הרביעי, מלך סקוטלנד, שידוך שנועד להבטיח את תמיכתו של בית המלוכה הסקוטי בשושלת טיודור החדשה ולמנוע מלחמה בין שתי הממלכות השכנות. לאחר דיונים שנמשכו מספר שנים הוכרזו האירוסים הרשמיים בין ג'יימס למרגרט ב-24 בינואר 1502 במסגרת הסכם השלום הנצחי בין אנגליה וסקוטלנד. טקס הנישואים בין מרגרט למיופה הכוח של המלך ג'יימס נערך באותו היום בארמון ריצ'מונד שמחוץ ללונדון והחתונה האמיתית בין בני הזוג נערכה ב-8 באוגוסט 1503 באדינבורו. מרגרט הייתה אז בת 13 בלבד, ובעלה הטרי היה בן 30. מרגרט הוכתרה כמלכת סקוטלנד במרץ 1504.
ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מהגעתה לסקוטלנד בשנת 1503 ועד לשנת 1507 לא נכנסה מרגרט להריון ובין השנים 1507 ל-1510 ילדה שלושה ילדים, שני בנים ובת, שמתו כולם בינקותם. לאחר מכן נולדו לבני הזוג עוד שלושה ילדים, מתוכם רק בן אחד הגיע לבגרות:
- ג'יימס (1512–1542) - ירש את הכתר מאביו כג'יימס החמישי. נישא למדלן דה ולואה, נסיכת צרפת, בתו של פרנסואה הראשון, מלך צרפת ולאחר מותה למארי דה גיז. מנישואיו השניים נולדה מרי, לעתיד מלכת סקוטלנד.
מלכת סקוטלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסכם השלום שנחתם בשנת 1502 בין אנגליה לסקוטלנד ושהיה אמור להבטיח שלום נצחי לא החזיק אפילו עשור. בשנת 1509 מת אביה של מרגרט, המלך הנרי השביעי, ואת מקומו ירש אחיה, הנרי השמיני, שהיה מלך אגרסיבי ונכנס למלחמה נגד צרפת, בת בריתה העתיקה של סקוטלנד. בשנת 1513 נשלחו כוחות אנגלים צפונה, לכיוון הגבול הסקוטי, וג'יימס הרביעי הוביל את צבאו לתוך השטח האנגלי. ב-9 בספטמבר נפגשו שני הצבאות במחוז נורת'מברלנד בקרב שקיבל את השם קרב פלודן, שבמהלכו נהרג המלך ג'יימס הרביעי. בצוואתו קבע ג'יימס כי אלמנתו תשמש כעוצרת בשם בנו ג'יימס, שהיה אז בן שנה בלבד, עד הגיעו לבגרות. מינויה של מרגרט, שהייתה בהריון כאשר בעלה נהרג, אושר בקושי על ידי הפרלמנט הסקוטי, בגלל היותה אחותו של מלך אנגליה, אויבה של סקוטלנד.
המלכה מרגרט הצליחה להביא לשלום בין סקוטלנד לאנגליה אך הייתה חייבת לבסס את שלטונה שכן רבים מבין ההנהגה והאצולה של סקוטלנד, שתמכו בצרפתים ולא באנגלים, התנגדו לשלטונה. מתנגדים אלה שאפו להחליפה בג'ון סטיוארט, דוכס אולבני, בן דודו של ג'יימס הרביעי והשלישי בסדר הירושה של הכתר הסקוטי, (אחרי בניה של מרגרט, ג'יימס ואלכסנדר שנולד לאחר מותו של אביו). מרגרט החלה להסתמך יותר ויותר על בני בריתה מבית דאגלס, אחד מבתי האצולה החזקים בממלכה, וב-6 באוגוסט 1514 נישאה בחשאי לארצ'יבלד דאגלס, רוזן אנגוס. נישואים אלו גרמו לכך שהשבטים החזקים האחרים בממלכה, שהתמרמרו על העדפתה הברורה של המלכה לשבט דאגלס, הסירו את תמיכתם בה ולאחר מספר שבועות קבע הפרלמנט לא רק כי עליה לוותר על העוצרות לטובת דוכס אולבני, אלא גם כי עליה לוותר על זכויותיה לגידול בניה. בהתרסה לכך לקחה המלכה את בניה לטירת סטירלינג, שם התבצרה יחד עם בני בריתה.
המלכה הגולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוכס אולבני הגיע לסקוטלנד במאי 1515 וביולי מונה לתפקיד העוצר. חודש לאחר מכן, לאחר מצור על טירת סטירלינג, הסכימה לבסוף מרגרט בלית ברירה להעביר את ילדיה לחזקתו של העוצר החדש. בספטמבר ברחה מרגרט, שהייתה בהריון מבעלה החדש, יחד עם ארצ'יבלד לאנגליה, שם התגוררה בטירת הארבוטל, מעונה החדש אותו העניק לה הנרי השמיני. חודש לאחר מכן היא ילדה בת, מרגרט דאגלס (1515–1578), שגדלה רוב חייה בחצר המלוכה האנגלית ונישאה לגולה הסקוטי מתיו סטיוארט, רוזן לנוקס הרביעי. לזוג נולדו שני בנים, והבכור שבהם, הנרי סטיוארט, לורד דרנלי, נישא לדודניתו מרי, מלכת הסקוטים.
מרגרט וארצ'יבלד התגוררו בטירת הארבוטל עד הקיץ של שנת 1516, אז החליט הרוזן, למורת רוחה של רעייתו, להשלים עם דוכס אולבני ולשוב לסקוטלנד. מרגרט, שלא הסכימה לשוב יחד עם בעלה, נסעה דרומה ללונדון יחד עם בתה התינוקת והשתיים התקבלו בחצר המלוכה של הנרי השמיני בחגיגות שנמשכו חודש. כדי לבסס את מעמדה של מרגרט כמלכה האלמנה של סקוטלנד החליט המלך הנרי לתת לה להתגורר בסקוטלנד יארד, הארמון העתיק של מלכי סקוטלנד בלונדון. בשנת 1517 החליטה מרגרט לשוב לסקוטלנד לאחר שהנרי הגיע להסכם עם דוכס אולבני לפיו אחותו לא תיפגע אם תחזור.
השיבה לסקוטלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם חזרתה של המלכה האלמנה לסקוטלנד השתפרו היחסים בינה לבין בעלה, רוזן אנגוס, אולם השניים התרחקו במהרה, במיוחד לאחר שגילתה מרגרט כי בזמן שהיא שהתה באנגליה התגורר בעלה יחד עם מאהבתו. מרגרט רצתה להתגרש מבעלה אולם אחיה התנגד באותה התקופה לגירושים (למרות שהוא בעצמו התגרש מרעייתו, קתרין, בשנת 1533), במיוחד משום שרוזן אנגוס היה בן ברית חשוב ביותר לאנגלים בסקוטלנד. מרגרט, שכעסה מאוד על אחיה שלא הסכים לעזור לה, החלה להתקרב לצד הפרו-צרפתי בסקוטלנד ולתמוך בדוכס אולבני. בשנת 1521 חזר דוכס אולבני לסקוטלנד משהות ארוכה בצרפת והחל לפעול, בשיתוף פעולה עם מרגרט, להרגעת הרוחות בממלכה לאחר מספר שנים של קונפליקטים בין-שבטיים. בעלה של מרגרט נשלח לגלות בצרפת והחלו שמועות כי דוכס אולבני היה יותר מבן בריתה הפוליטי.
בשנת 1524, לאחר מספר קרבות בין כוחות סקוטים לאנגלים לאורך הגבול, נאלץ דוכס אולבני לעזוב שוב לצרפת לאחר הפיכה שקטה שאורגנה, בין השאר, על ידי מרגרט. בצעד פופולרי היא הביאה את בנה, שהיה אז בן 12 בלבד, לאדינבורו, שם הוא הוכתר כמלך. למרות שהפרלמנט ביטל רשמית את העוצרות ג'יימס לא מלך למעשה אלא כוון על ידי גורמים שונים, ומעל לכל על ידי אמו. בנובמבר 1524 הכיר הפרלמנט במרגרט כיועצת הראשית למלך. בשנת 1525 שב בעלה הגולה לסקוטלנד ומרגרט חיפשה בני ברית חדשים שימנעו ממנו להשיג יותר מדי כוח והשפעה על המלך הצעיר. היא פנתה לבית סטיוארט לתמיכה והתאהבה בהנרי סטיוארט, אותו העלתה לתפקיד שר האוצר. למרות נסיונותיה להרחיק את בעלה מהחצר הוא הצליח לנצל את זכויותיו במועצת המלך בעזרת תומכיו הרבים ולשמש למעשה כעוצר בשמו של ג'יימס הצעיר במשך שלוש שנים.
גירושים ונישואים שלישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרגרט, שלא הצליחה למנוע מבעלה להשתלט על בנה, החלה להשקיע את כל מאמציה בניסיונות להשגת גט, ואף הפיצה שמועה לפיה ג'יימס הרביעי לא באמת מת בקרב פלודן ולכן נישואיה השניים אינם תקפים. למרות שעזרה להדיח את דוכס אולבני בשנת 1524 השניים שמרו על יחסים טובים והדוכס, לו היו קשרים טובים עם הכס הקדוש, ניסה לשכנע את האפיפיור להסכים לבקשתה של המלכה. במרץ 1527 הסכים לבסוף קלמנס השביעי לאשר את הגירושים, ושנה לאחר מכן נישאה מרגרט להנרי סטיוארט, למרות התנגדותו של הנרי השמיני. מיד לאחר החתונה ציווה בעלה השני של מרגרט לעצור את בעלה השלישי משום שנישא למלכה האלמנה ללא אישור הפרלמנט. אולם חודש לאחר מכן הגיע המלך ג'יימס החמישי לבגרות (גיל 16) והדיח את רוזן אנגוס ואת כל משפחתו מעמדותיהם. הוא העניק לאביו החורג החדש את התואר "לורד מתבן" ומרגרט והנרי הפכו במהרה ליועצים הראשיים למלך.
מרגרט שאפה להביא לשלום בין אנגליה לסקוטלנד אולם ג'יימס הצעיר לא בטח בדודו הנרי, במיוחד בשל תמיכתו המתמשכת של מלך אנגליה ברוזן אנגוס. למרות זאת הצליחה מרגרט לשכנע את בנה להפגש עם הנרי השמיני בשנת 1536, אולם פגישה זו הסתיימה ללא תוצאות חשובות. מרגרט שאפה לחתן את בנה לאחייניתה, הנסיכה מרי, ולקרב כך את שתי הממלכות, אולם ג'יימס העדיף לכרות ברית עם הצרפתים ונישא למדלן, בתו של פרנסואה הראשון, מלך צרפת. אכזבתה של מרגרט מכך שלא הצליחה לשכנע את בנה להתקרב לאנגלים גרמה לה אפילו לגלות לאחיה הנרי סודות מדינה סקוטים, ויחסיה עם בנה נפגעו מאוד בשל כך. בשנת 1537 ביקשה המלכה האם להתגרש מבעלה השלישי משום שחי עם מאהבת על חשבונה של רעייתו, אולם בקשתה נדחתה על ידי בנה המלך.
שנותיה האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרגרט השלימה לבסוף עם בעלה ובשנת 1538 קיבלה לחצר את מארי דה גיז, רעייתו השנייה של המלך ג'יימס. שתי המלכות החזקות הללו הגיעו ליחסים טובים ומארי אף התעקשה על נוכחותה של חמותה בחצר המלוכה.
המלכה מרגרט מתה משבץ בביתה בטירת מתבן ב-18 באוקטובר 1541. ג'יימס השישי, מלך סקוטלנד, שהיה נינה של מרגרט גם דרך בנה ג'יימס וגם דרך בתה מרגרט, עלה לכס המלוכה האנגלי 62 שנים לאחר מותה תחת השם ג'יימס הראשון, ובכך הביא לאיחודן הסופי של ממלכות אנגליה וסקוטלנד.
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה של מרגרט טיודור באתר של בית טיודור
- ביוגרפיה
- מרגרט טיודור באתר ההיסטוריה האנגלית
- מרגרט טיודור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- מרגרט טיודור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
