מרכז מסחרי (תל אביב)
 | |
| שוק האוכל ברחוב לוינסקי | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מרכז מסחרי  |
| מיקום |
תל אביב-יפו |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 32°03′33″N 34°46′12″E / 32.059166666667°N 34.770027777778°E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   מרכז מסחרי  | |
  | |
.JPG)
מרכז מסחרי הוא מתחם בתל אביב המשתרע בין הרחובות דרך יפו, רחוב העלייה ורחוב וולפסון. רחובו המרכזי של המתחם הוא מערבו של רחוב לוינסקי. שמו של המתחם הונצח בעבר באחד הרחובות הקטנים החוצים את המתחם ממזרח אל מערב (רחוב מרכז מסחרי, כיום רחוב מטלון). תכנן: האדריכל יוסף טישלר.
המרכז הוא מוקד מסחר סיטונאי ומכיל בתי מסחר, בתי מלאכה, מחסני מזון, ומסעדות פועלים לשירות העובדים וקהל הקונים. חלק מהמתחם מוגדר כשוק (כך קטע רחוב לוינסקי בין רחוב העלייה עד רחוב השוק שבו נמצא כיום "שוק לוינסקי" וגם המתחם שבו שכן בעבר "שוק העלייה"). בתי המרכז, שהוקם בשנות העשרים גבוהים יחסית לבנייה בתקופה זו (בני 3-4 קומות) ומצטופפים לאורכם ולרוחבם של רחובות במבנה של שתי וערב. מבנה המרכז ואופיו כמעט ולא השתנו במהלך השנים. כיום, המתחם מהווה חלק משכונת פלורנטין.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הקמת אחוזת בית ונוה צדק נותרו שטחי חולות ופרדסים בבעלות ערבית (בעיקר שייח' עלי) בין השכונות היהודיות ויפו. חברת "גאולה" בראשותו של דוד סמילנסקי, ממייסדי תל אביב עסקה ברכישת קרקעות באזור חיץ זה, והצטרפו אליה גורמים נוספים ובמיוחד חברת "מרכולת" (ששמה מונצח ברחוב בשם זה בגבולו המערבי של המתחם) בראשות נחמן פלמן, שהתכוונה להקים במקום אזור מסחרי. רוב רובה של הפעילות המסחרית והעסקית של היהודים התרכזה עדיין ביפו (כיוון שראשי הוועד, עקיבא אריה ויס ומאיר דיזנגוף התעקשו שלא לפתוח בתל אביב בתי מסחר כדי לקבע את דמותה כ"עיר גנים"). בינתיים שימש האזור כשוק פתוח אליו הגיעו שיירות גמלים עם סחורה מיפו וקונים יהודים משכונות תל אביב העתידית וממושבות כגון ראשון לציון, פתח תקווה ועוד.
לאחר פרעות תרפ"א בהן נרצחו יהודים ונבזזו בתי עסק ביפו הובהר הצורך בהקמת מרכז מסחרי יהודי. למשימת הקמת המרכז התגייסה אגודת "מרכז מסחרי" בראשות מנחם גילוץ, אף הוא מימייסדי תל אביב, שיצרה אגודה בה ערבו זה לזה החברים הדדית מול מוסדות פיננסיים כבנק אפ"ק ובנק ברקליס לקבלת הלוואות לרכישת מגרשים באדמות "מרכולת" והקמת בתי עסק. ב-1921 הוקם מרכז מסחרי בגבול הרחובות כפר גלעדי והקישון שגדל והתרחב מאוחר יותר. היה זה המתחם הראשון בארץ ישראל שתוכנן מראש כמרכז מסחר ומלאכה, בנפרד ממגורים.
עם זאת, לאחר זמן מה, עת נרגע המצב והמתיחות התפוגגה, נעצרה אט אט הקמת המרכז המסחרי ועל האדמות שב ונוצר שוק פתוח. מאיר דיזנגוף, ראש העיר, כתב ב-1924 למפקד משטרת תל אביב, חיים הלפרין:
בסביבות הרחובות קצה אחד העם אוהל משה מקום היה מקודם שוק הולך ונעשה שוב שוק. בכל בוקר יכולים לראות שם סביב המקום, שנועד היה להיות גן ילדים, גמלים, חמורים, ומסתובבים של ערבים כמו בשוק. הם שמים את הפירות והירקות על הקרקע והכל מלוכלך. אני מבקש אפוא מכבודו לשלוח לשם בכל בוקר השכם שומר שישגיח שלא יהפכו מקום זה עוד הפעם לשוק. רבים מרוכלי הרחוב משאירים ברחוב עגלותיהם ושולחנותיהם, מה שמתנגד לכל חוק, והרחוב לא יכול להיות לרשות היחיד. הנני מבקש עוד פעם לאחוז בכל האמצעים שבלילה לא יישאר שום דבר ברחוב. לא עגלות, שולחנות וסחורות ולא ארגזים ותיבות".
המרד הערבי הגדול של 1936–1939 נתן דחיפה מחודשת להרחבת המרכז המסחרי והוא החל להוות את המרכז הסיטונאי העיקרי לכל דרום ארץ ישראל היהודית. בשנת 1935 נבנה שוק העלייה בסגנון הבינלאומי ברחוב העלייה פינת רחוב וולפסון וכיום הוא מבנה נטוש המיועד להריסה מלבד חזית מבנה השוק המיועדת לשימור.
המרכז בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבר נבדלו רחובות המרכז זה מזה על פי תחומי הפעילות של החנויות: כגון - רחוב מטלון שהיה מוקדש לכלי בית, רחוב לוינסקי שהיה מוקדש למוצרי מזון, רחוב וולפסון שהיה מוקדש עבור תאורה, רחוב כפר גלעדי שהיה מוקדש למוצרי קוסמטיקה, ודרך יפו שהיה מוקדש לאביזרי אופנה.
מחסני מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברחבי המתחם שכנו גם מחסני מזון בסמוך אל שוק העלייה שסיפקו תוצרת ביתית לכל הארץ וכיום עוברים הסבה אל מגורים.
שוק התחפושות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד לתחילת שנות ה-90 התקיים: שוק תחפושות ברחוב כפר גלעדי כמידי שנה לפני חג הפורים.
המרכז כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום השכונה משמרת את עירוב השימושים בה כך שבשעות היום מתקיימת בה פעילות מסחרית שוקקת בקומת הקרקע וזאת בהתאם למדיניות עיריית תל אביב המעודדת עירוב זה[1]. בשכונה בוצעו מספר לא מבוטל של פרויקטי התחדשות עירונית, בייחוד בקרנות הרחובות[2][3][4]. מחירי השכירות בשכונה גבוהים יחסית בשל קרבתה למרכז העיר ההיסטורי של תל אביב ופארק המסילה מצפון, לסצנת הלילה של פלורנטין מדרום ושוק לוינסקי הנמצא במזרחה. בנוסף, בסמוך לשכונה נמצאות שתי תחנות של הקו האדום: תחנת אלנבי ותחנת אליפלט.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מנחם גילוץ, ספר זיכרון לחברת מרכז מסחרי: אגודה הדדית, שפעלה במשך שלושים ושש שנה, י’ שבט תרפ"א - י"ט סיון תשי"ז, תל אביב, 1957
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גדעון ביגר, התפתחות השטח הבנוי של תל אביב בשנים 1934-1909(הקישור אינו פעיל) באתר עמותת מייסדי תל אביב
- מפת תל אביב, 1930[5] עם ציון שם המתחם. באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דרום_25.1.22 (tel-aviv.gov.il)
- ^ רחוב מרכולת, באתר פרויקט תל אביב
- ^ מטלון 75, תל אביב, באתר הישראלית
- ^ הדר דוד | ייזום פרויקטים בנדל״ן | פרויקט מטלון 49, באתר hadardavid (באנגלית)
- ^ מפה באנגלית בהוצאת מחלקת המדידות המנדטורית, 1930 עם ציון המתחם Merkaz Mishari, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור