משה דנקנר
משה דנקנר (8 במרץ 1898 – 17 ביוני 1984)[1] היה מראשוני תעשיית היהלומים בארץ ישראל.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנם של מאיר מתתיהו דנקנר ושושנה לבית צלליכין. בשנות ה-30 היה יבואן של קמח וסוכר[2]. במהלך מלחמת העולם השנייה פתח, יחד עם אחיו עובד בן עמי, בית חרושת לליטוש יהלומים בנתניה בשם "אלמז'", שבו העסיק כ-100 פועלים. משה דנקנר היה בין הראשונים שקיבלו סייט[3] ישירות מסינדיקט היהלומים "דה בירס" בלונדון, בזכות הקשרים שפיתחו הוא ואחיו עובד בן עמי עם הארי אופנהיימר, בעליו של התאגיד.[4]
לדנקנר היו 11 ילדים – שישה מאשתו הראשונה רחל, וחמישה מאשתו השנייה, אינס. ילדיה של אינס ירשו את עסקי היהלומים של אביהם, בעוד ילדיה של רחל ירשו את הקרקעות ושאר הנכסים שהיו בבעלותו. נכסים אלו היוו בסיס להקמת דנקנר השקעות ב-1957 כאשר רכשו ממדינת ישראל את מפעל תעשיות מלח לישראל בעתלית.
שניים מנכדיו הם נוחי דנקנר ודני דנקנר.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אתר "Billiongraves"
- ^ יש צורך בפוליטיקה מסחרית, כמו בשעת חירום באנגליה על מנת לדאוג למלאי המזונות שלא יופחת, הַבֹּקֶר, 19 בספטמבר 1939
- ^ סייט (Sight) פירושו זכות לרכוש יהלומים גולמיים במחיר מופחת ישירות מהמפיק. ניתן לרשימה מצומצמת של יהלומנים.
- ^ התאחדות תעשייני היהלומים, יקירי תעשייה 1994, משה דנקנר ז"ל
