משה ורטמן
 | |||||
| לידה |
20 בפברואר 1924 טומשוב לובלסקי, רפובליקת פולין  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
2 באוקטובר 2011 (בגיל 87) חיפה, ישראל | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 1947 | ||||
| מפלגה |
המערך | ||||
| סיעה | המערך, העבודה | ||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
|
צלב ההצטיינות של מסדר ההצטיינות של סקסוניה התחתונה (30 בינואר 1990) | |||||
  | |||||
משה ורטמן (20 בפברואר 1924 – 2 באוקטובר 2011) היה חבר הכנסת לשעבר מטעם המערך ופעיל ציבורי בחיפה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מימין לשמאל: גב' מרים איתן, משה ורטמן, זאב אלמוג, רא"ל רפאל איתן, מנכ"ל מספנות ישראל - ישראל ליברטובסקי, שר התחבורה - חיים לנדאו, ראש העיר חיפה - אריה גוראל
ורטמן נולד בטומשוב לובלסקי שבפולין, בנם של שרה רבקה וישראל ורטמן. ב-1927 המשפחה עלתה לארץ ישראל והתגוררה בתל אביב-יפו, אולם האב (ישראל) לא הצליח למצוא פרנסה וב-1929 שבו בני המשפחה לפולין. ורטמן למד בגימנסיה טכנית על-שם קורקוס בלבוב שבאוקראינה, עם תחילת מלחמת העולם השנייה, יחידות של ורמאכט פלשו לעיירה שבה התגורר, הוא נתפס ונחקר על ידי קצין אס אס גרמני, אך הקצין שסבר שהנער פולני, שחרר את הנער ורטמן לדרכו בגין חזותו הארית, אותה יחידה בפיקוד אותו קצין אס.אס ביצעה פשעי מלחמה בעיירה ומספר יהודים נרצחו במקום כולל חברים לספסל הלימודים של ורטמן, ביתם של משפחת ורטמן נהרס בחלקו. עקב תנאי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, היחידות הגרמניות עזבו את העיירה ובמקומם נכנסו לעיירה יחידות של הצבא האדום, בפיקוד היחידות הללו היו קצינים פוליטיים - "פוליטרוקים" ברובם יהודים דוברי יידיש, אותם קצינים סייעו למשפחת ורטמן לעזוב את העיירה לכיוון מזרח. המשפחה עברה בהמשך ליישוב נידח במרכז רוסיה ובהמשך לברית המועצות האסייתית, בעיר לנינבאד בסמוך לטשקנט, שם השלים את השכלתו, בבית ספר גבוה בטג'יקיסטן.
עלייה חוזרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ורטמן שב לארץ ישראל ב-1947, ולאחר עלייתו היה פעיל בהגנה. הוא התגורר בקריית חיים ועבד כעובד אזרחי בתיקון ותחזוקת טרקטורים וציוד כבד עבור הצבא הבריטי באזור שהיום בסמוך לטירת כרמל. במלחמת העצמאות היה מראשוני חטיבת כרמלי, גדוד 21, משה היה מפקד כיתה והכיר היטב את אחיו הצעיר של משה דיין, זוהר דיין אשר היה מפקד פלוגה נערץ והיה אחד ממפקדיו של משה בגדוד ונפל בקרב על רמת יוחנן, משה השתתף בפעולות מבצעיות רבות במסגרת גדוד 21 של חטיבת כרמלי ונפצע קשה משני קליעים שפגעו בפניו בקרב בגליל המערבי המערבי במסגרת ההתקפה על משטרת בסה, דרומית לקיבוץ חניתה. כתוצאה מהפגיעה איבד את הראיה בעין ימין, ורוסקה לסתו. הוא טופל טיפול ראשוני בקיבוץ אילון ובהמשך בנהריה, למרות נכותו הקשה חזר לשירות בצה"ל ושוחרר בנובמבר 1949.
תפקידים מפלגתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1948 הצטרף למפא"י, וכיהן בתפקידים שונים במועצת פועלי חיפה ובמפלגת מפא"י. בין היתר כיהן כמזכיר האגודים מקצועיים במועצת פועלי חיפה (1949 - 1955) ומנהל המחלקה לסניפים במועצת פועלי חיפה (1955 - 1969).
בסוף 1959 נבחר למזכירות מועצת פועלי חיפה[1] והחזיק לזמן מה את תיק עובדי המדינה[2] ואת תיק השכונות[3].
בספטמבר 1964 נבחר למזכיר מפא"י במחוז חיפה[4], תפקיד אותו החזיק עד שנת 1974. בהמשך היה חבר לשכת המרכז של מפא"י (1969 - 1981); חבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות (1977 - 1985); ומזכיר מועצת פועלי חיפה (ב-1977). באותה תקופה הפועל חיפה הייתה תחת חסותה של מועצת פועלי חיפה, לכן למעשה משה ורטמן היה האיש החזק של הפועל חיפה (כדורגל), הפועל חיפה (כדורסל), הפועל חיפה (כדורסל נשים) ויתר ענפי הספורט השונים בהפועל חיפה.
ב-17 בינואר 1966 החל לכהן בכנסת השישית, במקומו של השר משה כרמל, שהתפטר לקראת מינויו לשר בממשלה כדי לפנות מקום לורטמן בכנסת[5]. ורטמן כיהן משך שלוש קדנציות (בכנסות ה-6, 7, 8) עד 1977, מטעם סיעת המערך. בכנסת השביעית כיהן כחבר בוועדת הכלכלה ובוועדת הפנים, בכנסת השמינית כיהן כחבר בוועדת הפנים ואיכות הסביבה ובוועדת העבודה והרווחה.
ורטמן כיהן כיו"ר סיעת המערך ויו"ר הנהלת הקואליציה בכנסת בממשלת רבין הראשונה 1974 - 1977.
במהלך כהונתו כמזכיר מועצת פועלי חיפה, היה שותף על במת המכובדים להשקות רבות
של ספינות טילים מדגמי סער 4 ,4.5 במספנות ישראל.
תפקידים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
היה חבר מועצת העיר חיפה בתקופתו של ראש העיר מצנע. בהמשך כיהן בתפקידים בכירים באחת מחברות הבנייה המובילות בארץ, בנוסף היה בכיר בניהול ברשת קו-אופ צפון.
בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-110 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת.
ורטמן שימש ראש הגמלאים בחיפה בהסתדרות החדשה כמעט עד יומו האחרון.
זמן קצר טרם פטירתו הוציא ספר ביוגרפי בסיועו של אלי נחמיאס בשם "בנתיבי מאבק והגשמה". בספרו חשף מספר עובדות לגבי משפחתו, עד 1820 שם המשפחה היה "הלוי" אשר שונה בגין צו של נסיך פרנקפורט. פירוש השם הוא " ערך " בגרמנית, אך הוא נצר ליהדות ספרד אשר גורשו בשנת 1492, משפחת הלוי גורשה לצרפת, בהמשך דור ההמשך עבר לפרנקפורט שבגרמניה ומשם דור הבא עבר למזרח פולין, גם ורטמן בספרו הסביר על קשר משפחתי למשפחת אברבנאל המפורסמת שמקורה הוא בית דוד המלך.
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היה נשוי למלכה לבית כ"ץ[6] (2004-1926). מיד לאחר שהתחתן עברו בני הזוג להתגורר בקריית מוצקין בהמשך עברו להתגורר בקריית חיים. לאחר הולדת הבן הבכור, רכש דירה בשכונת רמות רמז ברחוב חביבה רייך. לאחר הולדת הבת, עברה המשפחה להתגורר ברחוב מאיר 39 במושבה הגרמנית. אחרי הולדת בן הזקונים רכשו בני הזוג דירה מרווחת ברחוב בית-אל 28 שברמת התשבי.
משה התגורר באותה דירה עם משפחתו בצנעה, משנת 1965 ועד פטירתו ב-2011. למשה ומלכה ורטמן נולדו שלושה ילדים:
אלישע, נורית ואהוד (אודי).
משה נפטר באוקטובר 2011 ונקבר בחלקת ההגנה ליד אשתו מלכה, בבית הקברות בחיפה.
קרוב משפחתו של משה ורטמן, רב-סרן דגן משה ורטמן, נפל בקרב במבצע בעזה ב-2009.
על שמו כיכר בהדר הכרמל בחיפה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
משה ורטמן, באתר הכנסת - משה ורטמן, באתר כנסת פתוחה
סיפור הפציעה, סרטון באתר יוטיוב- תמונות מאוסף משה ורטמן - ההסתדרות במרחב חיפה מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נבחרה מזכירות מ.פ. חיפה, דבר, 14 בדצמבר 1959
- ^ מאות עובדים ברכבת חיפה, מעריב, 18 בפברואר 1964
- ^ אושר צירוף י. זלץ, דבר, 23 בנובמבר 1964
- ^ לא איים בפילוג, דבר, 22 בספטמבר 1964
- ^ בממשלה החדשה יכהנו ששה שרים שאינם חברי כנסת, דבר, 11 בינואר 1966
- ^ מלכה עב"ל משה, דבר, 28 באוגוסט 1949