משה זעירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

משה זעירי (קליינר) (19141987) היה פעיל עלייה, מורה, מנהל מוסד הילדים ניצולי השואה "ילדי סלבינו" ואיש תרבות. ממקימי בית צבי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה זעירי נולד בקפוצ'ינסה ליד לבוב שבפולין. גדל במשפחה חסידית וקיבל חינוך מסורתי. עלה לארץ ב-1935 והצטרף לקבוצת גורדוניה בקבוצת שילר שעל-יד רחובות. עבד בקבוצה בפרדס, עסק בענייני תרבות בצורה אובססיבית. לימד לימודי עברית במסגרות של עליית הנוער וכן את ילדי התימנים בשכונת שעריים. נישא ליהודית בשנת 1938. הקים עם השחקן יוסי ידין את סניף גורדוניה בתל אביב. תוך כדי כך למד בסטודיו למשחק של תיאטרון הבימה.

בבריגדה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1942 התגייס זעירי לבריגדה היהודית, לפלוגת סולל בונה ויצא לצפון אפריקה. בפלוגה שימש כרכז תרבות ועסק גם בהקמת כיתות לימוד עברית בקהילות היהודיות בצפון אפריקה שבהן שהה. כאלו הקים בקהיר ואחר כך בבנגזי שבלוב. ב-1944 עברה הפלוגה לדרום איטליה תוך כדי הדיפת כוחות הציר לצפון.

עם ילדים משארית הפליטה - בבית סלבינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום המלחמה אסף ילדים שהגיעו עם שארית הפליטה לאזור צפון איטליה והקים להם מסגרת חינוכית, תחילה במילאנו ומאוחר יותר בבית אצולה בהרים - "בית סלבינו" - אשר במהלך המלחמה חונכו בו ילדי העלית הפשיסטיים. הבית הפך למעון בדרך לארץ ישראל ושהו בו כ-800 ילדים שרידי שואה, ברובם הגדול יתומים, שנקראו "ילדי סלבינו". הילדים שהו במקום לתקופת הכנה לארץ. חלק מהם העפילו בצורה בלתי לגלית ואחרים בצורה לגלית. בנו אבנר נולד בדצמבר 1947 במילאנו. המשפחה חזרה לארץ אחרי קום המדינה, לקבוצת שילר.

בביקור האיחוד במקום, אשר נערך על ידי הילדים בהיותם בוגרים בשנת 1983, קיבעו הם במקום את השלט "שם הוחזרה להם חדוות הנעורים הגזולה והאמונה באדם". הביקור לווה על ידי הסופר אהרון מגד, אשר בעקבותיו כתב את הספר "מסע הילדים אל הארץ המובטחת - פרשת ילדי סלבינו"[1] - המספר על תולדות המקום ועל קורות חלק מהילדים שחיו בו.

הבית נוהל במלואו ולאורך כל התקופה על ידי זעירי - והיה זה אחד מהמפעלים החינוכיים המרשימים ביותר של תקופת אחרי המלחמה - אשר זכה להכרה רבה גם בארץ ישראל וברחבי הקהילות היהודיות באירופה. מכתביו של זעירי מתקופה זו רוכזו בספר שיצא בשנת 2016[2] בהוצאת יד ושם.

עליית הנוער וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקמת המדינה עבר משה זעירי עם משפחתו להדסים, מוסד של ויצו שהוקם לקליטת ילדי עליית הנוער. הוא היה ממעצבי הטקסים, החגים והתרבות של הדסים. מדי שנה העלה בבימויו מחזה אודות גבורת המכבים בחג החנוכה והיה הסולן בביצוע האורטוריה "יהודה המכבי" מאת הנדל. בכל מוצאי שבת הנהיג את תלמידי ומורי הכפר בסעודה שלישית וכן היה במאי טקס הבאת הביכורים בחג השבועות, טקס אשר זכה לפרסום רב בארץ ואף הונצח פעמיים בסרטים. המשפחה חייתה 10 שנים בהדסים ולאחר מכן עברה לגבעתיים, אך זעירי המשיך להיות פעיל בחיי התרבות של הדסים במשך שנים רבות. במקביל, עבד כל אותה התקופה כמרכז בימות החובבים בארץ בוועד הפועל של ההסתדרות, ופעל בהתנדבות כאחראי תרבות בבתי אבות של ההסתדרות. היה בין מייסדי בית הספר למשחק "בית צבי" ושותף פעיל לאורך השנים בעיצוב תכניו והתהוותו.

מסורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

זעירי היה חובב חזנות עוד מבית, ועל אף שלא קיים אורח חיים דתי, אהב לבקר מדי פעם בפעם בבית הכנסת של חסידי מודז'יץ על מנת לשיר עמם ולהתרשם מניגוניהם.

על שמו קיימת קרן מלגות ללימודי במה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסע הילדים אל הארץ המובטחת - פרשת ילדי סלבינו, עם עובד, 1984
  2. ^ את חכי לי ואחזור - ממכתבי משה זעירי, יד ושם, 2016