משה לנדא (איש חינוך)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ד"ר משה לנדא

משה לנדא (לנדאו) (6 בפברואר 1917, י"א בטבת תרע"ז, קרקוב, פולין4 בינואר 2009, ח' בטבת תשס"ט, תל אביב) היה מחנך ישראלי, מורה להיסטוריה ומייסד תיכון עירוני ה' בתל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנדא נולד בשנת 1917 בעיר קרקוב שבפולין, כבן בכור להוריו יהודה לייב, שהיה סוכן ביטוח, ורבקה (רגינה) לבית גרינברג. הבית היה בית דתי ציוני, האב נהג לקרוא בתורה בבית הכנסת. בביתו דיבר עברית עם אביו ופולנית עם אמו. בשבע שנות לימודיו הראשונות למד ב"חדר עברי" ולאחר מכן עבר ללמוד בגימנסיה העברית בקרקוב, שם סיים בהצטיינות את לימודיו התיכוניים; בחינות הבגרות כללו גם בחינה בעברית. כתלמיד מצטיין זכה במלגת לימודים באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא עלה לארץ ישראל בספטמבר 1936 בסרטיפיקט של סטודנט ולמד היסטוריה. בשנת 1941 סיים תואר שני M.A., ולימים, בשנת 1973, קיבל מהאוניברסיטה העברית תואר דוקטור, על עבודה בנושא "היהודים כמיעוט לאומי בשנותיה הראשונות של פולין העצמאית (1918–1926)" (העבודה עובדה לספר "מיעוט לאומי לוחם", שראה אור ב-1986 בהוצאת מרכז זלמן שזר). בשנת 1946 נישא לתרצה לבית דוידזון.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנעוריו היה פעיל מאוד בתנועת הנוער "עקיבא" תנועה שערכי הציונות והיהדות היו נר לרגליה. בתנועת "עקיבא" שימש כמדריך בקן בקרקוב, וכאשר סיים את לימודיו בתיכון הקדיש שנה לעבודה בתנועה בארגון קינים ביישובים שונים בגליציה. לנדא פעל להנצחת עיר הולדתו קרקוב, שמרבית יהודיה (בהם הוריו[1]) הושמדו בשואה. בין השאר בהקמת קרן מלגות לתלמידים על שם נספים בשואה ובני משפחותיהם.

פעילות חינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד עם סיום לימודיו, בשנת 1942, החל את פעילותו כמורה ומחנך בבית הספר הריאלי סניף קריית מוצקין. בשנת 1945 קיבל לידיו את ניהול בית הספר התיכון בחדרה, אשר בוגריו היו לאחר שנים ראשי העיר לדורותיהם. בשנת 1951 עבר להתגורר בתל אביב ולימד שנה אחת בגימנסיה הרצליה. בשנת 1952 פנתה אליו עיריית תל אביב בבקשה להקים ולנהל את בית הספר התיכון העירוני החדש תיכון עירוני ה'. הוא ניהל אותו במשך 33 שנה. בשנים אלו חינך דורות של תלמידים להומניזם יהודי, דמוקרטיה וליברליזם. הקנה ערכי מסורת וחתירה למצוינות מחד וסיוע לחלש ולשונה. ערכיות, חברות, נאמנות ומסירות לתלמידים ולמורים, הסברת פנים בחיוך, בהומור, ברגישות ובסלחנות. דוגמה אישית של מורה הרואה בתפקידו ייעוד, שצייד את תלמידיו בכלים לבניית חיים מלאי משמעות ועניין. לנדא היה ראש ועד מנהלי התיכונים בתל אביב ופעל רבות לביסוס החינוך בעיר.

בדצמבר 1989 התאלמן מאשתו תרצה.[2] לנדא נפטר בינואר 2009, בסמוך למלאת לו 92. נקבר לצד אשתו בבית העלמין קריית שאול.[3]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה לנדא ועמירם פסמניק (עורכים), עירנו תל אביב: חוברת עיון, תל אביב: המחלקה לחינוך ולתרבות בשיתוף עם המחלקה להסברה וליחסי צבור, תשי"ט.
  • מיעוט לאומי לוחם: מאבק יהודי פולין בשנים 1918–1928, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשמ"ו 1986. (עיבוד של עבודת הדוקטור)
  • הברית שהכזיבה: יהודים וגרמנים בקונגרס המיעוטים האירופי: 1925–1933, תל אביב: המכון לחקר התפוצות, תשנ"ב 1992.

ספר שירים שכתב בצעירותו, שהתגלו לאחר מותו:

  • מולדת: משירי משה לנדא בן יהודה לייב הלוי; (עורכים רבקה (איקא) גיא (לנדא), הרב ארי יהושע לנדא), תל אביב: [חמו"ל], תשס"ט 2009.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פועלו בקידום החינוך בתל אביב ועל מחקריו זכה בפרסים רבים.

  • 1974 – פרס ע"ש יצחק גרינבוים, מטעם הקונגרס היהודי העולמי? עבור עבודת הדוקטור שלו: "היהודים כמיעוט לאומי בשנותיה הראשונות של פולין העצמאית 1918–1926".
  • 1984 – פרס מחנך ומנהל למופת, מטעם עיריית תל אביב יפו: על היותו מופת בדרכו כמנהל ומחנך, על קיום ועידוד יוזמות חינוכיות, על השרשת ערכים חינוכיים בסיסיים, על טיפוח מודעות התלמידים לנושא השואה ועל גיבוש מערכת יחסים אנושיים ולבביים עם התלמידים, המורים והעובדים.
  • 1988 – פרס ע"ש ד"ר יהושע א. גלבוע, מטעם משואה: על ספרו "מיעוט לאומי לוחם".
  • תעודת הוקרה של "עם יפה עם אחד": על תרומתו לשיפור איכות החיים והחברה בישראל.
  • 1992יקיר העיר תל אביב.
  • 1993 – פרס ע"ש ד"ר יעקב רובינזון, מטעם איגוד יוצאי ליטא בישראל.
  • 2001 – תעודת הוקרה כמורה לחיים, פרס המכללות: את מתן תעודה זו הובילו תלמידיו הרבים שמהווים כיום את עמודי החברה בישראל, שרים, חברי כנסת, שופטים, מדענים, רופאים, עיתונאים ועוד רבים.[דרוש מקור]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רבקה גיא (לנדא), הרב ארי יהושע לנדא (עורכים), והאיש משה ענו מאוד --- : מסכת חייו של ד"ר משה לנדא, תל אביב: המשפחה, תש"ע 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לייב לנדאו; רבקה לנדאו: דפי עד שמילא משה לנדא, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, אתר יד ושם.
  2. ^ תרצה לנדא באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  3. ^ משה לנדא באתר חברה קדישא ת"א–יפו.