משה פיאמנטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה פיאמנטה
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 13 באפריל 1921
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 באוגוסט 2012 (בגיל 91)
ענף מדעי בלשנות, מזרחנות
מקום מגורים ישראל
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה חתן פרס ישראל לחקר המזרחנות לשנת 1996
תרומות עיקריות
חקר השפה הערבית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

משה פיאמנטה (Piamenta; ‏13 באפריל 19213 באוגוסט 2012) היה פרופסור לבלשנות השפה הערבית. חתן פרס ישראל לחקר המזרחנות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשכונת נחלת צבי בירושלים ליוסף, מפקח על בריאות הציבור, ולרחל לבית כהן-סית, למשפחה בת עשרה ילדים. בסמוך לשכונת מגוריהם נחלת שמעון, הגובלת בשכונת שייח' ג'ראח, התגוררו משפחות ערביות ומשפחות עולים ממדינות דוברות ערבית (סוריה, עיראק, תימן ומרוקו). במהלך השנים למד בבית ספר אנגליקני שקיים מיסיון, בית ספר יסודי איטלקי, מטעמו נשלח גם למחנות לימוד באיטליה הפאשיסטית, בבית הספר של הקווייקרים ברמאללה ובקולג' טרה סנטה. יחד עמו למדו יהודים, ערבים ובדואים. בבגרותו בחר ללמוד לימודי תואר שני בשפה וספרות ערבית ולימודי לשון עברית ותרבות האסלאם באוניברסיטה העברית בירושלים (19401946).

בין השנים 19401944 עבד פיאמנטה כקצין מודיעין במחלקת העלייה של ממשלת המנדט הבריטי. בשנים 19451947 שימש מורה בבתי ספר בירושלים (בית החינוך של זרם העובדים, בית הספר "במעלה" ובית הספר התיכון שליד סמינר המורים בבית הכרם). לאחר מכן, משנת 1946 ועד לקום המדינה, שימש מטעם ארגון "ההגנה" כסגן ראש המחלקה הערבית בירושלים. בשנת 1948 גויס לצה"ל ושירת בחיל המודיעין. באותה שנה היה למזכיר הראשי במחלקה לחינוך, תרבות והסברה של משרד המיעוטים בממשלת ישראל. בין השנים 19491959 שימש מתרגם ראשי ומזכיר המדור הערבי בכנסת. בתקופה זו חיבר, בהוצאת משרד ראש הממשלה, מילון עברי-ערבי לנוהל פרלמנטרי ולניהול ישיבות.

בשנת 1959 מונה למפקח במשרד החינוך והתרבות לבתי ספר תיכוניים באוכלוסייה הערבית. תפקידיו בכנסת ובמשרד החינוך נעשו לצד ראשית עבודתו האקדמאית, בהיותו חבר סגל האוניברסיטה העברית משנת 1950. בשנת 1959 הוענק לו תואר דוקטור,[1] ובשנים 19651966 השתלם בבלשנות באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. עד שנת 1989 היה חבר סגל האוניברסיטה העברית, ובמהלך תקופה זו הוענק לו תואר פרופסור חבר (1969) ותואר פרופסור מן המניין (1979). בין השנים 19701975 היה גם פרופסור חבר באוניברסיטת בר-אילן. ב-1989 פרש לגמלאות. לאחר צאתו לגמלאות הקדיש את זמנו למפעל הוצאת מילון לערבית תימנית בתר-קלאסית.

פיאמנטה מונה לחבר המועצה לתרבות ואמנות במשרד החינוך והתרבות (19621965) ולחבר הוועדה העליונה לבדיקת צורכי חיל המודיעין (1967). במשרד החינוך והתרבות שימש חבר המועצה המדעית, מפקח מרכזי של לימודי הערבית (19761977) ויו"ר הוועדה לתוכניות לימודים בערבית (19771982). בין השנים 19801983 היה יועץ מדעי להוראת ערבית בטלוויזיה הלימודית.

על עבודתו השיא משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות (1986),[2] וכן הוענקו לו פרס ירושלים לטיפוח מורשת עדות (1992) ופרס ישראל לחקר המזרחנות (1996).

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו הם: המוזיקאי אלברט פיאמנטה ויהודה פיאמנטה, איש יחידה 101 ולאחר מכן איש השב"כ.

פיאמנטה נישא בשנת 1944 למלכה אלקלעי, ולהם שלושה ילדים. שניים מבניו של יהודה אחיו הם יוסי פיאמנטה ואבי פיאמנטה, חברי להקת פיאמנטה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]