משפחת דפיסא
דפיסא (קריא: דה פיזה) הייתה משפחה יהודית חשובה מפירנצה שבאיטליה.
משפחת דפיסא פעלה במאות ה-15 וה-16 ועסקה בבנקאות, ארגנה קליטת פליטים מספרד, צורכי ציבור וגם נודעה בפעילותה הספרותית והתרבותית. בן המשפחה הראשון המוזכר בכתובים הוא יחיאל בן מתתיהו דפיסא, אשר בשנת 1400 הקים בנק ובית מסחר בעיר פיזה[1]. הוא גם עסק בעסקי ציבור ודאג לביסוס הקהילה היהודית. הוא נמנה עם הקרואים ב-"אסיפות שלוחי קהילות איטליה" בשנת 1415 בבולוניה ובשנת 1418 בעיר פורלי (Forli) שבמחוז אמיליה-רומאניה.
על בני המשפחה נמנים: המשורר שמואל כהן דפיסא, הבנקאי יחיאל דפיסא, הגאון יצחק דפיסא, הגאון אברהם דפיסא, רבי יחיאל נסים - מחבר "מנחת קנאות" ודניאל מפיזה - מראשי יהדות רומא.
יחיאל דפיסא[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחיאל דפיסא היה נכדו של יחיאל בן מתתיהו דפיסא. צאצאיו היו: רבי אברהם בן החכם רבי יצחק בן החכם רבי יחיאל דפיסא - מת בבולונייא שנת שי"ד.
וקבלתי מזקני הדור כי בהיות ר' יחיאל דפיסא הנזכר, בפיסא אשר בטוסקנה, חוף הים הגדול, בהיות גלות ספרד, שנת רנ"ב, ברחו משם יהודים רבים ובאים לאיטליאה כדי לעבור אל תוגרמה (טורקיה) היה זה זקן מקבל כלם עניים ועשירים ומכלכלם ומלוה אותם על יד על יד עם הספקות והזנות בכל המצטרך. ואומרים שבזבז בזה סך רב.
— שלשלת הקבלה דף סה ע"ב
יחיאל דפיסא תמך ב-"חכמים, משוררים ומליצים בלשון עבר" (אוצר ישראל). הוא היה גם ידידו של דון יצחק אברבנאל שהיה קרוב לשלטון בעיר נאפולי.
יצחק דפיסא[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצחק (איזאקו) דפיסא, נדיב יהודי תושב העיר פיזה. כמו אביו יחיאל דפיסא, סייע לפליטים יהודים מספרד להשתקע בטוסקנה. הוא הקים את הבנק "מונטה די פייטה", אשר סייע בין היתר לנזקקים בפיזה, והיה בכך לאחד ממוסדות הרווחה הראשונים באיטליה. יכולתו של איזאקו לפתוח את ידו לנזקקים נבעה גם מהצלחותיו העסקיות. הבנק שבבעלותו היה מוסד מוביל בתחום ההלוואות בטוסקנה, ואולי אף באיטליה כולה. איזאקו, שפתח סניפים ("שולחנות") בכל רחבי איטליה, נכנס כשותף בעסקים מסחריים, וכאשר הגיע למעמד נכבד בעירו, התפרסם בתור אדם התומך בסופרים ובאומנים.
אברהם דפיסא[עריכת קוד מקור | עריכה]
אברהם דפיסא היה בעל עסק בנקאי גדול, משורר ו-"חכם מלומד בתחום התלמוד". בחכמתו הרחבה והעמוקה בדברי חז"ל, על שכונה בקהילתו בתואר "גאון"[2]. באוסף התשובות של רבי מנחם עזריה מפאנו נמצאו שתי תשובות שלו בענייני הלכה, אשר נכתבו בשנת 1544.
הוא מת בעיר בולוניה בשנת שי"ד (1554).
ר' אברהם דפיסא גבר בגוברין בכל המושכלות ומת בחצי ימיו והניח בנים ועושר וכבוד וחיבר חבורים.
— שלשלת הקבלה דף סה ע"ב
יחיאל ניסים דפיסא[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחיאל ניסים דפיסא (1574-1507) היה דודנו של אברהם ועבד עשרים שנה במוסד הבנקאי של אביו, עד אשר נסגר. אז עבר ללימודי תרבות כללית וללימודי רבנות ובהמשך התמקד רק בלימודי קודש.
יחיאל נסים בהעתקת[3] כתבים פילוסופיים ותאולוגיים, כמו הפירוש הגדול של אבו רשיד לחיבור "מטאפיזיקה" של אריסטו. יחיאל נסים נתן ביטוי לידענותו הרחבה בכתבים רבים ומגוונים, ובחיבורו המפורסם, "מנחת קנאות", הוא ניסה להוכיח כי לדת יש עליונות בלתי מעוררת על הפילוסופיה. כן, יחיאל ניסים עסק גם בנושאי הקבלה ובחכמת התלמוד, ובהקשר זה נודע בחיבורו הגדול על הוראות המשפט התלמודי המסדירות את הבעיות הכרוכות במתן ההלוואה בריבית בתחילתו של עידן הבנקאות המודרנית.
דניאל דפיסא סייע לדוד הראובני בשנת 1525 בדרכו מרומא צפונה.
דניאל דפיסא[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – דניאל מפיזה
רבי דניאל ב"ר יצחק דפיסא היה מראשי יהדות רומא בתחילת המאה ה-16. הוא ארגן את הקהילה היהודית ברומא. היה זה לאחר, שבשלהי המאה ה-15 ותחילת המאה ה-16, המוני פליטים הגיעו לעיר. ליהדות רומא היו אחד-עשר בתי כנסת, דהיינו עדות. הפליטים הללו דרשו לקבל ייצוג בהנהלת הקהילה, אשר הייתה הממונה על יהודי העיר מטעם האפיפיור, שליט רומא. עמדת שליטה אשר השפיעה וקבלה החלטות על דרך חלוקת הוצאות הכספים להוצאות הציבוריות בין חברי הקהילה. רבי דניאל קבע את סדרי ההנהגה בקהילה. פעילותו הביאה לקרבה בין העדות השונות בקהילה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רבינו יחיאל בן רבינו שלמה היילפרין, ספר סדר הדורות, שנת תשט"ז, הוצאת ספרים תורה ודעת יפו - ירושלים.
- משה דוד קאסוטו, היהודים בפירינצי בתקופת הרניסאנס, יד בן צבי, 1967.
- אטיליו מילאנו, גטו רומא, תרגום ועריכה (מאיטלקית):דינה מילאנו, ספרית מעריב - תל אביב, 1992
- אוצר ישראל - ערך פיסא