מתן פורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מתן פורת
לידה 21 בינואר 1982 (בן 42)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר ג'וליארד עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
www.matanporat.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מתן פורת (נולד ב-21 בינואר 1982 בתל אביב) הוא פסנתרן ומלחין ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורת נולד וגדל בתל אביב, מגיל צעיר נמשך למוזיקה, ובגיל שמונה כבר החל לנסות להלחין יצירות[1]. למד פסנתר אצל עמנואל קרסובסקי ומריה־ז'ואאו פירש וקומפוזיציה אצל אנדרה היידו וראובן סרוסי. סיים את לימודי התואר השני בבית הספר ג'וליארד בניו יורק, והמשיך את לימודיו בקומפוזיציה עם ג'ורג' בנג'מין ובפסנתר עם מאריי פרחיה בלונדון.

בשנת 2002, הוזעק פורת בהתרעה קצרה על ידי התזמורת הסימפונית ירושלים, למלא את מקומה של הפסנתרנית האמריקאית שרה וולפנזון, שביטלה את בואה לישראל[2]. בשנת 2003 זכה במקום השלישי בתחרות הבינלאומית לפסנתר בדבלין[3].

במשך השנים ניגן פורת עם התזמורת הסימפונית של שיקגו, עם התזמורת הקאמרית הישראלית[4], עם רביעיית איזאי, ניגן והקליט עם האנסמבל הקאמרי הישראלי[5], והופיע בפסטיבלים כמרלבורו, רוויניה וורבייה. ניגן באולמות הפילהרמוני בברלין, קרנגי הול בניו יורק, וויגמור הול בלונדון וארמון הלובר בפריז. יצירותיו הוזמנו על ידי אלנה בשקירובה והפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים ונוגנו בפסטיבל מונפלייה למוזיקה, שלזוויג-הולשטיין ופסטיבל יהודי מנוחין.

בינואר 2008 בוצעה האופרה שכתב, על פי "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול, באקדמיה למוזיקה בתל אביב[6]. ב-2009 כתב את "קופאדם", דרמה מוזיקלית לשחקן ואנסמבל, בעקבות סיפור קצר של פרנץ קפקא: "דין וחשבון לאקדמיה", שבוצעה על ידי איתי טיראן ואנסמבל גרופיוס בתיאטרון הקאמרי[7].

ב-2010 כתב את היצירה על פי "לירות בפיל" של אורוול, שבוצעה על ידי איתי טיראן ואנסמבל גרופיוס בפסטיבל למוזיקה קאמרית בירושלים[8]. באותה שנה בוצעה יצירה שכתב, "לאן עכשיו?", על ידי אנסמבל מיתר[9], והיצירה "מותם של מותם של השבלולים", על ידי התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון[10].

ב-2013 יצא בהוצאת מירארה אלבום הבכורה שלו, ״וריאציות על נושא של סקרלטי״, הכולל 24 יצירות של מלחינים שונים שמתייחסות לסונטה ק.32 מאת דומיניקו סקרלטי[11].

ב-2018 הוציא את אלבומו השני, "אור" (Lux), שכולל 13 רצועות עם יצירות קצרות, של ברטוק, שומאן, בטהובן, דביסי, סקריאבין, ליסט ושני מלחינים בני זמננו, מתיאס פינצ'ר ותומאס אדס[12].

ב-2020 הוציא את אלבומו השלישי, "קרנבל"[13], שנבחר בין האלבומים הקלאסיים הטובים של השנה, על ידי מבקר המוזיקה של עיתון "הארץ" אמיר מנדל[14].

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מתן פורת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נעם בן זאב, "לירות בפיל" של מתן פורת: איתי טיראן רעב למוסיקה, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2010
  2. ^ מתן פורת יופיע במקום שרה וולפנזון, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2002
  3. ^ הפסנתרן מתן פורת זכה בפרס בדבלין, באתר הארץ, 27 במאי 2003
  4. ^ אמיר מנדל, עוד הוכחה לשחרור הפתאומי שמהדהד עכשיו בארץ, באתר הארץ, 21 באפריל 2021
  5. ^ אמיר מנדל, עכבר העיר, הפרויקט הקאמרי הישראלי: מדור קלאסי שבועי, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2012
  6. ^ חגי חיטרון, כל החיות שוות, באתר הארץ, 8 בינואר 2008
  7. ^ נעם בן זאב, איתי טיראן חוגג עם השטן, באתר הארץ, 13 באפריל 2009
  8. ^ נעם בן זאב, מוראות הכיבוש נחתו על הבאים לפסטיבל הבינלאומי למוסיקה קאמרית בירושלים, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2010
  9. ^ נעם בן זאב, מוכנים לזנוח תגיות, באתר הארץ, 7 ביוני 2010
  10. ^ נעם בן זאב, ים, שבלולים ובדיחת קרש, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2010
  11. ^ אתר למנויים בלבד נעם בן זאב, הפסנתרן מתן פורת מגיש אוסף של מיניאטורות וירטואוזיות, באתר הארץ, 14 במרץ 2014
  12. ^ חגי חיטרון, הפסנתרן מתן פורת יוצא לחפש את האור, באתר הארץ, 14 במאי 2018
  13. ^ אמיר מנדל, המלצות קלאסיות 29.10 עד 5.11, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2020
  14. ^ אתר למנויים בלבד אמיר מנדל, האלבומים הקלאסיים הטובים של השנה, באתר הארץ, 29 בדמצבר 2020
  15. ^ חגי חיטרון, הרכב קאמרי מישראל זכה בפרס בתחרות ע"ש הצ'לן בוריס פרגמנצי'קוב בגרמניה, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2009