נגה אלבלך

נגה אלבלך
	אלבלך, 2015
לידה	1971 (בת 53 בערך); פתח תקווה
מדינה	ישראל
לאום	ישראל
עיסוק	סופרת; עורכת
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
שפות היצירה	עברית
פרסים והוקרה	פרס שרת התרבות לספרי ביכורים תשע"א; פרס ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול ליוצרים וסופרים תשע"ו; פרס ברנר לשנת 2018

נגה אלבלך (נולדה בשנת 1971) היא סופרת ועורכת ישראלית, מנכ"לית הוצאת הקיבוץ המאוחד - ספריית פועלים^[1]; כלת פרס ברנר לשנת 2018^[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגה אלבלך נולדה וגדלה בפתח תקווה. סיימה לימודי תואר ראשון בכלכלה, סטטיסטיקה וחקר ביצועים, ולימודי תואר שני בכלכלה באוניברסיטת תל אביב. עבדה כעשר שנים כאנליסטית בתחום האשראי ובתחום שוק ההון במוסדות בנקאיים שונים.

בשנת 2005 פנתה ללימודי ספרות באוניברסיטת תל אביב. במהלך לימודיה החלה לעבוד בהוצאת הקיבוץ המאוחד ובארכיוני הסופרים של מרכז קיפ, אוניברסיטת תל אביב. באותה עת פרסמה את סיפוריה הקצרים הראשונים בכתבי העת "עיתון 77" ו"מטעם". את עבודת המוסמך בספרות כתבה על הסיפור "בגנים" מאת אורי ניסן גנסין בהנחיית פרופ' אבנר הולצמן.

במסגרת עבודתה בהוצאת הקיבוץ המאוחד היא עורכת בשיתוף עם אברם קנטור את סדרת "ספרית פועלים – סיפורת". ערכה קובצי סיפורים ותרגומים של הסופרים רוברט ואלזר, דייוויד פוסטר וולאס, כריסטה וולף, חרבראנד באקר, ארנון גרונברג, לאוניד פקרובסקי, אורי ניסן גנסין, ויקטור דרגונסקי ועוד. בתחום ספרות המקור ערכה ספרים של ענבר לבנת, ניצן ויסמן, מיה לוי-ירון, אודי שרבני ועוד. ב־2018 יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד הספר "תרצה אתר | כל השירים" בעריכתה, הכולל את כל שירי אתר, לרבות פזמונים ושירים גנוזים מהארכיון. הספר כולל גם אחרית דבר פרי עטה בשם "קול משלה".^[3] בסוף שנת 2018 מונתה למנכ"לית הוצאת הקיבוץ המאוחד - ספריית פועלים, במקום המנכ"ל היוצא והעורך הראשי, פרופ' עוזי שביט, אשר הודיע על פרישה.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוכת פרס שרת התרבות לספרי ביכורים תשע"א (כתב היד הזוכה כשהחלטתי להיות קטנה ראה אור כעבור שנתיים בשם הדחיפה).
ספרה אלי פורש כנפיים נכלל במצעד הספרים של משרד החינוך לשנת תשע"א.
היא כלת פרס ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול ליוצרים וסופרים תשע"ו. מנימוקי השופטים לבחירתה: "נגה אלבלך היא סופרת נועזת, שאהבתה לספרות ומקוריותה מתבטאות בכל אחד מסיפוריה הקצרים וברומן הראשון שלה. היא מרובת ניגודים: שפתה התמציתית מפוארת, האירוניה שלה מעודנת, והחיבור שלה להווה, על דימוייו הקלישאיים והמוכרים, מפתה לשאול "היכן המלכוד?" כתיבתה של אלבלך "פרועה" במיטבה, מקורית ומלאה חיוניות, פוקחת עיניים ופותחת את הלב, ומסייעת לקוראיה לראות את העולם שבו אנו חיים ולנסות להבינו קצת יותר. קצת אחרת. לציון מיוחד ראוי הרומן 'סילנד' (2015): נבנה בו עולם המתנודד בין משטור חברתי ונפשי לבין תוהו אנרכי לסוגיו. הרומן מלא התבוננויות דקות ומדויקות, ספוגות הומור מאופק, ומתארגן היטב בשלל וריאציות סביב הנושא המרכזי: הניסיון הנואש לפרוץ את קליפת הקיום הקהה ולגעת בקיצוני, בייחודי, במסתורי ובאנרכי, ובסופו של דבר באנושי."
על ספרה האיש הזקן: פרידה זכתה בפרס ברנר לשנת 2018. השופטים העידו על "כתיבה מאופקת, צנועה, מינימליסטית, מדויקת, מעוררת הערכה וכבוד", והוסיפו כי ספרה של אלבלך הוא "ספר מקורי, יוצא דופן הן בנושא, שהוא עוסק בו בעדינות ובחוכמה, הן במלאכת המחשבת של הכתיבה: מוקפדת, זהירה, מתרחקת מכל עודפות רגשית ומילולית ומאפשרת לקוראים להתקרב, לחוות, להזדהות, להתמודד".

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלי פורש כנפיים, איורים: רות גוילי. הקיבוץ המאוחד, 2010 (עריכה: יונה טפר).
נירה, נובלה בתוך האנתולוגיה מאחורי הכסף יש סיפור בעריכת דנה אולמרט. אחוזת בית 2010.
הדחיפה, הקיבוץ המאוחד, 2013 (עריכה: דרור בורשטיין, איור: ג'ני מייליכוב).
העוגה של סבא אליהו, איורים: ג'ני מייליכוב. הוצאת מטר, 2013 (עריכה: נעה סמלסון).
ספונג'ה וסיפורים קצרים. הוצאת אינדיבוק, 2013 (עריכה: ארז שוייצר).
סילנד, עם עובד, 2015 (עריכה: יובל שמעוני).
האיש הזקן: פרידה, הקיבוץ המאוחד, 2018 (עריכה: ארז שוייצר).
אסתר ועדינה, הוצאת אחוזת בית, 2019. עריכה: דנה אולמרט.
גבעול, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2022. (עריכה: ארז שוייצר, מירי צפריר).