נובוקו יושיה
 | |
| לידה |
12 בינואר 1896 ניאיגטה, יפן  |
|---|---|
| פטירה |
11 ביולי 1973 (בגיל 77) קמקורה, יפן |
| מדינה |
יפן |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
נובוקו יושיָה (ביפנית: 吉屋信子; 12 בינואר 1896 – 11 ביולי 1973) הייתה סופרת יפנית בתקופת טאישו ותקופת שוֹוַה, ואחת מהסופרות היפניות המצליחות ביותר בעידן המודרני. היא כתבה בעיקר רומנים רומנטיים וספרות לבנות הנעורים, ובנוסף היוותה חלוצה בתחום הספרות הלסבית ביפן.
ילדותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יושיה נולדה במחוז ניאיגטה, אך גדלה במחוז טוצ'יגי. אביה עבד בשירות הציבורי, ובשל כך עברה המשפחה ממקום למקום בתדירות גבוהה.[1] יושיה הייתה הבת היחידה והילדה הצעירה ביותר במשפחתה. אביה ואמה היו צאצאים למשפחות סמוראים.[2]
יושיה החלה את הקריירה הספרותית שלה עוד בהיותה נערה. עם זאת, לימוד תפקיד עקרת הבית ביפן דאז על ידי אמה, קדם לאהבתה לספרות.[1]
קריירה ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביצירותיה בולטת מודעותה לסקסולוגיה עכשווית.[3] אחת מעבודותיה המוקדמות, "Hana monogatari" (ביפנית: 花物語, "אגדות הפרח", נכתבה: 1916-1924), היא אוסף של 52 סיפורים העוסקים בחברות המערבת רומנטיקה, אשר זכה לפופולריות והצלחה בקרב תלמידות יפניות. מרבית מערכות היחסים המוצגות בספר כללו געגועים מרחוק, אהבה נכזבת, או סוף עצוב. הספר מתאר תשוקה לסבית באופן כמעט נרקיסיסטי, תוך כדי אימוץ והדגשת סגנון כתיבה חולמני.[3][4]
יצירתה "שתי בתולות בעליית הגג" (ביפנית: 屋根裏の二處女, 1919), היא סמי-אוטוביוגרפית, ומתארת אהבה בין אישה לאישה, בין שותפות למעונות. בסצנה האחרונה, שתי הנשים מחליטות לחיות יחד כזוג.[5] יצירה זאת, התוקפת את החברה בה הגברים שולטים, על ידי הצגת שתי נשים משכילות כזוג, מציגה גישה פמיניסטית חזקה, ובנוסף חושפת את היותה יושיה לסבית בעצמה.
יצירתה "עד קצוות כדור הארץ" (1920), זכתה בפרס ספרותי בידי מהדורת אוסקה של העיתון אסהי שימבון, אחד העיתונים הנחשבים ביפן ובעולם בתחום הספרות היפנית. בספר ישנם מספר מאפיינים המעידים על השפעת הנצרות על יושיה.
ב-1925 הקימה יושיה מגזין משלה, "ורד שחור" (Kuroshoubi), אותו נטשה כשלושה חודשים מאוחר יותר.[3] לאחר ורד שחור, יושיה החלה לפרסם ספרות חד מינית למבוגרים, ככזאת שדומה ומשלימה את ההטרוסקסואליות, והפכה ליותר מיינסטרימית ביצירותיה.[6]
יצירות בולטות אחרות של יושיה כוללות את "חברות הנשים" (Onna no yujo, נכתב: 1933-1934), "צניעותו של הבעל" (ביפנית: 良人の貞操, נכתב: 1936-1937), "אש השד" (ביפנית: 鬼火, נכתב: 1951), "משפחת אטאקה" (ביפנית: 安宅家の人々, נכתב: 1954-1965), "נשות טוקוגאווה" (ביפנית: 徳川の夫人たち, נכתב: 1966), ו"גבירותיו של הייקה" (ביפנית: 女人平家, נכתב: 1971).
אף על פי שלא בכל יצירותיה מתוארת רומנטיקה בין נשים, גם העלילות ההטרוסקסואליות שלה נוטות שלא להכיל תיאורים של נישואין. סגנון הכתיבה שלה בלט באונומטופיה, סימני קריאה, ועוד סימנים אשר נחשבו אז כמושכים אסתטית עבור נשים, והיווה חלק מתנועה אשר ניסתה להציג דיאלוג ריאליסטי אל תוך סיפורים. שימושה בדמיון רב, והוא בלט במיוחד במקומות לא-שגרתיים ומפתיעים בהם התרחשו חלק מהסצנות ביצירותיה, לדוגמה עליית גג או מרפסת, אשר סייעו ביצירת אווירה מלודרמטית.
הסיפורים של יושיה נחשבו כ"נאותים", ומתאימים עבור ילדות ונשים בכל הגילאים, תוך הצגת המוטיבים הלסביים המתארים יחסים אינטנסיביים מבחינה רגשית אך אפלטונית, אשר נועדים להסתיים במהלך סיום הלימודים, חתונה, או המוות. ניתן להסביר זאת בעזרת ההבנה העכשווית על פיה אהבה חד-מינית הייתה חלק חולף ונורמלי בהתפתחות האישה היפנית, אשר סופה בהטרוסקסואליות ואמהות.[4]
יושיה מעולם לא ניסתה להסתיר את סגנון חייה או את זוגיותה עם אישה, Monma Chiyo, ובניגוד לאישי ציבור יפנים בולטים אחרים, לא נרתעה מחשיפת פרטים על חייה האישיים, על ידי תמונות, חיבורים אישיים וראיונות למגזינים.
יושיה חיה בקאמאקורה שבמחוז קנאגאווה במהלך מלחמת העולם השנייה. ב-1962 היא בנתה בית מסורתי מעץ עם גן יפני במיקום שקט, אותו הורישה לעיר קאמאקורה במותה, על מנת שישמש לקדם תרבות והשכלה בקרב נשים. כיום, המבנה הוא מוזיאון לזכרה, ומשמר את הבית כפי שהשאירה אותו. המוזיאון פתוח פעמיים בשנה, בתחילת מאי ובנובמבר, כל פעם לשלושה ימים בלבד.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נובוקו יושיה, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Schierbeck, Sachiko Shibata; Edelstein, Marlene R. (1994). Japanese women novelists in the 20th century: 104 biographies, 1900-1993. Museum Tusculanum Press. pp. 88–91. ISBN 9788772892689.
- ^ Robertson, Jennifer (2002) "Yoshiya Nobuko Out and Outspoken in Practice and Prose" in Anne Wathall e.d. The Human Tradition in Modern Japan pp. 155-174 ISBN 0842029125
- ^ 1 2 3 Dollase, Hiromi (2003). "Early Twentieth Century Japanese Girls' Magazine Stories: Examining Shōjo Voice in Hanamonogatari (Flower Tales)". The Journal of Popular Culture 36 (4): 724–755. doi:10.1111/1540-5931.0004
- ^ 1 2 Suzuki, Michiko (August 2006). "Writing Same-Sex Love: Sexology and Literary Representation in Yoshiya Nobuko's Early Fiction". The Journal of Asian Studies 65 (3): 575. doi:10.1017/S0021911806001148
- ^ שתי בתולות בעליית הגג - תשוקה ופמיניזם בין אישה לאישה
- ^ Suzuki, Michiko (2009). Becoming Modern Women: Love and Female Identity in Prewar Japanese Literature and Culture. Stanford University Press. ISBN 978-0804761987.