נחמיה דגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחמיה דגן
דגן, 2023
דגן, 2023
לידה 19 במרץ 1940 (בן 84)
ט' באדר ב' ה'ת"ש
כפר חיטים, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19581988 (כ־30 שנה)
דרגה תת-אלוף (אוויר) תת-אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע ליטני
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
המערכה ברצועת הביטחון  המערכה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
עיטורים
עיטור המופת עיטור המופת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נחמיה דגן (נולד ב-19 במרץ 1940) הוא טייס מסוקים. בתפקידו האחרון בצה"ל כיהן כקצין חינוך ראשי בדרגת תת-אלוף. בעל עיטור המופת. ספרו "לטוס נמוך לראות רחוק" זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגן (במקור מטרני) גדל בכפר חיטים והתגייס לצה"ל ב-1958.

דגן הודח מקורס הטיס ועבר לקורס הטסה של מטוסים קלים.

לאחר שחרורו עבד שנתיים כחקלאי, בטרם חזר לחיל האוויר לשירות מילואים בתנאי קבע.

לדגן תואר ראשון מאוניברסיטת תל אביב.

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחיל האויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1963 נכנס דגן לשירות קבע לאחר שהסכים לעבור הסבה לטייס מסוקים, לאחר שצי המסוקים של צה"ל גדל ולא היו די טייסים. הוא השתתף במשלחת צה"ל לגרמניה המערבית שנסעה ללמוד להטיס מסוקים[1]. ב-1965 יצא לצרפת יחד עם שלושה קצינים נוספים, בהם חיים נווה, לקלוט את מסוקי התובלה סופר פרלון. עם חזרתם לישראל הקימו את טייסת 114, "טייסת הסופר פרלון", בה שימש דגן כקצין מבצעים.

ב-20 בפברואר 1967 השתתף כטייס משנה ונווט במבצע ירגזי, בו נשלח כוח של סיירת מטכ"ל לעומק מצרים במשימת איסוף מודיעין. הצלחת המשימה הביאה להענקת עיטור המופת לאנשי צוות המסוק, כשדגן צוין על "אחריות, דיוק, כושר התמצאות ויכולת מרביים שתרמו להצלחתה המלאה של המשימה"[2].

במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה השתתף דגן בפעולות רבות של הובלה וחילוץ. באוקטובר 1968 השתתף במבצע הלם, כמפקד המסוק שהוביל פצצה שהונחה על גשר קינא שעל נהר הנילוס והסבה לו נזקים כבדים[3] באפריל 1969 השתתף במבצע בוסתן 22 להנחתת כוחות סיירת צנחנים בעומק מצרים ובאוקטובר 1969 במבצע תרנגול 5ב של סיירת מטכ"ל לחטיפת שבויים מצרים.

במאי 1969 יצא לארצות הברית בראש משלחת לקליטתם בחיל האוויר של מסוקי CH-53 סי סטאליון ("יסעור"). עם שובו לישראל מונה למפקד גף יסעורים בטייסת 114. בדצמבר 1969 השתתף במבצע תרנגול 53[4] כמפקד אחד משני מסוקי היסעור שנשלחו "לחטוף" את תחנת המכ"ם המצרית מראס ע'אריב. בהגעה למקום התברר כי קרון המבצעים שוקל 4.3 טון, גבוה משמעותית מהמשקל המקסימלי המותר לנשיאת המסוק. אף על פי כן החליט דגן להרים את הקרון ולטוס לאט ובגובה נמוך, במהלך הטיסה הושבתה אחת מהמערכות ההידראוליות, ודגן הנחית את היסעור מיד לאחר חציית הגבול[5].

ב-15 במרץ 1970 הטיס כוח צנחנים מגדוד 890 בפיקודו של יצחק מרדכי לעומק סוריה, במבצע שכונה "מלכה 30" תקפו הצנחנים במרגמות בסיס צבאי צפונית-מזרחית לדמשק[6]. ב-30 ביוני 1970 פיקד על מסוק החילוץ שנשלח לחלץ תחת אש כבדה, נווט מטוס F-4 פנטום שהופל מירי נ"מ במהלך משימת תקיפה בחזית המצרית[7].

עם סיום מלחמת ההתשה הקים את טייסת 118, טייסת מסוקי יסעור.

במהלך מלחמת יום הכיפורים שירת כראש ענף משולבים במטה חיל האוויר והיה אחראי על פעילות מסוקי הסער. לאחר המלחמה קודם לדרגת אלוף-משנה והקים את יחידת התלס"ם (תובלה, סער ומסוקים). מבחירתו, עבר הכשרה מלאה בחיל השריון על מנת ללמוד את המערך וצרכיו. בתקופת כהונתו אירע אסון הנ"ד ועל מפקדת התלס"ם נמתחה ביקורת בוועדת חקירת האסון בנושא הוראות האימונים[8].

ב-1979 מונה למפקד בסיס פלמחים, בו נקלטו בתקופתו שתי טייסות המסוקים "טייסת החרב המתהפכת" ו"טייסת הקוברות הראשונה".

לאחר ארבע שנים קודם לדרגת תת-אלוף ומונה למפקדה הראשון של היחידה לשיתוף פעולה, יחידה שהתבססה על התלס"ם ונקבע שתעסוק בתכנון ובשליטה במשימות שיתוף פעולה בין חיל האוויר לחילות היבשה[9].

קצין חינוך ראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1985 מונה לקצין חינוך ראשי. בתקופתו נוסד פרויקט "תרבות יום א'" במסגרתו יוצאים חיילי צה"ל למופעי תרבות, וניתן מעמד מיוחד למוזיקאים מצטיינים בשירות הסדיר, כמו כן התבטא נגד פטור מגיוס של בני ישיבות .[10] דגן השתחרר מצה"ל ב-1988[11], אך המשיך להטיס טיסות מבצעיות עד 1996, בהיותו בן 56[12].

פעילות ציבורית לאחר שחרורו מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 הוא מונה לתפקיד יו"ר האגודה למניעת אלכוהוליזם בישראל[13] והוא מכהן כיו"ר הוועד המנהל של מרכז סוזן דלל למחול בתל אביב[14].

דעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך האינתיפאדה השנייה מתח ביקורת על החיסולים הממוקדים[15] שמבצע צה"ל באמצעות חיל האוויר וציין שטייסים עלולים לאבד אמון במפקדיהם[16].

במהלך המחאה נגד הרפורמה המשפטית עורר דגן סערה עקב התבטאויות בנושא מלחמת אזרחים ושפיכת דם בהקשר המאבק נגד הרפורמה ואנשי הימין הפוליטי בישראל.[17] דבריו צוטטו בכלי תקשורת רבים תוך הדגשת היותו בכיר לשעבר בצה"ל.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2023 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "לטוס נמוך לראות רחוק" בהוצאת "ידיעות ספרים".

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נחמיה דגן בוויקישיתוף

מאמרי דעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איך זה ללמוד להיות טייס מסוקים בגרמניה 18 שנה אחרי השואה? מספר תא"ל מיל. נחמיה דגן על הכשרתו שם, כתבה באתר יוטיוב
  2. ^ אבינעם מיסניקוב, אות המופת לצוות מסוק צירעה, אתר מרחב אווירי
  3. ^ מבצע הלם, באתר חיל האוויר הישראלי
  4. ^ חנן גרינווד, "סירבתי להיכנע והמשכתי.., באתר ישראל היום, 26 בדצמבר 2019
  5. ^ טל זגרבה, "אתה לא חושב על המדינה. אתה רוצה להוכיח שאתה מסוגל", במחנה, 18.12.09
  6. ^ תא"ל (מיל') ד"ר דני אשר, ‏בסיס המרגמה נשאר בשטח, מבט מל"מ 45, יוני 2006, עמ' 21
  7. ^ הנווט, דוד יאיר, מוצא מסתור בשטח, ומחולץ במבצע נועז, באתר חיל האוויר הישראלי, 30 ביוני 1970;
    מירב הלפרין, אהרון לפידות, חליפת לחץ - דפים בספר הטיסות של חיל האוויר, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000, הפרק "ידעתי שתבואו", עמ' 95–99
  8. ^ דנה ויילר-פולק‏, 37 שנה אחרי: תיק חקירת אסון הנ"ד נחשף לראשונה, באתר וואלה!‏, 4 במאי 2014
  9. ^ הוקמה היחידה לשיתוף פעולה, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 באפריל 1984
  10. ^ רלף בנימין נוברגר, דת, מדינה ופוליטיקה, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 111
  11. ^ עמנואל רוזן, פורש תא"ל נחמיה דגן קצין חינוך ראשי, מעריב, 16 ביוני 1988
    מינויים בצה"ל, מעריב, 30 בספטמבר 1988
  12. ^ מתי צריך להפסיק לטוס? שוש ונחמיה דגן מספרים על ההחלטה הקשה של נחמיה
  13. ^ תת-אלוף (במיל.) נחמיה דגן מונה ליו"ר האגודה למניעת אלכוהוליזם
  14. ^ אתר למנויים בלבד יאיר אשכנזי, למה שלושה אנשים מנהלים כבר יותר מ-20 שנה את המחול הישראלי?, באתר הארץ, 9 באפריל 2016
  15. ^ עמוס הראל, לעומת הקסבה בחברון, ג'נין היתה משחק ילדים, באתר הארץ, 19 ביוני 2003.
  16. ^ נחמיה דגן: טייסים עלולים לאבד אמון במפקדיהם, באתר הארץ, 15 ביוני 2003
  17. ^ בכיר לשעבר בחיה"א מזהיר: "אם נבין שהחלופה היא חורבן הבית - נלך למלחמת אזרחים", באתר מעריב אונליין, 6 ביוני 2023
  18. ^ סרן נחמיה דגן, באתר www.gvura.org
  19. ^ טקס הענקת פרס יצחק שדה לשנת תשפ"ג,2023, נבדק ב-2024-03-12