נטלי זימון דייוויס

נטלי זימון דייוויס
Natalie Zemon Davis

זימון דייוויס, יוני 2010
לידה	8 בנובמבר 1928 דטרויט, מישיגן, ארצות הברית
פטירה	21 באוקטובר 2023 (בגיל 94) טורונטו, אונטריו, קנדה
שם לידה	Natalie Zemon
מדינה	קנדה, ארצות הברית
מקום לימודים	מכללת רדקליף, אוניברסיטת מישיגן, מכללת סמית', אוניברסיטת הרווארד, Cranbrook Educational Community
שפות היצירה	אנגלית
יצירות בולטות	The Return of Martin Guerre, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
בן או בת זוג	צ'נדלר דייוויס
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1985) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קיימברידג' (1998) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרווארד (1996) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אדינבורו (1998) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת טורונטו (1991) דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים (2000) מדליית קולג' סמית (1996) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קולומביה (1990) פרס אבי ורבורג (2000) פרס הולברג (2010) שותף במסדר קנדה (29 ביוני 2012) המדליה הלאומית למדעי הרוח (2012) פרס מפעל חיים על שם פול אוסקר (2014) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ייל דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת שיקגו דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פרינסטון דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בזל דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קונקורדיה דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת נורת'ווסטרן

נטלי זימון דייוויס (באנגלית: Natalie Zemon Davis;‏ 8 בנובמבר 1928 – אוקטובר 2023) הייתה היסטוריונית יהודייה-אמריקאית, שתחומי מחקרה כללו את צרפת בתקופת העת החדשה המוקדמת, מיקרו היסטוריה, יהדות ומגדר; זוכת פרס הולברג לשנת 2010.

ביוגרפיה

נולדה בדטרויט שבמישיגן. אמה בת למשפחת רבנים מרוסיה. אבי סבה מצד אימה רכש אדמה מידי האוג'באווה והיה בעל חנות באלק רפיד שבמדינת מישיגן בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19. הוריה הם בני משפחת מהגרים, אימה הלן למפורט נולדה בברלינגטון ואביה בדטרויט. אביה, ז'וליאן זימון, היה סוחר טקסטיל בסיטונות ליצרני המכוניות של דטרויט, מקום מושבם של מפעלי המכוניות של הנרי פורד.

בוגרת בית הספר התיכון הפרטי לבנות קראנברוק קינגסווד סקול , שם למדו בנות המשפחות העשירות ביותר של דטרויט ובו ניתנה מכסה מוגבלת לתלמידים יהודים. בקינגסווד הייתה חברה בנבחרת ההוקי של בית הספר ונבחרה ליושב ראש מועצת תלמידים. היא למדה לטינית, צרפתית ועיקר עניינה היה בהיסטוריה. היא הושפעה ממשנתו החברתית של ראלף וולדו אמרסון ונרתעה מהבורגנות.

את לימודיה האקדמיים המשיכה במכללת סמית' ומכללת רדקליף, בימים שלאחר מלחמת העולם השנייה כשברקע הלהיב את האנשים חזון שיקומה של אירופה והשכנת שלום. היא התוודעה לסוציאליזם מרקסיסטי והצטרפה לקבוצות והתארגנויות מרקסיסטיות ודמוקרטיות. היא הושפעה ממורתה, ד"ר ליאונה גייבל, שלימדה את הפילוסופיה של הרנסאנס והעבירה קורס בו השוותה בין המהפכה הרוסית, הצרפתית והאנגלית. דייוויס למדה על המהפכה הצרפתית דרך קריאה יום אחר יום בדיווחים בעיתון "Le Momiteur". את עבודת הסיום שלה עשתה על הפילוסוף הרדיקלי פיאטרו פומפונצי . היא קראה והעריצה את מרק בלוך והושפעה מג'מבטיסטה ויקו.

זימון דייוויס נישאה בשנתה השלישית בקולג', בשנת 1948 לצ'נדלר דייוויס, לימים מתמטיקאי וסופר מדע בדיוני. משפחתו הייתה קוויקרים מפנסילבניה ובני הכנסייה היוניטרית ממסצ'וסטס. החלה את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת הרווארד בתחום ההיסטוריה של הרעיונות וסיימה אותו באוניברסיטת מישיגן בנושא ההיסטוריה החברתית בשנת 1959.

ב-1952 יצאה לחצי שנת מחקר בארכיונים של ליון בצרפת וחיברה לראשונה דיוקן כמותי של הפרוטסטנטים בליון במאה ה-16. לפני יציאתה לליון חיברה, יחד עם קבוצת פעילים ממישיגן, עלון בשם "מבצע מחשבה", שבו תקפה את פעולותיה המנוגדות לחוקה של ועדת בית הנבחרים לענייני פעולות אנטי אמריקאיות בראשות הסנטור ג'וזף מקארתי. העלון פורסם בעילום שם, אך בעלה צ'ן חתם על הצ'קים לבעל בית הדפוס שהעביר את המידע ל-FBI. בשובה מליון, החרימו אנשי ה-FBI את הדרכונים האמריקנים שלה ושל בעלה. ב-1954 הוא פוטר ממשרתו באוניברסיטת מישיגן והוטל עליו חרם אקדמי ולאחר חקירות ומספר ערכאות משפטיות במשך שש שנים דחה לבסוף בית המשפט העליון את ערעורו והוא נידון לשישה חודשי מאסר בשנת 1960. בשנות החמישים נולדו שלושת ילדיהם. בשנת 1959 הגישה את הדיסרטציה שלה על "פרוטסטנטיות ופועלי הדפוס בליון". בשנות החמישים לימודי הרפורמציה נערכו בצורה כיתתית ומתוחמת, פרוטסטנטים חקרו פרוטסנטיות, קתולים חקרו את הקתוליות וכן הלאה. דייוויס יצרה בדוקטורט שלה הבחנה כיתתית לפי מקצוע ומעמד כלכלי כשלעיתים תכופות היריבים הכלכליים היו בעלי ברית דתיים. אם כי הפרוטסטנטים בליון היו משכילים יותר ועסקו במקצועות הטכנולוגיים יותר.

בשנות השישים קיבלה את דרכונה בחזרה, בעקבות פסיקת בית המשפט, ושבה לארכיונים של ליון ושל ז'נבה על מנת להעמיק בהיסטוריה עירונית ודתית. היא עברה עם בעלה לפרובידנס, שם הוא לימד באוניברסיטת בראון וערך את הירחון למתמטיקה. ב-1962 הוצעה לצ'נדלר פרופסורה באוניברסיטת טורונטו וזימון דייוויס עברה עמו לשם והחלה ללמד בחוג לכלכלה פוליטית ומ-1968, בחוג להיסטוריה. היא מצאה בארכיונים של ז'נבה את התיאור הקדום ביותר של ארגון אומנים מתלמדים באירופה וב-1966 פרסמה מאמר בשם "איגוד מקצועי בצרפת במאה ה-16".

אנתרופולוגיה

ב-1968 הייתה זימון דייוויס מרצה אורחת באוניברסיטת ברקלי בארצות הברית. בקנדה שימשה מרצה קבועה באוניברסיטת מונטריאול. באותה תקופה אירעו הפגנות רבות, החל מהפגנות למען מעונות יום וכלה כנגד מלחמת וייטנאם, הפגנות שעוררו את סקרנותה לחקור חגיגות, ומחאות ואת העומד מאחוריהן.

בין השנים 1971–1977 כיהנה כפרופסור בחוג להיסטוריה של אוניברסיטת ברקלי השוכנת בקליפורניה. במהלך כל שנות השבעים עסקה במחקר תרבותי ואנתרופולוגי. לצורך כך היא התעמקה באנתרופולוגיה ובחקר הפולקלור. היא קראה ספרי אנתרופולוגיה כמו "מדריך הפולקלור הצרפתי" של ארנולד ואן גאנפ שחקר חבורות נוער באירופה אשר ערכו חגיגות נישואין כשראשיהם עטויים במסכות.

ב-1969 החלה לכתוב את "הגיון המרי" המראה את שימושי הקרנבל הן כתגובה לדפוסי נישואין שונים והן כמחאה פוליטית. החגיגות באו למלא מצב של חסר ביום-יום. רבים מן המאמרים שכתבה התפרסמו בספר "חברה ותרבות בצרפת של העת החדשה המוקדמת". היא כתבה על המנהגים הקתולים והפרוטסטנטים בימי חג ובקבורה.

חקר המגדר והיהדות

בשנות השבעים הרבתה זימון דייוויס לכתוב על מגדר. מאמרה "נשים בעיר ותמורה דתית" עסק בנשים שנהפכו לפרוטסטנטיות וסוגי האמונה והפולחן שלהן. במאמרה "נשים מושלות בכיפה" היא עוסקת בחילופי בגדים וזהויות בין הגברים לבין הנשים, שהתרחשו בחגיגות ובקרנבלים. היא פגשה את ג'יל קונוויי, שהייתה חלוצה בחקר ההיסטוריה של הנשים בארצות הברית. מ-1971 ארגנו השתיים את הקורס הראשון על ההיסטוריה של הנשים, שנערך בקנדה. הקורס שכונה "החברה והמינים באירופה ובאמריקה של העת החדשה המוקדמת". לצורך החומר לקורס הן חיפשו בכל רחבי צפון אמריקה מקורות ראשוניים בספרים נדירים.

מ-1977 החלה זימון דייוויס ללמד כפרופסור באוניברסיטת פרינסטון. ביחד עם חבורת נשים מרצות יסדה שם תוכנית ללימודי נשים. היא חברה למארק כהן והחלה ללמד היסטוריה יהודית של העת החדשה המוקדמת. דייוויס בנתה את הקורס סביב תרבות, חברה ומגדר. היא הוציאה לאור את האוטוביוגרפיה של רבי ליאון ממודינה, הוונציאני בן המאה ה-17, שמארק כהן תרגם מעברית. היא פרסמה את המאמר "מוניטין וסוד", בו היא מתחקה אחר מקורות הביוגרפיה היהודית טרם המאה ה-18.

מחקר ביוגרפי

בשנות השמונים כתבה את הספר "בדיון בארכיונים" ובו בדקה מאות מכתבים של בקשות חנינה במקרי רצח שהופנו למלכי צרפת במאה ה-16. בשנות התשעים הוציאה את ספרה "נשים בשוליים" המתחקה אחר חייהן של הנשים העירוניות במאה השבע עשרה, תוך התמקדות בשלוש דמויות שולים שפיתחו קריירה מצליחה הרחק מהזרם המרכזי של החברה. זימון דייוויס בחנה את חשיבות המגדר בחייהן ואת ההשלכות של עיסוקן והשתייכותן הדתית: הראשונה היא מארי גיאר דה ל'ארקנסיון שהיגרה מטור לקוויבק ויסדה שם מנזר. היא הותירה אחריה אוטוביוגרפיה ומאות מכתבים המתעדים את שליחותה המיסיונרית בקרב האינדיאנים. השנייה היא האמנית האנטומולוגית מריה סיבילה מריאן, שפעלה בנירנברג, פרנקפורט ואמסטרדם והשאירה מחקרים על חרקים שערכה באירופה ובסורינאם. השלישית היא הסוחרת היהודית גליקל מהמלין בת יהודה לייב יוצאת המבורג ומץ שכתבה אוטוביוגרפיה, שעל מנת לקוראה למדה זימון דייוויס יידיש.

שימשה כיועצת טכנית לתסריטאי בסרט הצרפתי משנת 1982 "Le retour de Martin Guerre" ("שובו של מרטין גר"), בכיכובו של ז'ראר דפארדיה. בשנת 1983 היא כתבה ספר, הנושא אותו שם, עם הפרשנות לסיפורו של מרטן גר, שהוא מקרה אמיתי המספר על אדם המתחזה לבן כפר הנעדר ממנו שנים רבות וזוכה בשל כך בחלקה חקלאית מכובדת ואישה יפה. הוא מצליח להוליך שולל כמעט את כולם כולל את השופט החוקר את הפרשה, עד שהתרמית מתגלה דרך מקרה לאחר מספר שנים. הסרט שימש השראה לגרסתו האמריקאית "סומרסבי", בכיכובם של ריצ'רד גיר וג'ודי פוסטר, עליו כתבה זימון דייוויס גם כן.

שנות התשעים ואילך

בשנות התשעים עמדה דייוויס בראש מרכז שלבי האלם שבאוניברסיטת פרינסטון, לפניה בתפקיד כיהן לורנס סטון. בנוסף, היא הייתה מופקדת על הקתדרה להיסטוריה על שם הנרי צ'ארלס ליאה, באוניברסיטה. זימון דייוויס היתה פרופסור אמריטה להיסטוריה באוניברסיטת פרינסטון ושימשה כפרופסור באוניברסיטת טורונטו שבקנדה.

נבחרה כחברת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים בשנת 1979. בשנת 1987 כיהנה דייוויס כנשיאת האגודה ההיסטורית האמריקאית. נבחרה כחברת האקדמיה הבריטית בשנת 1995. באביב 2000 הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מן האוניברסיטה העברית בירושלים. זכתה בפרס הולברג בשנת 2010.

נושאי מחקרה העיקריים בשנות חייה האחרונות היו היסטוריה סוציאלית ותרבותית (ובזאת נקטה בגישתה של אסכולת האנאל, אך בניגוד לאנאל שמתמקדת הן בהיסטוריה כפרית או אזורית, הרי שדייוויס עסקה יותר בהיסטוריה עירונית או דתית), במיוחד אלו שההיסטוריונים נטו לפסוח עליהם. דייוויס השתמשה במקורות רבים כמו מקורות תיעודיים, משפטיים, מחזות, עלונים, רישומי נוטריון, שומות מסים, ספרים ורשומות רווחה. היא היתה חסידה של היסטוריה חוצת תחומים כמו אנתרופולוגיה, היסטוריה של האומנות, אתנוגרפיה ותאוריות ספרותיות.

בעשור הראשון של המאה ה-21, דייוויס חקרה את תולדות היהודים של סורינאם. מחקרה האחרון היה על הבלשן הרומני-יהודי לאזר שייניאו, והתחקה אחר האופן בו חייו משלבים בין רומנית, צרפתית ויידיש. כמו רבים מספריה הקודמים, גם מחקר זה נעשה בגישה עמה היא מזוהה, המשלבת בין מיקרו-היסטוריה להיסטוריה גלובלית. נפטרה ב-23 באוקטובר 2023.

לקריאה נוספת

• מירי אליאב-פלדון. "אשליה מסוכנת, אשליה מועילה". זמנים, אוניברסיטת תל אביב וזמורה ביתן מודן, חוברות 39–40, 1991.
• מירי אליאב-פלדון. "בן מלך או עני? מתחזים ופתאים בראשית העת החדשה". זמנים אוניברסיטת תל אביב וזמורה ביתן מודן, חוברת 83, קיץ 2003.

• Adams, R.M. Review of Fiction in the Archives page 35 from the New York Review of Books, Volume 34, Issue #4, March 16, 1989.
• Adelson, R. Interview with Natalie Zemon Davis pages 405-422 from Historian Volume 53, Issue #3, 1991.
• Benson, E. "The Look of the Past: Le Retour de Martin Guerre" pages 125-135 from Radical History Review, Volume 28, 1984.
• Bossy, J. "As it Happened: Review of Fiction in the Archives" pages 359 from Times Literacy Supplement, Issue 4488, April 7, 1989.
• Chartier, Roger Cultural History Between Practices and Representations. Cambridge: Polity Press, 1988.
• Coffin, J. & Harding. R. "Interview with Natalie Zemon Davis" pages 99-122 from Visions of History, edited by H. Abelove, B. Blackmar, P. Dimock & J. Schneer, Manchester, UK: Manchestere University Press, 1984.
• Diefendorf, Barbara and Hesse, Carla (editors) Culture and Identity in Early Modern France (1500-1800): Essays in Honor of Natalie Zemon Davis, Ann Arbor: University of Michigan Press, 1993.
• Finlay, R. "The Refashioning of Martin Guerre" pages 553-571 from American Historical Review, Volume 93, Issue2. 1988.
• Gunerate, A. "Cinehistory and the Puzzling Case of Martin Guerre" pages 2-19 from Film and History, Volume 21, Issue #1, 1991.
• Le Roy Ladurie, Emmanuel "Double Trouble: Review of the Return of Martin Guerre" pages 12-13 from The New York Review of Books, Volume 20, Isuue #20m December 22, 1983.
• O'Connor, J.E (editor)Images as Artifacts: the Historical Analysis of Film and Television, Malabar, Florida: R.E. Krieger, 1990.
• Orest, R. Review of Women on the Margins pages 808-810 from American Historical Review, Volume 102, Issue #3, 1997.
• Quinn A. Review of Women on the Margins page 18 from New York Times Review of Books, December 10, 1995.
• Roelker, N.L. Review of Fiction in the Archives pages 1392-1293 from American Historical Review Volume 94, Issue 5, 1989.
• Roper, L. Review of Women on the Margins pages 4-5 from Times Literacy Supplement 4868, July 19, 1996
• Snowman, Daniel "Natalie Zemon Davis" Pages 18-20 from History Today Volume 52 Issue 10, October 2002.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נטלי זימון דייוויס בוויקישיתוף

• הספרים של נטלי זימון דייוויס, באתר "סימניה"
• נטלי זימון דייוויס, חיים של מחקר, זמנים 71 (2000), 4–19, תרגם גדי אלגזי
• דוד פישלוב, קסם אפל, באתר ynet, 17 ביולי 2001
• בת' ונגר, נטלי זימון דייוויס, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• נטלי זימון דייוויס (1928-), דף שער בספרייה הלאומית