נילי כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נילי כהן
לידה 1947 (בת 77 בערך)
כְּפַר סָבָא, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים בולטים נשיאה לשעבר של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נילי כהן (נולדה ב-1947) היא פרופסור אמריטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, רקטור האוניברסיטה לשעבר, חברת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 2004 ונשיאת האקדמיה בשנים 2015–2021. כלת פרס ישראל לחקר המשפט לשנת תשע"ז.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בכפר סבא כנילי גרבלסקי. למדה בתיכון עירוני ד' בתל אביב. השתחררה מצה"ל בדרגת סגן. למדה במחזור הראשון למשפטים באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1971 סיימה לימודי תואר ראשון באוניברסיטה בהצטיינות[1].

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת לימודיה הייתה העורכת הראשונה של כתב העת "עיוני משפט", כתב עת בעריכת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב. את התמחותה ביצעה אצל עו"ד יוסף אלקס ואצל השופט פרופ' זאב צלטנר. בשנת 1975 קיבלה תואר שני באוניברסיטת תל אביב, בהצטיינות יתרה[1], על עבודת גמר בנושא "פעולת חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה", שנכתבה בהנחייתו של פרופ' זאב צלטנר. ב-1978 קיבלה תואר דוקטור, אף הוא מאוניברסיטת תל אביב. הדוקטורט שלה נשא את השם "ההגנה על החיוב מפני התערבות צד שלישי" ונעשה בהנחייתו של פרופ' דניאל פרידמן. בשנים שלאחר מכן ערכו השניים שורה של מחקרים משותפים, ובין היתר חיברו ביחד את סדרת הספרים "חוזים" (יצאו כרכים א-ד), שהפכה במהלך השנים ציון דרך בספרות דיני החוזים המקומית.

בתחילה הייתה עוזרת הוראה ומחקר בתחומי דיני ראיות ודיני קניין. ב-1977 הייתה חוקרת אורחת באוניברסיטת פנסילבניה, ולאחר שחזרה לארץ ב-1978, מונתה למרצה בפקולטה למשפטים בתל אביב, שם לימדה דיני חוזים. ב-1982 מונתה למרצה בכירה, וב-1985 מונתה לפרופסורית חברה.

בשנת 1989 מונתה לפרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב.

בשנים 19941997 כיהנה כסגן הרקטור ובשנים 1997–2001 הייתה רקטור אוניברסיטת תל אביב.

בשנת 2003 הייתה מועמדת לכהן בבית המשפט העליון אך לא מונתה, חרף תמיכת הנשיא אהרן ברק, עקב התנגדות שופטים אחרים בהנהגת דורית ביניש[2].

בשנת 2004 נבחרה כחברה באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

מספטמבר 2015 עד 2021 כיהנה כנשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים[3][4].

בפברואר 2022 נבחרה לשמש כחברה מן המניין בארגון "החברה הפילוסופית האמריקאית" (The American Philosophical Society)[4].

ביולי 2023 נבחרה לשמש חברה זרה באקדמיה הלאומית האיטלקית למדעים (Accademia dei Lincei).

תחומי עיסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוסקת בדיני חוזים, בדיני נזיקין, בדיני עשיית עושר ולא במשפט וכן במשפט וספרות.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כלת פרס ישראל בחקר המשפט לשנת תשע"ז. מנימוקי ועדת הפרס: "העוצמה הטמונה במחקריה של פרופ' כהן נובעת במידה רבה מהיותם בוחני גבולות ופורצי גבולות. כתיבתה העשירה בוחנת את השילוב של הספרות במשפט והמשפט בספרות וכן בוחנת את הגבולות שבין הפרטי לציבורי ובין המשפט למוסר"[5].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן היא נכדתה של בת שבע גרבלסקי שייסדה בארצות הברית את "עדן" – ירחון מצויר לילדים. היא אלמנתו של עו"ד עמירם כהן, ולהם שלושה ילדים.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נילי כהן, התערבות ביחסים חוזיים, רמות מערכות חינוך, 1982
  • נילי כהן, גרם הפרת חוזה, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על שם הרי סאקר, תשמ"ו
  • דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים א (1991), חוזים ב (1992), חוזים ג (2003), חוזים ד (2011), אבירם הוצאה לאור.
  • נילי כהן ועופר גרוסקופף (עורכים), ספר דניאל - עיונים בהגותו של פרופ' דניאל פרידמן, הוצאת נבו, 2008.
  • Nili Cohen and Ewan McKendrick (eds), Comparative Remedies for Breach of Contract, Hart Publishing, 2006.
  • נילי כהן, משפטים ומילים - החיים בין משפט לספרות, ידיעות ספרים, 2022[8].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נילי כהן בוויקישיתוף

מכּתביה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]