ניקולאי איגנאטייב
 | |||||||||
| לידה |
17 בינואר 1832 (יוליאני) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 ביוני 1908 (יוליאני) (בגיל 76) Krupoderintsi, אוקראינה | ||||||||
| מדינה |
האימפריה הרוסית | ||||||||
| מקום קבורה |
Krupoderintsi | ||||||||
| השכלה |
Page Corps | ||||||||
| בן או בת זוג |
יקטרינה איגנאטייבה | ||||||||
| שושלת Ignatyev family | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
הרוזן ניקולאי פבלוביץ' איגְנאטְיֶיב (ברוסית: Николай Павлович Игнатьев; 29 בינואר 1832, סנקט פטרבורג האימפריה הרוסית – 3 ביולי 1908, קרופודרינצי, פלך קייב, האימפריה הרוסית), היה פוליטיקאי ודיפלומט רוסי. הוא גם נשא בדרגת גנרל של צבא האימפריה הרוסית.
ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איגנאטייב נולד למשפחת אצולה בסנקט פטרבורג. סבו היה בן למשפחת האצולה הגאורגית אֶגנאטָשווילי (ეგნატაშვილი). הצאר ניקולאי הראשון השיב טובה לאביו של ניקולאי, קפטן פאבל איגנאטייב, לאחר שהלה נותר נאמן לו במהלך מרד הדקבריסטים ב-1825.
הדוכס הגדול אלכסנדר השני אף היה פטרון הטבילה של ניקולאי. ניקולאי נשלח להכשרה צבאית-מנהלית לבני האליטה, הקור דה פאז' והפך בגיל 17 לקצין במשמר הרוסי (הגווארדיה). לאחר שלחם במלחמת קרים מונה ב-1856 לתפקיד הנספח הצבאי בלונדון, הממונה בפועל על איסוף מודיעין. הוא גורש לאחר מבצע כושל. לאחר מכן, מונה כעוזרו הדיפלומטי של ניקולאי ניקולאייביץ' מוראביוב, שהיה מושל סיביר. ב-28 במאי 1858 הוא הגיע להסכמה עם הסינים על חוזה אייגון, שקבע חלוקת אזור מחלוקת, האמור ונסיגה מאזור הנהר. הוא גם הצליח להגיע להסכמי מסחר חשובים עם בוכרה ועם חיווה.
המשבר בבלקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין 1864 ל-1877 כיהן איגנאטייב כשגריר האימפריה הרוסית לאימפריה העות'מאנית והוצב באיסטנבול. בתפקידו פעל לחיזוק מוסדות הכנסייה בבולגריה ולהגברת ההשפעה הרוסית באזור. באפריל 1876 פרצו מהומות ברחבי בולגריה שהתפתחה לכלל מלחמת אזרחים בין מיליציות נוצריות למיליציות מוסלמיות וכ-12,000 נוצרים נהרגו. בעקבות האירועים ובלחץ המעצמות האירופיות, כונסה ב-23 בדצמבר 1876 ועידת קונסטנטינופול, בה כיהן איגנאטייב כנציג האימפריה הרוסית. הוועידה דנה במתן אוטונומיה לבולגריה, אך לא הגיעה להסכמה על גבולות הישות האוטונומית. איגנאטייב המשיך במאמציו הדיפלומטיים והשיג את הסכמת האימפריה האוסטרו-הונגרית לרעיון האוטונומיה לבולגרים. ב-21 במרץ 1878 בעקבות משא ומתן שניהל איגנאטייב נחתמה על ידי המעצמות האירופיות "הצהרת לונדון" שחזרה על הצהרות ועידת קונסטנטינופול.
לאור התעלמות האימפריה העות'מאנית מדרישת המעצמות היה איגנאטייב ממובילי הקו הלוחמני נגדה וב-24 באפריל הכריז הצאר הרוסי מלחמה על העות'מאנים. המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) הסתיימה בניצחון רוסי ואיגנאטייב מונה לראש צוות המשא ומתן הרוסי שכפה על העות'מאנים את חתימת חוזה סן סטפנו. הלחץ שהפעילה האימפריה הבריטית שחששה מהתחזקות מעמדם של הרוסים בבלקנים, גרם לצאר אלכסנדר השני להסכים לכינוסו של קונגרס ברלין וזאת למורת רוחו של איגנאטייב אשר פרש משירות פעיל בצבא. כפועל יוצא מפועלו, נחרט איגנאטייב בנרטיב ההיסטורי הבולגרי כאחד מהאישים הבולטים שסייעו לכינונה מחדש של המדינה הבולגרית והוא הונצח בשמותיהם של מספר יישובים כגון איגנטייבו.
שלהי הקריירה ואחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פרישתו מונה למושל אזור ניז'ני נובגורוד. לאחר רציחתו של הצאר אלכסנדר השני מונה לשר הפנים של האימפריה והוביל קו לאומני ואנטישמי במדיניותו. כדי להסיח את דעת הקהל מהמשבר הפוליטי ברוסיה בעקבות רצח אלכסנדר השני, עודד איגנאטייב פגיעה פיזית ביהודים, עניין שהוביל לסופות בנגב. הצאר אלכסנדר השלישי שחשש מהתחזקות מעמדו של איגנאטייב, אילץ אותו ביוני 1882 לפרוש מתפקידו.
איגנאטייב הלך לעולמו ב-3 ביולי (20 ביוני בלוח היוליאני) 1908 והוא בן 76 שנים. בנו פאבל איגנאטייב כיהן כשר החינוך בממשלתו של הצאר ניקולאי השני ונינו הוא מייקל איגנטייף, שהיה יושב-ראש האופוזיציה בפרלמנט הקנדי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניקולאי איגנאטייב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- רוזנים רוסיים
- האימפריה הרוסית: פוליטיקאים
- גנרלים בצבא האימפריה הרוסית
- אנשי צבא רוסים במלחמת קרים
- גאורגיה: אצולה
- מקבלי עיטור אנדריי הקדוש
- מקבלי עיטור אלכסנדר נבסקי (האימפריה הרוסית)
- מסדר כוכב רומניה
- מקבלי אות לגיון הכבוד
- שרי הפנים של רוסיה
- האימפריה הרוסית: דיפלומטים
- שגרירי האימפריה הרוסית בסין
- מעוטרי מסדר אוסמניה
- רוסים שנולדו ב-1832
- נפטרים ב-1908