נסים יהודה דנון
 | |||
| לידה |
1874 תרל"ד  | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
1930 (בגיל 56 בערך) ט"ו בשבט תר"ץ | ||
| מקום פעילות | ביירות, רודוס, איזמיר וירושלים | ||
| תקופת הפעילות |
?–1930 | ||
| תחומי עיסוק | הלכה | ||
| תפקידים נוספים | חכם באשי באזמיר, רב ראשי בביירות וברודוס. | ||
|
| |||
  | |||
הרב נסים יהודה דנון (תרל"ד 1874 - ט"ו בשבט תר"ץ 1930) היה הראשון לציון והחכם באשי האחרון בתקופה העות'מאנית.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בירושלים לאסתר ולרב מנחם דנון. התחנך בישיבת "תפארת ירושלים". בן 19 הוסמך להוראה, נסע לפריז ולמד בבית המדרש המרכזי לרבנים. לאחר תקופה הפסיק את לימודיו בשל חוסר יכולת מימון וחזר לירושלים, לאחר שרכש ידיעה מספקת לדבר, לכתוב ולנאום בצרפתית. נישא לזינביל בת יעקב ספורטה.
בתמוז תרס"ז (1907) נתמנה לרב ראשי בקהילת ביירות. בתפקיד זו כיהן עד לחודש סיוון ה'תר"ע (1910).[1].
בחורף תר"ע (1910) הוזמן הרב דנון ליישב את הסכסוכים בין הפלגים השונים בצפת. לאחר ביקורו קיימו ראשי היישוב עם נציגי המושבות אסיפה, בה נכחו 115 בעלי נתינות עותמאנית, וברוב מכריע הוחלט למנות את הרב דנון לחכם באשי גם בצפת.[2] אולם למעשה לא הגיע הרב דאנון לצפת, ולאחר הדחתו ממשרת החכם באשי בבירות הוא התמנה לרב ראשי ברודוס לזמן קצר. בזמן כיבוש האי על ידי צבאות איטליה הוא מילא תפקיד מדיני, אך בשל היותו נתין ממלכת טורקיה, נאלץ לעזוב את משרתו ולשוב לארץ ישראל.
בכסלו תרע"א (1910) נבחר מטעם האספה הכללית, ובשמה הטורקי: "מיג'ליש עומומי", לרב ראשי וראב"ד באימפריה העות'מאנית. במשרה זו כיהן עד חודש אלול תרע"ה (1915).
בחשון תרע"ז (1916) בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה התמנה הרב דנון לחכם באשי והראשון לציון בירושלים. וישב על כיסא הרבנות בה עד סוף שנת תרע"ח (1918).
לאחר כניסת הצבא הבריטי, רבני העיר בחרו בו לרב ראשי והראשון לציון. אז התפטר ממשרתו מרצונו, ולא השתתף בבחירות. נסע לחוץ לארץ בשליחות מוסדות צדקה וחסד וכוללות המערבים בירושלים.
נפטר בספאקס שבתוניסיה, ט"ו בשבט תר"ץ (1930).
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
השאיר כתב יד המכיל שו"ת והערות על הרי"ף. עסק בחיבור ספר המפיץ אור על קורותיו במשך זמן שירותו בתור רב וחכם באשי בירושלים וערים אחרות.
צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעקב נסים דנון
- אליהו דאנון
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הראשונים לציון | ||
|---|---|---|
| חכם באשי | רבי משה גאלנטי • רבי משה בן חביב • רבי אברהם רוויגו • רבי אברהם בן דוד יצחקי • רבי בנימין הכהן מעלי • רבי אליעזר נחום • רבי ניסים חיים משה מזרחי • רבי יצחק הכהן רפפורט • רבי ישראל יעקב אלגאזי • רבי רפאל בן רבי שמואל מיוחס • רבי חיים רפאל בן אשר • רבי רפאל משה בולה • רבי יום-טוב אלגאזי • רבי משה יוסף מרדכי מיוחס • רבי מרדכי הלוי • רבי יעקב משה עייאש • רבי יעקב קוראל • רבי רפאל יוסף חזן • רבי יום טוב דאנון • רבי שלמה משה סוזין • רבי יונה משה נבון • רבי יהודה נבון • רבי חיים אברהם גאגין • רבי יצחק קוב'ו • רבי חיים נסים אבולעפיה • רבי חיים דוד חזן • רבי אברהם אשכנזי • רבי רפאל מאיר פאניז'ל • רבי יעקב שאול אלישר • רבי אליהו משה פאניז'יל • רבי נחמן בטיטו • רבי משה יהודה פרנקו • רבי נסים יהודה דנון • רבי חיים משה אלישר | |
| ברבנות הראשית | הרב יעקב מאיר • הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל • הרב יצחק נסים • הרב עובדיה יוסף • הרב מרדכי אליהו • הרב אליהו בקשי דורון • הרב שלמה עמאר • הרב יצחק יוסף | |