נשף
נשף הוא אירוע שמהווה מסיבת ריקודים רשמית, האירוע כולל בדרך כלל ריקודים סלוניים (לרבות ואלס), המשתתפים בנשף לבושים בדרך כלל בטוקסידו, עניבות פרפר ושמלות ערב. נהוג היה לערוך נשפים בארמונות ובבתי אצולה ברחבי העולם ובאירופה בפרט. לפעמים במהלך הנשף נוסף חלק אומנותי הכולל הצגה קצרה או קונצרט קצר, לעיתים אורחי הנשף קמים ורוקדים במהלך הקונצרט. נשפים נפוצים במעשיות ואגדות עם, הידועה בהם היא סיפור סינדרלה, המספר על הנשף של סינדרלה והנסיך.
מקור המילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המילה נשף בעברית עברה מספר שינויים במרוצת הזמן. בעברית הקלאסית ההתייחסות למילה נשף הייתה בעלת 2 משמעויות אשר שתיהן מתייחסות לזמן, כאשר האחת מתייחסת לזמן בו אין אור שמש והאחרת מתייחסת לבוקר שלפני עלות השחר. (מתוך: משלי ז, ט ואיוב ז, ד). לפי אבן עזרא : "וייתכן להיותם שניהם מגזרת נשף, כי שני נשפים הם: נשף אחר שקוע השמש, ונשף טרם שתזרח". קיימת סברה נוספת והיא שפירושים אלו קשורים לפועל נָשַׁף, שמשמעותו הוציא רוח מקרבו, שכן בלילה נושבות רוחות.
בעברית החדשה נכנס לשימוש הביטוי "נשף חשק" לציון מסיבה חגיגית הנערכת בערב לצורך התרמה, לציון אירוע מסוים וכדומה. משמעות זו התקבלה בהשפעת הכתוב בישעיהו כא, ד : "תָּעָה לְבָבִי פַּלָּצוּת בִּעֲתָתְנִי אֵת נֶשֶׁף חִשְׁקִי שָׂם לִי לַחֲרָדָה". בספר ישעיהו הכוונה היא ללילה שבו חושקים ומתאווים לערוך בו משתה. רש"י כותב על כך : "נשף חשקי – לילה שהייתי חושק בה לשמחה ולמשתה בס' יוסיפון מצינו שהיה שמח על שנצחו גדודיו את חיל פרס אותו לילה...". משמעות המילה נשף חשק נשמרה גם בימי הביניים. ר' יהודה הלוי למשל כתב בשירו יעלת חן "לֵיל אֲחַבְּקָךְ נֶשֶׁף חִשְׁקִי", מה שמראה על שימור משמעות המילה גם בזמנו.
בחלוף השנים המילה "נשף" החליפה את משמעות הביטוי "נשף חשק", וננקטה בעיקר לציון אירועים המתרחשים בערב, ואילו הביטוי "נשף חשק" יוחד לציון מסיבת תענוגות, משתה הוללות וכדומה.
את המילה נשף במשמעותה המקורית, המיוחסת לעברית הקלאסית, של שעות הלילה אפשר למצוא בעברית של ימנו בעיקר בטקסטים ספרותיים. "מקשקש הוא בלי מנוח... מהבוקר עד הנשף מספר פרטי פרטים" (מסיפורי "מר קשקש" מאת לאה גולדברג).
