סברי ג'ריס
 | |
| לידה |
1938 (בן 86 בערך) פסוטה  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל, ארץ ישראל |
| תפקיד | עורך דין, פעיל פוליטי |
  | |
סברי אליאס ג'ריס (בערבית: صبري جريس, תעתיק מדויק: צברי ג'ריס) (נולד ב-1938) הוא עורך דין ערבי-ישראלי ופעיל פוליטי, אשר היה בכיר באש"ף וחבר במועצה הלאומית הפלסטינית.
אודות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ריס נולד בכפר פסוטה ב-1938 למשפחה ערבית-נוצרית. למד בבית הספר טרה סנטה בנצרת. בגיל 19 יצא ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית. הוא היה פעיל בוועד הסטודנטים הערבים והיה ממייסדי ומנהיגי תנועת "אל-ארד", תנועה ערבית לאומית עם אוריינטציה נאצריסטית פאן-ערבית שהוצאה מהחוק כעבור כמה שנים. עם סיום לימודיו עבר לחיפה ועבד במשרד עורכי הדין נקארה-וקסמן.
בשנת 1966 פרסם את המחקר "הערבים בישראל", הספר הראשון בעברית שעסק במצבם של ערביי ישראל ותיאר את יחס השלטונות כלפיהם. הספר תורגם למספר שפות, בהן אנגלית, גרמנית, צרפתית, איטלקית ושוודית.
בשנים 1964–1970 הוחזק 7 פעמים במעצר מנהלי בכלא[1][2] והוטלו עליו מגבלות שונות.
בשנת 1970, עזב את ישראל לביירות עם אשתו, בתיאום עם השלטונות בארץ. בלבנון היה לפעיל מרכזי באש"ף. והחל לשמש כחוקר במכון למחקרים פלסטיניים של אש"ף במחלקה הישראלית. ג'ריס הפך לראש המחלקה הישראלית במכון ומשנת 1978 עמד בראש המכון. בנוסף היה עורך של ירחון אש"ף. במהלך שנות השמונים והתשעים שימש כיועץ לערפאת לענייני ישראל. בביירות נולדו לו בת[3] ובן.
ביוני 1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה. בספטמבר תפס צה"ל את ארכיון אש"ף, עליו היה מופקד ג'ריס, והעביר את החומרים לישראל. לאחר גירוש אש"ף מהעיר, הוא נשאר והמשיך לנהל את המכון. ב-5 בפברואר 1983 התפוצצה מכונית תופת מול משרדי המכון בביירות. משערים כי מאחורי הפיגוע עמדו הפלנגות הנוצריות. בין 19 ההרוגים נמנתה אשתו של ג'ריס, האני שאהין. ג'ריס עזב לתוניס, שם נישא לאחות אשתו, ומשם עבר עם המשפחה לניקוסיה, משם ניהל את המכון. ב-1994 במסגרת הסכם אוסלו חזר לישראל.
בשנת 2006 ייצג בבית המשפט את אחיו ג'ריס ג'ריס שהורשע לבסוף במגע עם סוכן איראני.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מו"ל צרפתי קיים פגישות בענין מעצרו של ג'רייס, מעריב, 26 באפריל 1970
- ^ צו לפי בקשת עו"ד ג'רייס בעניין היחס לעציר מנהלי, מעריב, 30 באפריל 1970
- ^ הסופרת פידא ג'ריס