סבשטיאאו דה מלו
.png) | |||||
| לידה |
13 במאי 1699 ליסבון, ממלכת פורטוגל   | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
8 במאי 1782 (בגיל 82) פומבל, ממלכת פורטוגל  | ||||
| מדינה |
ממלכת פורטוגל | ||||
| מקום קבורה |
Igreja da Memória | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת קוימברה | ||||
| בן או בת זוג |
Eleonora Ernestina von Daun, Marquise of Pombal | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
סבשטיָאו ז'וזה דה קרוואליו אִ מלו, מרקיז פומבל, רוזן אוּאֵירַשׁ, מרקיז פומבל (בפורטוגזית: Sebastião José de Carvalho e Melo; 13 במאי 1699 - 15 במאי 1782) היה פוליטיקאי פורטוגזי בן המאה ה-18.
דה מלו היה שר הממלכה (תפקיד המקביל לשר הפנים של ימינו) בממשלתו של ז'וזה הראשון, מלך פורטוגל מ-1750 עד 1777. הוא היה ללא ספק השר הבכיר בממשלה, וכיום נחשב לראש הממשלה דה פקטו באותה תקופה. מלו ידוע בכך שהנהיג ושיקם את פורטוגל לאחר רעידת האדמה בליסבון שהתרחשה ב-1755.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחתו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
דה מלו נולד בליסבון במשפחת אצולה, בנם של מנואל דה קרבאליו א אטאידה, בעל נכסים באזור לייריה, ואשתו תרזה לואיזה דה מנדונסה א מלו.
בנעוריו למד באוניברסיטת קוימברה ולאחר מכן שירת תקופה קצרה בצבא. לאחר שחרורו עבר לגור בליסבון והתחתן בסתר עם תרזה דה מנדונסה א אלמדה, אחייניתו של רוזן אָרְקוּשׁ. הנישואים גרמו לסערה מכיוון שתרזה נישאה לו בניגוד לרצון משפחתה. הוריה של אשתו הפכו את חיי הזוג הצעיר לבלתי נסבלים, ולבסוף הם עברו לביתו של מלו באזור פומבל (אנ') .
קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1738 קיבל דה מלו את משרתו הציבורית הראשונה, כשמונה לשגריר פורטוגל בממלכת בריטניה הגדולה. ב-1745 עבר לשמש כשגריר באוסטריה. הוא היה חביב על הארכידוכסית מריה אנה, מלכת פורטוגל, ולאחר מותה של אשתו הראשונה, שידכה לו מריה אנה את בתו של הפילדמרשל האוסטרי ליאופולד יוזף פון דאון. בניגוד לארכידוכסית, המלך ז'ואאו החמישי לא היה מרוצה ממנו, והחזירו לפורטוגל ב-1749. שנה לאחר מכן מת ז'ואאו, ובנו, ז'וזה הראשון, הומלך תחתיו. ז'וזה האמין בכישוריו של דה מלו ובאישורה של המלכה האם מינה אותו לשר החוץ. ככל שגבר ביטחונו של המלך בדה מלו, הוא הפקיד בידיו סמכויות שלטוניות נוספות.
ב-1755 מונה דה מלו לראש ממשלתו של ז'וזה הראשון. דה מלו, שהתפעל מהצלחת הכלכלה האנגלית בזמן ששימש כשגריר בלונדון, הנהיג בפורטוגל מדיניות כלכלית דומה. הוא ביטל את העבדות בהודו הפורטוגזית, ארגן מחדש את הצבא וסיים את האפליה נגד נוצרים לא-קתולים בפורטוגל.
במשך הזמן החל דה מלו להאמין כי הישועים מהווים איום על התפתחות פורטוגל. כחלק משליחותו הדיפלומטית, חי דה מלו בלונדון ובווינה, ערים מרכזיות בעידן האורות האירופי. שם פגש את חרארד ואן סוואיטן, מתנגד חריף לישועים האוסטרים, ולמד להכיר את המסורת האנטי-ישועית של האנגלים. כראש ממשלה יזם מלחמת תעמולה נגד הישועים והפיץ מספר תאוריות קשר בנוגע לרצונו של המסדר לצבור כוח. דה מלו היה אחד ממבשרי דיכוי הישועים, שהגיע לשיאו ב-1773, כשהאפיפיור קלמנס הארבעה עשר חתם על צו האוסר על פעילות המסדר בכל הארצות.
ב-1 בנובמבר 1755 התרחשה רעידת האדמה בליסבון, שהגיעה לרמה 9 בסולם ריכטר והחריבה חלקים ניכרים מהעיר. היא לוותה בגלי צונאמי ובשריפות רבות. דה מלו שרד את הרעידה, ומיד החל בשיקום ובנייה מחדש של העיר, באומרו: "מה עכשיו? נקבור את המתים ונאכיל את החיים". על אף גודל האסון, תוך שנה נבנתה ליסבון מחדש. העיר החדשה אופיינה בכיכרות גדולות ושדרות רחבות. כשנדרש דה מלו לצורך רחובות כה רחבים הוא ענה: "יום אחד הם יהיו קטנים".
דה מלו תרם רבות גם לחקר הסייסמולוגיה, כשהורה על הפצת שאלות הנוגעות לרעידת האדמה ולהשפעותיה בכל רחבי פורטוגל.
לאחר רעידת האדמה, העניק המלך כוח נוסף לדה מלו, שהיה למעין דיקטטור בפורטוגל. ככל שגדל כוחו, כך גם גדל מספרם של אויביו. בשנת 1758 נפצע ז'וזה הראשון, מלך פורטוגל בניסיון התנקשות. משפחת טאבורס ודוכס אביירו הואשמו במעשה, והוצאו להורג לאחר משפט קצר. דה מלו האשים גם את אנשי מסדר הישועים בבגידה ובקשירת קשר לניסיון ההתנקשות, מה שפגע קשות בדעת הקהל וביחסי הציבור של הישועים בעידן האבסולוטיזם הנאור. שנה לאחר מכן גורשו הישועים מפורטוגל. דה מלו לא הראה שום מידה של רחמים, והעמיד לדין כל אדם שהיה מעורב, אפילו נשים וילדים. בעקבות טיפולו המהיר במשבר, בשנת 1759 העניק לו המלך את תואר "רוזן אואירס".
דה מלו ביצע רפורמות גדולות בחינוך: הוא יצר את הבסיס לבתי ספר חילוניים ברמה היסודית והתיכונית, יצר מאות משרות הוראה, פתח את מחלקות המתמטיקה ומדעי הטבע באוניברסיטת קוימברה ויזם מסים חדשים למימון הרפורמות האלו.
בנוסף, ביצע דה מלו שינויים משמעותיים בכלכלה, כשיצר מספר חברות וגילדות במטרה לווסת כל פעילות מסחרית. כמו כן, הוא גידר את האזור בו הופק יין הפורט כדי להבטיח את איכותו של היין. הייתה זו הפעם הראשונה באירופה שנעשה פיקוח על איכות היין ועל הפקתו.
ב-1770 קיבל את התואר "מרקיז פומבל".
נפילתו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1777 מת המלך ז'וזה הראשון ומריה הראשונה הומלכה למלכה. השליטה החדשה לא אהדה את דה מלו. היא לא סלחה לו על האכזריות בה נהג כלפי משפחת טאבורה ופיטרה אותו מכל תפקידיו. בנוסף, הוצא נגדו צו הרחקה על פיו דה מלו חייב לשהות במרחק של 20 מייל לפחות מהמלכה, ובמקרה שמריה הגיעה לאזור מגוריו, היה חייב דה מלו לעזוב את ביתו עד שתסיים את ביקורה.
לאחר שפוטר בנה דה מלו וילה שבשטחה היו מפלים וגנים צרפתיים.
בשנת 1782 מת דה מלו באחוזתו שבפומבל.
כיום, אחת מהכיכרות החשובות בליסבון נקראת "מארקש דה פומבל", ובמרכזה עומד פסל בדמותו.
המרקיז דה פומבל וברזיל[עריכת קוד מקור | עריכה]
המרקיז דה פומבל נחשב בפורטוגל הקונטיננטלית לגיבור לאומי. לעומת זאת, המתיישבים במושבה ברזיל ראו בו רודן מדכא, בעיקר בדרום המושבה.
הפקת העושר והמשאבים ניצבה תמיד בראש מעיינם של קובעי המדיניות הפורטוגזים בברזיל הקולוניאלית. תחת האדמיניסטרציה של פומבל לא חל כל שינוי בעניין זה. מדיניות המונופול המסחרי נותרה על כנה ואף זכתה לעדנה בתקופתו של מרקיז פומבל. בכך ניסו הפורטוגזים להחיל יתר יעילות בשליטתם בהתנהלות המסחר במושבה ברזיל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרקיז פומבל באנציקלופדיה הקתולית
- סבשטיאאו דה מלו באנציקלופדיה בריטניקה
- biography/Marquis-de-Pombal סבשטיאאו דה מלו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סבשטיאאו דה מלו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)