סטייסיאן צ'ין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטייסיאן צ'ין
Staceyanne Chin
לידה 25 בדצמבר 1972 (בת 51)
ג'מייקה
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ברוקלין, ניו יורק
ידועה בשל סלאם פואטרי
אקטיביזם פמיניסטי, קווירי, אנטי גזעני
תקופת הפעילות מ-1998 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע משוררת, אמנית במה, סופרת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סטייסיאן צ'ין (באנגלית: Staceyanne Chin, נולדה ב-25 בדצמבר 1972) היא משוררת ספוקן וורד, אמנית במה, פמיניסטית, ופעילה למען זכויות להט"ב. עבודתה פורסמה בניו יורק טיימס, בוושינגטון פוסט, ועיתונים אחרים, והופעותיה בטלוויזיה כוללים את 60 דקות ותוכניתה של אופרה וינפרי, בה שיתפה את האתגרים שניצבו בפניה כילדה ונערה לסבית בג'מייקה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ין נולדה בג'מייקה, ממוצא אפרו-ג'מייקני וסינו-ג'מייקני. אמה נטשה אותה בגיל צעיר והיגרה לקנדה, ואביה לעולם לא הכיר בה, אז סבתה גידלה אותה עד גיל שש. לאחר מכן נשלחה לגור עם דוד ודודה באזור אמיד אך לאחר תקופה שלחו אותה לקרובת משפחה אחרת בשכונת עוני.[1]

בזמן לימודיה באוניברסיטה היא הכירה במשיכתה לנשים, והחליטה להגר לארצות הברית במקום לחיות בג'מייקה באורח חיים סודי, מחשש לאלימות הרבה המופנית כלפי להט"בים. בגיל 25 עקרה לניו יורק, שם מצאה את הצלחתה כמשוררת ואמנית במה.[2]

ב-2010 כתבה צ'ין בספר זיכרונות שהוציאה, שנידו אותה באוניברסיטה בקינגסטון אחרי שיצאה מהארון. היא גם חשפה שכמה סטודנטים הכניסו אותה יום אחד לתוך חדר השירותים ותקפו אותה מינית תוך כדי שהם אומרים לה שנשים נבראו כדי לענג גברים.[3]

ב-2011 כתבה בלוג פופולרי בהפינגטון פוסט על היותה אישה לסבית יחידנית בהריון, ובאותה שנה נולדה בתה. היא גם התראיינה רבות על תהליך ההפריה החוץ-גופית.[4]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ין התחילה לכתוב לספוקן וורד ב-1998, וכתבה יחד עם ראסל סימונס את "Def Poetry Jam" לברודוויי, אשר היה מועמד לפרס טוני. היא גם הופיעה במופע יחיד אוף ברודוויי, ומנהלת סדנאות שירה ברחבי עולם.

היא מארחת את תוכנית האינטרנט באפטר אלן, "She Said What?", וגם את התוכנית "My Two Cents".

שירתה גם הוקלטה באלבומי ספוקן וורד, והיא פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה (The Other Side of Paradise: A Memoir בהוצאת סיימון ושוסטר) ב-2009.[5]

צ'ין השתתפה בשלושה סרטים דוקומנטריים:

  • 2008 - "Black./Womyn.:Conversations with Lesbians of African Descent", שהביא את סיפוריהן של לסביות שחורות מרקעים שונים.
  • 2009 - "The People Speak", המבוסס על ספרו של הווארד זין, "היסטוריה עממית של ארצות הברית".
  • 2012 - "Let Fury Have the Hour", שתיעד כיצד אקטביסטים צעירים משתמשים ביצירתיות שלהם בתגובה לפוליטיקה הריאקציונרית שהתחילה בשנות ה-80 והגדירה את דורם.

צ'ין עושה סיבובי הופעות ברחבי העולם, כולל בלונדון, קופנהגן, ערים שונות בגרמניה, דרום אפריקה, וכן בבמות מרכזיות בארצות הברית.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמנות האקטיביסטית של צ'ין מעוררת ביקורות חיוביות. בניו יורק טיימס כתבו על מופע היחיד שלה, "Border/Clash", שהיא "מפולפלת, זועמת, ולעיתים רכה בביקורת העצמית שלה". ב-The Advocate כתבו, "בשירים שמשלבים שורות קורעות ("אהבתי איך שהיא גרמה לחזיית הפוש-אפ הוורודה להיראות אינטלקטואלית") עם סירוב להתאים לנורמה ("אני רוצה להיות הדייקית שאוהבת לזיין גברים"), צ'ין מאתגרת לא רק את העולם הסטרייטי".[6] ובספר "Words in Your Face" שסיקר עשרים שנות פואטרי סלאם בניו יורק, המחברת קריסטין אוקיף אפטוויץ היללה את צ'ין כאחת משלושת המשוררים המובילים, והוסיפה:

”לצפות בצ'ין בהופעה זה לצפות במהות השירה: מופעיה הם לא-מושלמים, תנודתיים, ויפהפיים. שירתה של צ'ין היא מלאת תשוקה וכתובה היטב, בטח; אבל זו היכולת שלה לתקשר את התשוקה בהופעה שהיא ללא תחרות. היא השירה בהתגלמותה.”[7]

פרסים והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1998: זכתה ב-Lambda Poetry Slam וב-Slam This!
  • 1999: זכתה ב-Chicago People of Color Slam, הגיעה למקום שני ב-Outright Poetry Slam, והגיעה לגמר ב-Nuyorican Grand Slam
  • 2000: זכתה ב-Slam This! וב-WORD, שהיה הסלאם הראשון ששודר בטלוויזיה.

יצירות ופרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Chin, Staceyann (April 2009). The Other Side of Paradise - A Memoir. New York: Scriber. ISBN 0-7432-9290-1.

אנתולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Authenticity", in Black Cool: One Thousand Streams of Blackness. Edited by Rebecca Walker (Soft Skull Press, February 1, 2012)‎

מופעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Staceyann Chin: Performed Poems in Trikster - Nordic Queer Journal #3, 2009.

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2008 - "Black./Womyn.:Conversations with Lesbians of African Descent"
  • 2009 - "The People Speak"
  • 2012 - "Let Fury Have the Hour"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ A Def Poetry Jam of Her Very Own‏Felicia R. Lee, ‏The New York Times, ‏July 17, 2005
  2. ^ Boykin, Keith (3 באוקטובר 2006). "Staceyann Chin's Redemption Song". KeithBoykin.com. אורכב מ-המקור ב-2007-09-27. נבדק ב-2015-04-16. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ דיוויד מקפאדן, מכת מדינה בג'מייקה: "אונס מתקן" ללסביות, באתר ynet, 29 באפריל 2015
  4. ^ הבלוג של סטייסיאן צ'ין בהפינגטון פוסט
  5. ^ Chin, Staceyann (2009). The Other Side of Paradise: A Memoir (1st ed.). New York: Scribner. ISBN 0-7432-9290-1.
  6. ^ Glitz, Michael (29 באפריל 2003). "Getting Raves for Her Rants: Chinese-Jamaican Poet Staceyann Chin Brings Her Outraged Eloquence from Broadway to HBO's Def Poetry". The Advocate. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ Aptowicz, Cristin O'Keefe. (2008). Words in Your Face: A Guided Tour Through Twenty Years of the New York City Poetry Slam. Soft Skull Press. Page 181. ISBN 1-933368-82-9.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סטייסיאן_צ%27ין&oldid=37952132"