סימנייה
סימנייה היא רצועה צרה ודקה שקורא ספר מניח בתוכו, כדי לסמן את המקום שבו הפסיק את קריאתו, וממנו ימשיך בהמשך קריאת הספר.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטרתן של הסימניות היא לסמן מקום בספר בלי לגרום נזק לנייר ממנו עשוי הספר. במיוחד היה נכון הדבר לפני המצאת הדפוס, כשהספרים היו נדירים ויקרים. בימי הביניים שימשו סימניות עשויות רצועת קלף.
סימניות באורך 40 מטר היו כבר בתקופת מגילות הפפירוס במצרים בעת העתיקה (שנת 476 לספירה לערך) ושימשו לסימון מקום הקריאה. גם בראשית ימי הביניים, נמצאו סימניות במנזרים וביניהן סימניות שהיו צמודות (clip-on type bookmarks) לדף הנייר.
כבר בימי הביניים המאוחרים, בין המאות ה-13 וה-15, נמצאו סוגים שונים של סימניות. בכתבי יד שנכתבו על ידי פטרוס קומסטור (Peter Comester) מהמאה ה-13, השייכים לרשימות אינוונטר של הספרייה הבריטית, נמצאה סימנייה מעניינת ונדירה: באחד הדפים של כתבי היד גזרו חתך בקצה באופן אנכי ובו הכניסו שרוך ארוך ששימש כסימנייה.
במאות ה-16-17, בתקופת אליזבת הראשונה, נמצאה רצועת משי מעוטרת בגדילים שהייתה שייכת לכריסטופר בארקר, אשר רכש את ההמצאה מהמלכה שנתנה לו את הבלעדיות בשנת 1577 להדפיס את התנ"ך. בשנת 1632 הכינו סימניות ארוגות מחוטים, מכסף וציציות לספרי התורה ולספרי התפילה. סימנייה אופיינית במאות ה-18-19 הוכנו מרצועת עור שנקשרה לספר כפי שהן מצויות עד היום בספרי יעץ.
סימניות נפרדות מהספר החלו להופיע באמצע המאה ה-19. אזכור לסימנייה מופיע בספרה של מרי ראסל מיטפורד "Recollections of a Literary Life" משנת 1852. בשנות השישים של המאה ה-19 נוצרו סימניות מהודרות מבד ארוג, בעיקר בקובנטרי, מרכז תעשיית המשי של אנגליה. תומאס סטיבנס מקובנטרי, יצרן סימניות בעל מוניטין, הודיע על 900 דגמים שונים שהוא מייצר. סימניות משי היוו מתנה נחשבת בתקופה הוויקטוריאנית, וסטיבנס יצר סימניות לכל אירוע.
בשלהי המאה ה-19 צומצם ייצורן של סימניות המשי, והתרחב ייצורן של סימניות עשויות נייר או קרטון, זאת במקביל לגידול בתפוצת הספרים, כאמצעי פרסום לאירועים ולעסקים שונים. הסימניות יוצרו מפלסטיק, מזהב, מפנינים, משנהב ומתכות יקרות.
סימניות בשנות האלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סימניות מודרניות קיימות במגוון רחב מאוד של חומרים. סימנייה היא לעיתים רצועת בד המחוברת לכריכת הספר, ובדרך כלל היא חפץ נפרד, עשוי נייר, קרטון, בד, לבד, פלסטיק, עור או מתכת. פעמים רבות הסימניות מעוטרות בקישוטים שונים, ולעיתים הן מכילות פרסומת לחנות ספרים או להוצאת ספרים. סימניות נמכרות גם כמזכרות לתיירים. בשל מגוון עיצוביהן ומקורותיהן, סימניות מהוות גם פריט אספנות.
בנוסף לסימניות שנועדו למטרה זו, ניתן להשתמש לכך גם בפתק אקראי כלשהו. יש המשתמשים בפתקיות דביקות (Post-it) כסימנייה. רבים נוהגים ליצור קפל קטן בפינת הדף ("אוזני חמור") כתחליף לשימוש בסימנייה.
בעידן המחשב והאינטרנט נעשה גם שימוש וירטואלי ומושאל במונח "סימנייה", בעיקר בדפדפני אינטרנט ובמעבדי תמלילים. סימנייה וירטואלית כזו היא כלי מובנה בתוכנה, המאפשר למשתמשיה לסמן קטעי טקסט או דפים מועדפים שאליהם הם יכולים לשוב בכל עת בקלות בהקלקת עכבר. מעבד התמלילים הפופולרי מיקרוסופט וורד, ודפדפן מוזילה פיירפוקס, כוללים פונקציית "סימניה" בתכונותיהם (שקיימת גם בתוכנות מקבילות אחרות, בשמות שונים).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תצוגת סימניות, ההיסטוריה של הסימניות, באתר "Mirage Bookmark" (באנגלית)
- ארכיון אסף סימניות, בספרייה הלאומית
