סמואל בראנן
 | |
| סמואל בראנן | |
| לידה |
2 במרץ 1819 סאקו, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
14 במאי 1889 (בגיל 70) אסקונדידו, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה | אסקונדידו בקליפורניה |
| ידוע בשל | גרם באמצעות פרסום לבהלה לזהב בקליפורניה |
| מקצוע | מתיישב, עיתונאי ואיש עסקים |
| תפקיד |
חבר בסנאט של מדינת קליפורניה |
| השקפה דתית |
כנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים |
| בת זוג | אנה אלייזה קורווין (Anna Eliza Corwin) |
  | |
סמואל בראנן (באנגלית: Samuel Brannan; 2 במרץ 1819 – 14 במרץ 1889) היה מתיישב, איש עסקים, ועיתונאי אמריקני, שיסד את העיתון "California Star" בסן פרנסיסקו בקליפורניה. הוא נחשב כמי שפרסם לראשונה את הבהלה לזהב בקליפורניה והיה הראשון שהפך למיליונר ממנה.
בראנן היה דמות אנרגטית וססגונית בהיסטוריה של קליפורניה של אמצע המאה ה-19 ובייחוד של סן פרנסיסקו:
קרוב לוודאי שהוא עשה למען סן פרנסיסקו ומקומות אחרים יותר ממה שעשו רבים וטובים אחרים ביחד, ואכן, במובנים רבים הוא לא היה איש רע. ככלל הוא התנהג ביושר במהלך משא ומתן כמו גם בפיקחות, נודע בשל מעשי צדקה ובשל ליברליות נדיבה כשם שהיה ידוע בשל יוזמותיו, כשהוא מוכיח גם אומץ לב אישי לעתים קרובות
— Bancroft, H. H. California pioneer register and index, 1542-1848 (Baltimore : Regional Pub. Co., 1964), 68
חייו עד המעבר לקליפורניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמואל בראנן נולד בעיר סאקו (Saco) שבמיין כבנם הצעיר של תומאס בראנן, מהגר אירי ושרה שהייתה נכדתו של שר המלחמה בממשלתו של ג'ורג' וושינגטון. בהיותו בן 14 הוא עקר לאוהיו והתגורר בביתם של אלכסנדר ומרי אן בדלם שהייתה אחותו. שם למד בראנן את מקצוע הדפוס. שנתיים לאחר בואו לאוהיו הוא הצטרף לכנסייה המורמונית. בראנן עקר לניו יורק ב-1844 והחל שם להדפיס את העיתון The Prophet ("הנביא"), אחד מעיתוני התנועה המורמונית. הוא עסק במרץ בהטפות למען הכנסייה המורמונית ברחבי החוף המזרחי של ארצות הברית ומונה לנשיא הסניף של הכנסייה בניו יורק.[1]
ב-1845 גורש בראנן מהכנסייה לזמן קצר בעקבות מכתב שקיבלו ראשיה מווילפורד וודרף (Wilford Woodruff; 1898-1807), חבר במועצת העליונה של הכנסייה (Quorum of the Twelve), שביקר בניו יורק. וודרף כתב כי בראנן וחברים נוספים בכנסייה מטיפים בגלוי על דוקטרינה שטרם התקבלה רשמית על ידי הכנסייה, פוליגמיה.[2] לא ידוע האם בראנן הטיף בלבד לפוליגמיה או שגם יישם אותה. בהיותו בניו יורק נשא בראנן לאישה את אנה אלייזה קורווין (Anna Eliza Corwin; 1916-1823),[3] וקיימת טענה כי כשעזב את אוהיו לניו יורק הוא הותיר אחריו את אשתו, האטי האטץ' (Hattie Hatch).[4] קיימת גם טענה כי הרחקתו של בראנן מהכנסייה קשורה למאבקי כוח פנימיים בכנסייה. לאחר הירצחו של ג'וזף סמית, מייסד דת המורמונים ביוני 1844 תמך בראנן בוויליאם סמית, אחיו הצעיר של מייסד הדת, כנגד בריגהם יאנג שנבחר על ידי ראשי הכנסייה כמנהיגה החדש.[5] בראנן נסע למרכז של המורמונים ב"נאוו" (Nauvoo)[6] שבאילינוי והצליח לשכנע להחזירו לכנסייה.
באותה שנה (1845) הורו שלטונות אילינוי למורמונים להתפנות מהמדינה. חברי הכנסייה בחנו יעדים אפשריים, כולל הטריטוריה המקסיקנית "קליפורניה עילית" (Alta California). באישורם של מנהיגי הכנסייה חכר בראנן את ספינת המפרשים "ברוקלין" (Brooklyn נבנתה ב-1834) עבורו ועבור 240 מורמונים במטרה להפליג ל"קליפורניה עילית". בנוסף לציודו האישי העמיס בראנן על הספינה מכבש דפוס ישן וטחנת קמח שלמה. הספינה הפליגה מניו יורק ב-4 בפברואר 1846, ולאחר מסע שנמשך קרוב לשישה חודשים סביב כף הורן שבמהלכו עצרה בהונולולו שבאיי הוואי, היא עגנה בנמל של הכפר המקסיקני ירבה בואנה (Yerba Buena), כיום סן פרנסיסקו, ב-31 ביולי 1846. בהגיעם למקום הם גילו שהיישוב הקטן נכבש על ידי צי ארצות הברית במסגרת מלחמת ארצות הברית–מקסיקו. קבוצת המורמונים שירדה מהספינה הכפילה כמעט את האוכלוסייה בכפר. בראנן מונה לנשיא הראשון של המיסיון המורמוני בקליפורניה.
קליפורניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינתיים הגיעו הידיעות כי בריגהם יאנג וקבוצת המורמונים העיקרית נמצאים בדרכם מערבה ובראנן החליט להכין עבורם אתר התיישבות שאותו כינה "תקווה חדשה" (New Hope). בינואר 1847 השתמש בראנן במכבש הדפוס שהביא עמו בספינה על מנת להוציא לאור את העיתון "California Star", העיתון הראשון בסן-פרנסיסקו, והשני ב"קליפורניה עילית" לאחר העיתון ("The Californian") שיצא לאור לראשונה במונטריי ב-15 באוגוסט 1846.[7] בנובמבר 1848, פחות משנתיים אחר-כך, נמכרו שני העיתונים לאותו יזם שאיחד אותם והוציא לאור את העיתון The Daily Alta California (יומון קליפורניה עילית). בנוסף, יסד בראנן את בית הספר הראשון בסן פרנסיסקו.
ביוני 1847 נסע בראנן בדרך היבשה לגרין ריוור (Green River) בוויומינג על מנת לפגוש את בריגהם יאנג, ראש הכנסייה המורמונית, שהוביל את הקבוצה הראשונה של חלוצים מורמונים על פני המישורים הגדולים לאזור האגן הגדול (Great Basin). בראנן המליץ ליאנג שיביא את החלוצים המורמונים לקליפורניה, אבל יאנג דחה את ההצעה בהעדיפו התיישבות בחבל הארץ שהוא כיום מדינת יוטה.
בספטמבר 1847 בדרכו חזרה לסן פרנסיסקו מפגישתו עם יאנג עבר בראנן בסאטרס פורט (Sutter's Fort), מושבה חקלאית ומסחרית בעמק המרכזי של קליפורניה בקרבת סקרמנטו (עיר הבירה של קליפורניה) של ימינו אותה הקים ג'ון סאטר (John Augustus Sutter; 1880-1803) ב-1841. מכיוון שהמושבה הייתה על דרך השיירות הוא החליט להקים במקום חנות. הוא חזר לסן פרנסיסקו ומכר את כל רכושו (כולל רכוש שיועד במקור לכנסייה המורמונית) על מנת לממן את רכישת המוצרים לחנות.
הבהלה לזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת 1848 החלו עובדיו של מייסד המושבה סאטרס פורט, לשלם בזהב עבור מוצרים שקנו בחנות של בראנן. את הזהב גילה ג'יימס מרשל (James Marshall), אחד מעובדיו של סאטר, על גדות ערוץ הנהר אמריקן (American River) בקולומה (Coloma) הקרובה לסאטרס פורט, בעת בניית מנסרה (Sutter's Mill) שהקים ג'ון סאטר במקום. בראנן ביקר במנסרה, וכנציג הכנסייה המורמונית קיבל מעשר מהזהב שמצאו העובדים המורמונים שבמקום בזמנם החופשי. בראנן רכש בסן פרנסיסקו את כל האתים שיכול היה לשים את ידו עליהם, והוא רץ ברחובות כשהוא צווח "זהב! זהב! זהב מהנהר אמריקן!". עיתונו "California Star" לא היה יכול להדפיס חדשות אלו מכיוון שכל הצוות עזב בדרכו לשדות הזהב. בתוך שבוע התרוקנה סן פרנסיסקו מיושביה.
סן פרנסיסקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראנן פתח חנויות נוספות על מנת למכור מוצרים לכורים (ב-1849 היה הפדיון החודשי בחנות שלו בסאטרס פורט כ-150,000 דולר), והוא החל לרכוש קרקעות בסן פרנסיסקו. בתקופה זו הואשם בראנן כי תיעל כספים של הכנסייה המורמונית, כולל מעשרות שקיבל על מנת לממן את עסקיו הפרטיים. לשליחי הכנסייה שהגיעו עליו בנושא זה השיב "חיזרו לבריגהם יאנג ואמרו לו שאני אחזיר את כספו של אלוהים ברגע שישלח לי קבלה חתומה בידי אלוהים", אם כי חוקרים, דוגמת ויל בייגלי (Will Bagley), טוענים כי מדובר באגדה.[8]
בראנן נבחר למועצת העיר הראשונה של סן פרנסיסקו בטריטוריה האמריקנית החדשה. לאחר סדרה של פשעים סנסציוניים באזור הוא סייע בארגון ועדת המשמר האזרחי של סן פרנסיסקו (San Francisco Committee of Vigilance), שפעלה דה פקטו ככוח משטרתי. המשמר נהג לפעול באלימות, ובאחד המקרים נרצח אדם שפלש לבית ריק על ידי אחד מאנשי המשמר האזרחי. אף שבראנן לא היה זה שלחץ על ההדק, הוא נחשב כמי שהסית למעשה. עקב מעשי האלימות של המשמר האזרחי החליטה מועצת הכנסייה המורמונית לגרש את ברנאן מהכנסייה.
ב-1851 ביקר בראנן בהוואי ורכש חלקות קרקע גדולות בהונולולו. ב-1853 נבחר סמואל בראנן כסנטור בסנאט של מדינת קליפורניה בסקרמנטו, הבירה של המדינה החדשה. הוא היה שותף בפיתוח הסחר עם סין והסכמים כספיים עם מקסיקו, בהקמת "החברה של חלוצי קליפורניה" (Society of California Pioneers), ובפיתוח חברות הבנקאות, הרכבות והטלגרף בקליפורניה. בראנן הקים לראשונה את בית הצוק (Cliff House), אחד מהאתרים הידועים ביותר של העיר סן פרנסיסקו כיום, על צוק מעל האוקיינוס השקט בחלקה המערבי הבלתי מפותח של סן פרנסיסקו.
קליסטוגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שבראנן ביקר במעיינות החמים שבמעלה עמק נאפה ב-1859, הוא תכנן לבנות אתר נופש חדש שם. הוא רכש את האדמה הכוללת את המעיינות בחלקה הצפוני של החווה "רנצ'ו קרנה הומנה"[9] ויסד את העיר קליסטוגה, הלחם של המילים "קליפורניה" ו"סרטוגה". סרטוגה שבמדינת ניו יורק הייתה אז אתר מעיינות חמים אופנתי. על מנת לאפשר לנופשים דרך נוחה להגיע לאתר הנופש יסד בראנן את חברת הרכבת של עמק נאפה ב-1864. הנופשים נהגו להגיע באמצעות מעבורות שיצאו מסן פרנסיסקו, חצו את מפרץ סן פרנסיסקו והגיעו עד לנמל של ואלג'ו (Vallejo) בחלק התחתון של עמק נאפה. קו הרכבת השלים את הקטע שבין ואלג'ו לקליסטוגה. בנוסף ייבא בראנן גפנים ליין מצרפת והקים חווה של כבשי מרינו. בניגוד למיזמים אחרים שלו כשל מיזם קליסטוגה, ולאחר שמרבית המבנים באתר הנופש עלו באש נאלץ בראנן למכור את האתר ואת חברת הרכבת בהפסד.[10]
ב-1868 היה בראנן לאחד המשקיעים העיקריים בקרן רובינזון (Robinson Trust) של איש העסקים אלפרד רובינזון (Alfred Robinson; 1895-1806). הקרן רכשה קרקעות באזור החוף של מחוז לוס אנג'לס, סמוך למפרץ סן פדרו (San Pedro Bay) בדרום קליפורניה, שהיו שייכים לאבל סטרנס (Abel Stearns; 1871-1798) ויזמה את פיתוחם.
ב-1872 התגרשה אנה אלייזה קורווין מבראנן. הוא איבד את מרבית הונו האישי לאחר הגירושים, כיוון שבמשפט הגירושים נקבע כי לאשתו הזכות למחצית מרכושם המשותף, שישולם במזומן. מכיוון שמרבית הונו של בראנן הושקע בנדל"ן, הוא היה חייב למכור את מרבית רכושו על מנת לשלם את כל עלות הסדר הגירושים.
דרום קליפורניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הגירושים הוא הפך לבעל מבשלה, ואז הפך לאלכוהוליסט. הוא נטש את סן פרנסיסקו, העיר שעזר להקים, והתמקם בסופו של דבר בסן דייגו, התחתן מחדש והקים חווה קטנה בסמוך לגבול עם מקסיקו, ועסק גם בספקולציה בקרקעות יחד עם הממשלה המקסיקנית של מדינת סונורה. ב-1888, בהיותו בן שישים ותשע, הוא קיבל תשלום בסך ארבעים ותשע אלף דולרים כריבית ממשלת מקסיקו. הוא הפסיק לשתות לשוכרה, שילם את כל חובותיו ומת חסר כול. סכום הכסף שהוריש אפילו לא אפשר לכסות את הוצאות ההלוויה שלו עצמו.
סמואל בראנן מת בגיל 70 באסקונדידו שבקליפורניה, ב-14 במאי 1889. הוא נקבר בבית הקברות "הר התקווה" (Mount Hope Cemetery) שבסן דייגו.[11]
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתרים רבים בקליפורניה נושאים את שמן של סמואל בראנן והם כוללים את רחוב בראנן בסן פרנסיסקו, אתר הנופש המדינתי האי בראנן (Brannan Island State Recreation),[12] צוק בראנן (Brannan Bluff),[13] ערוץ בראנן (Brannan Creek), הר בראנן (Brannan Mountain) ומעיינות בראנן (Brannan Springs).[14] כמו כן קרויה על שמו חטיבת ביניים בסקרמנטו.[15]
- סמואל בראנן מוכר כמייסדם של שני יישובים בקליפורניה: העיירה קליסטוגה (Calistoga) והעיר יובה סיטי (Yuba City).
- בשיתוף פעולה עם ג'ון אוגוסטוס סאטר (John Augustus Sutter, Jr. 1897-1826), ועם המודדים ויליאם שרמן ואדוארד אורד (Edward Otho Cresap Ord; 1883-1818) הם תכננו את החלוקה הבלתי רשמית של העיר העתידה להיקרא סקרמנטו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Reva Scott, Samuel Brannan and the Golden Fleece: A Biography, Kessinger Publishing, 2005, ISBN 1419105310 (Google Books)
- Mark A. Eifler, Gold rush capitalists: greed and growth in Sacramento, UNM Press, 2002, ISBN 0826328229, (Google Books)
- Richard W. Etulain, Western lives: a biographical history of the American West, Chapter 6: Anne F. Hyde, Sam Brannan and Elizabeth Byers, Mormons and Miners at Midcentury UNM Press, 2004, ISBN 0826334725 (Google Books)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Biographical Notes ביוגרפיה בארבעה חלקים
- W. Ray Luce, Samuel Brannan: Speculator in Mexican Lands(הקישור אינו פעיל) תיזה ל-MA במחלקת ההיסטוריה של אוניברסיטת בריגהאם יאנג
- Gold Rush Memories Of A California Pioneer ביוגרפיה המוסווית כאוטוביוגרפיה
- William y. Wells, Samuel Brannan
- סמואל בראנן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Speculator in Mexican Lands עמ' 10
- ^ טענה שנשמעת כיום צבועה למדי בהתחשב בכך שוודרף עצמו היה נשוי ללפחות שש נשים
- ^ ביוגרפיה קצרה של אנה אלייזה קורווין
- ^ Speculator in Mexican Lands עמ' 11
- ^ Biographical Notes
- ^ בהשראת הפסוק "מה-נאוו על-ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום מבשר טוב - משמיע ישועה; אמר לציון, מלך אלהיך" (ישעיהו נ"ב ז).
- ^ The First Newspaper in California
- ^ Latter-day Scoundrel Sam Brannan מאמר בן ארבעה דפים על היחס בין בראנן לראשי הכנסייה המורמונית, בייחוד בריגהם יאנג
- ^ "חוות בשר האדם" בספרדית. נרכשה על ידי ד"ר אדוארד בייל (Dr. Edward Turner Bale) מהמושל המקסיקני של קליפורניה ב-1841.
- ^ Speculator in Mexican Lands עמ' 24
- ^ Samuel Brannan
- ^ אתר טבע בדלתה של הנהרות סן ז'ואקין-סקרמנטו הכולל ביצות ואיים
- ^ קרוי כיום Table Bluff (40°39′29″N 124°12′59″W / 40.65806°N 124.21639°W); צוק מעל האוקיינוס השקט בצפון קליפורניה
- ^ כיום Woodfords (38°46′40″N 119°49′19″W / 38.777778°N 119.821944°W) קהילה בלתי ממוסדת דרומית מזרחית לאגם טאהו
- ^ Sam Brannan Middle School