ספר השיאים של פוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סֵפֶר הַשִּׂיאִים שֶׁל פּוּז
כריכת הספר
כריכת הספר
כריכת הספר
מידע כללי
מאת דויד גרוסמן
איורים נועם נדב
שפת המקור עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ספרות ילדים
הוצאה
הוצאה הקיבוץ המאוחד
תאריך הוצאה 1994
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001313288, 003559490
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סֵפֶר הַשִּׂיאִים שֶׁל פּוּז הוא ספר ילדים שנכתב על ידי דויד גרוסמן ואויר על ידי נועם נדב. הספר יצא בשנת 1994 בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

על הספר ביססו פרק של הסדרה "בעקבות הסיפורים הקסומים", המשודרת בערוץ הילדים ובלוגי.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוז הוא ארנב צעיר בעל פרווה כתומה שלפתע חש צורך עז לשבור שיא.

לדאבונו אומר לו אחיו הבכור, עמיקוד, ארנב ממושקף בעל פרווה תכולה, כי כל השיאים נשברו ואף מונה בפניו מספר שיאים.

אולם פוז שולל את דבריו באומרו על השיא האחרון שעמיקוד הזכיר ("כבר ישבו 72 יום על קיפוד") כי מי שיישב על קיפוד 73 ימים ישבור את השיא.

לאורך הספר מנסה פוז את מזלו בשבירת-שיאים. כל פעם עמיקוד שולל את מעמדו של פוז כשובר-השיא באומרו לו, בצורת שיר, מי שבר את השיא הנ"ל.

עקב שלילת השיא שפוז ניסה לשבור ראשון: "להתעורר הכי לאט בעולם". עמיקוד לא הבין איך יצאו לו חרוזים במפתיע, ללא חשיבה, וחשב כי כדאי לו לעבוד על כישרונו. שבירת-השיאים על ידי פוז ושלילתם על ידי עמיקוד נמשכה לאורך הסיפור כולו עד לשיא האחרון שניסה פוז לקבוע בו גנח הכי הרבה מהתפעלות מתמונה. תמונה זו הייתה למעשה הפרה של עלית ותמונה ספציפית זו השתייכה לחפיסת-שוקולד כך שריח שוקולד נדף ממנה.

פוז לא היה מוכן בשום אופן לשמוע שגם שיא זה נשבר אחרי כל הפעמים שאחיו שלל אותו ושאל אותו בחרוזים מי שבר את השיא אם לא הוא. או אז הודה עמיקוד כי פוז הוא אשר שבר את השיאים שציין במהלך הסיפור. עוד הסתבר כי החרוזים שיגעו את עמיקוד והוא שמח להיפטר מהם.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פוז - גיבור הסיפור. ארנב צעיר הנחוש בדעתו לשבור שיא כלשהו.
  • עמיקוד - אחיו הבכור של פוז. אינו אוהב במיוחד את כינויו "עמי" וברצונו לשנות את שמו ל"רודריגז" או "קונסטנטין" משום ששמות אלו מתאימים לארנבים ידועים מחו"ל.
  • הוריהם של פוז ועמיקוד - שמותיהם לא ידועים. ידוע כי הם מדברים גם ב"קיפודית" ובשפות-זרות נוספות כשהם אינם מעוניינים שילדיהם יבינו את שהם אומרים.