עותר ציבורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עותר ציבורי הוא אדם או גוף הפונה לבית המשפט למען מטרה ציבורית כללית. בפני העותר הציבורי עומדת במערכות משפט רבות המגבלה של היעדר זכות עמידה המגבילה את היכולת של העותר הציבורי להעלות נושאים בפני בית המשפט. מצד שני, במערכות משפט מסוימות, כמו בישראל, זוכה העותר הציבורי לעיתים בהתחשבות, למשל בהשתת הוצאות משפט נמוכות.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עתירות של עותרים ציבוריים הוגשו בישראל עוד משנות ה-50 של המאה ה-20.[1] החל מאמצע שנות ה-80 היה גידול ניכר בפניות של עותרים ציבוריים לבית המשפט, לאחר שבג"ץ הרחיב מאוד את זכות העמידה[2]. עם זאת, נקבע באופן כללי שבית המשפט לא ייענה לעתירה של עותר ציבורי כאשר קיים נפגע פרטני הנמנע מפנייה לבית המשפט. אולם היו מקרים בהם בג"ץ נתן זכות עמידה לעותר ציבורי גם במקרים מעין אלו[3]. המגמה בישראל בשנים האחרונות היא להרחיב את זכות העמידה של העותר הציבורי. מגמה זאת מופיעה גם בבית הדין הארצי לעבודה,[4] ובעקבות זאת ניתן להסתדרות החדשה להצטרף להליך משפטי פרטי של עובד, כאשר העניין הנדון הוא בעל השלכה ציבורית[5][6].

על הבעיות הנלווית למתן זכות עמידה לעותר הציבורי נכתב בפסק הדין בג"ץ 2148/94:

"עם זאת, הניסיון מלמד כי דרך השער של העתירה הציבורית נחפזים להיכנס אל בית המשפט, מפעם לפעם, גם עותרים שאינם ראויים: עותרים שאינם מתמצאים די הצורך בנושא העתירה, ולפיכך אינם מסוגלים או אינם טורחים להכין תשתית עובדתית לעתירה ... עותרים המחפשים בעיקר את אור הזרקורים הנלווה לא פעם לעתירות ציבוריות הנשמעות בבית משפט זה."[7]

באופן כללי, גם עותר ציבורי צריך לשלם הוצאות משפט לצד שכנגד וכשהדבר נדרש עליו להפקיד ערבון להבטחת התשלום. עם זאת, נקבע שיש למנוע תוצאה לפיה "עותר ציבורי", הפועל בשם אינטרס הציבורי, יורתע הרתעת יתר מנקיטת הליך בשל חובת הפקדת עירבון והחשש מפסיקת הוצאות לחובתו. במקרים רבים שיעור ההוצאות המושת על עותר ציבורי נמוך מן המקובל בשים לב למעמדו, לחשיבות האינטרס הציבורי שבשמו יזם את ההליך ולהיעדר עניין אישי בהליך[8].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]