עזרא ציון מלמד

עזרא ציון מלמד
לידה	1903; חנוכה, תרס"ד; שיראז, איראן
פטירה	1994 (בגיל 91 בערך); כ"ו באדר ה'תשנ"ד; ירושלים, ישראל
ענף מדעי	בלשנות, חקר המקרא, חקר התלמוד, פילוסופיה
מקום מגורים	פרס, ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
פרסים והוקרה	חתן פרס ישראל ל"פרשנות המקורות וספרות תורנית", פרס טשרניחובסקי, יקיר ירושלים.
תרומות עיקריות
	הוצאת כתבי פרופ' י"נ אפשטיין, חיבור מבואות לספרות חז"ל ומילונים לעברית

הרב פרופ' עזרא ציון מלמד-כהן (ב' בכסלו ה'תרס"ד, 20 בנובמבר 1903 - כ"ו באדר ה'תשנ"ד, 9 במרץ 1994) היה פילולוג וחוקר מקרא והתלמוד, ספרדי ירושלמי ממוצא פרסי. חתן פרס ישראל ל"פרשנות המקורות וספרות תורנית" (לשנת תשמ"ז 1987), ופרס הרב קוק (לשנת תשל"ג 1973). נחשב לאחד ממעצבי האסכולה האקדמית ירושלמית למחקר היהדות^[1], וכן לתלמידו המובהק של פרופ' ר' יעקב נחום הלוי אפשטיין.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשיראז שבאיראן ועלה לארץ ישראל עם אמו בשנת ה'תרס"ז (1907). זאת, כשנה לאחר עליית אביו, הרב רחמים מלמד כהן, רב עדת יהודי פרס בירושלים.

בוגר כמה מסגרות ירושלמיות ללימוד תורה, ביניהן בית המדרש "דורש ציון", ישיבת "אפיריון" וישיבת "ציון". עמד בראש בית הכנסת אגודת צעירי פרס ביחד עם אברהם (עזרא) ניסן.

בשנת ה'תרפ"ו (1926), נישא לשושנה רוטמן, בתו של מנחם-מנדל רוטמן, חסיד חב"ד הידוע כמתיישב הראשון של קבוצת "בית וגן" (לימים העיר בת-ים). השניים הכירו כשנפגשו בשיעורי אספרנטו בהם השתתפו^[2] הנישואין הבין-עדתיים, אשר נחשבו לתקדימיים בתקופה זו, נערכו בידי הראי"ה קוק, אשר כיהן כרב הראשי לארץ ישראל.

נמנה עם ראשוני התלמידים במכון למדעי היהדות - שקדם לפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית, בה קיבל בשנת 1933 תואר מוסמך למדעי הרוח (מקרא, תלמוד, ידיעת ארץ ישראל, שפה וספרות יוונית והיסטוריה של יוון ורומא).

בעל תואר ד"ר לפילוסופיה על מחקרו "מדרשי הלכה של התנאים בתלמוד הבבלי" (ה'תש"א 1941).

לימד בבית הספר העממי "דורש ציון", ב"סמינר למורות של המזרחי" (כיום "מכללת אפרתה") וב"בית המדרש למורים העברי" (כיום המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין).

היה המזרחי הראשון שמונה לדרגת פרופסור במדינת ישראל, עם מינויו לפרופ' חבר בחוג למקרא של האוניברסיטה העברית בשנת 1964. בשנת 1971 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין^[3].

לאחר יציאתו לגמלאות בשנת 1972, לימד בנוסף גם בחוגים לתלמוד באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בר-אילן, ממנה קיבל בשנת 1987 תואר דוקטור לשם כבוד^[4].

נפטר ביום כ"ו באדר ה'תשנ"ד, 1994.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו מקיפים תחומים רבים במדעי היהדות: חקר המקרא, התלמוד, ארץ ישראל והספרות היוונית-יהודית.

בין קרוב למאה ספריו ומאמריו, בולטים ספריו רחבי ההיקף אודות "מפרשי המקרא, דרכיהם ושיטותיהם"; "פרקי מבוא לספרות התלמוד"; תרגומיו לעברית ספרים מיוונית עתיקה ומפרסית; מילונים שכתב: ארמי - עברי, לתרגומי המקרא ולתלמוד הבבלי, אספרנטו - עברי (תרפ"ח, 1927, "בצירוף מבנה השפה ודקדוקיה").

רבים ממחקריו מרוכזים בשני הספרים: "מחקרים במקרא" ו"עיונים בספרות התלמוד". על תרגומו לעברית של מסכת בבא קמא זכה בפרס טשרניחובסקי (1954). בעד ספרו "מדרשי הלכה של התנאים בתלמוד הבבלי" זכה בפרס ע"ש דוד ילין (1944).

במהלך חייו הוציא לאור שלושה עשר ספרים של חוקרים אחרים. בתוך כך, ערך והוציא לאור רבים מכתבי רבו - פרופ' ר' יעקב נחום הלוי אפשטיין, וכן, ספרי מחקר של חבריו: החוקר גדליה אלון והפרופ' בנימין דה-פריס. בנוסף, הוציא לאור כתבי-יד עתיקים משפות שונות.

מאז פטירתו, ממשיכים בניו להוציא לאור ספרים נוספים מכתבי ידו.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1932 נבחר לוועד הקהילה של ירושלים מטעם רשימה של יהודי המזרח^[5], ולאחר מכן אף נבחר מטעמה לחבר המועצה הדתית של ירושלים^[6].

לאחר פטירת הראשון לציון הרב עוזיאל, פנו בכירים מחוגי המזרחי בבקשה להעמידו כרב הראשי הספרדי למדינת ישראל. עם זאת, לאחר שהתברר כי מועמדותו עלולה לעורר מחלוקת, ביקש שלא יגישו את מועמדותו^[7].

כיהן כחבר ועדת השופטים של פרס ירושלים לספרות תורנית.

לאחר מות אביו, מילא את מקומו ושימש כרבה של קהילת יהודי פרס בשכונת נחלת ציון, בירושלים. וכן, כראש הישיבה הקהילתית שהקים אביו "שערי רחמים".

החל משנת 1956, כיהן כחבר האקדמיה ללשון העברית עד לפטירתו כזקן חברי האקדמיה^[8].

יחסו לארץ ישראל ולמדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעקש לעשות את כל מחקריו בארץ ישראל. כך, סירב להזמנות מאוניברסיטאות בחו"ל, אף בשנות השבתון.

סבר כי להקמת מדינת ישראל חייבת להיות ביטוי בתפילה. בהתאם לכך, היה הראשון שתיקן תפילות למען המדינה וחיילי צה"ל, וכן חיבר תפילת "על הניסים" מיוחדת ליום העצמאות^[9]. את התפילות הדפיס בספריו השונים, וכן שילבם בתפילות שבבית הכנסת שייסד אביו.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלון אספרנטי-עברי, הוצאת התקוה, ירושלים, ה'תרפ"ח.
ספר האונומסטיקון לאֶוסביוס. תֻרגם [מיוונית] (בצירוף הערות) בידי ע"צ מלמד. ירושלים, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תש"י. (פורסם לראשונה ב"תרביץ" שנה י"ט ושנה כ"א; הדפסה מחודשת על ידי החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ירושלים, תשל"ח.)
מדרשי הלכה של התנאים בתלמוד בבלי, הוצאת מוסד הרב קוק, ה'תש"ג, מהדורה שנייה הוצאת מאגנס, ה'תשמ"ח. (מהדורה ראשונה באתר Hebrewbooks)
פרקי מנהג והלכה, הוצאת קריית ספר, ירושלים, ה'תשי"ד.
אשנב התלמוד, הוצאת קריית ספר, ירושלים, ה'תשי"ח.
היחס שבין מדרשי הלכה למשנה ולתוספתא, ירושלים, ה'תשכ"ז.
מלון ארמי-עברי לתלמוד בבלי למתחילים, הוצאת ישיבת "שערי רחמים", ה'תשכ"ח.
מלון ארמי-עברי לתרגום אונקלוס, הוצאת ישיבת "שערי רחמים", ה'תשל"א.
פרקי מבוא לספרות התלמוד, ירושלים, ה'תשל"ג.
מלון ארמי-עברי לתרגומים ולארמית שבמקרא, הוצאת ישיבת "שערי רחמים", ה'תשל"ה.
מפרשי המקרא, דרכיהם ושיטותיהם, הוצאת מאגנס, ה'תשל"ה, מהדורה שנייה ה'תשל"ח.
מחקרים במקרא בתרגומיו ובמפרשיו, הוצאת מאגנס, ה'תשמ"ד. ISBN 9652235156
עיונים בספרות התלמוד, הוצאת מאגנס, ה'תשמ"ו.
מלון ארמי-עברי לתלמוד בבלי, הוצאת המוסד ע"ש שמואל ואודט לוי, ה'תשנ"ב. תורגם גם (תלת-לשוני) לצרפתית, ה'תשנ"ו, ואנגלית, ה'תשס"ה, באותה הוצאה.

לאחר פטירתו:

מדרשי הלכה של התנאים בתלמוד ירושלמי, הוצאת מאגנס ואוניברסיטת בר-אילן, ה'תשס"א.
מדרשי הלכה של האמוראים בתלמוד ירושלמי, הוצאת מאגנס ואוניברסיטת בר-אילן, ה'תשס"ד.
מדרשי הלכה של האמוראים בתלמוד בבלי, הוצאת מאגנס ואוניברסיטת בר-אילן, ה'תשע"א.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיונים בספרות חז"ל במקרא ובתולדות ישראל, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, ה'תשמ"ב (הוקדש לכבודו במלאת לו שבעים וחמש. כולל רשימת פרסומים עד אותה שנה).
חכמיהם של יהודי פרס ואפגניסטן, הוצאת מחלקת הפרסומים של משרד החינוך, מינהל החינוך הדתי, ה'תשנ"ו.
איראן, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ה'תשס"ו
נח עמינח, איש התורה והמדע: מפעלו המדעי של עזרא ציון מלמד, מדעי היהדות 35, (תשנ"ה), עמ' 103-117 (מידע בקטלוג רמב"י)‏, JSTOR 23381593

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזרא ציון מלמד, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
רשימת המאמרים של עזרא ציון מלמד באתר רמב"י
רשימת הפרסומים של עזרא ציון מלמד, בקטלוג הספרייה הלאומית
הספרים של עזרא ציון מלמד, באתר "סימניה"
חכם עזרא ציון מלמד באתר 'החכם היומי'
עזרא ציון מלמד, באתר "החכם היומי"
עזרא ציון מלמד (1903-1994), דף שער בספרייה הלאומית

מחיבוריו המקוונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילון ארמי עברי / הרב ע"צ מלמד - מילון מקוון, פורטל הדף היומי
מבוא לספרות התלמוד, הוצאת "קרית־ספר", ירושלים, ה'תשי״ד, באתר היברובוקס
מלון ארמי עברי לתרגומים ולארמית שבמקרא, ירושלים, ה'תשל"ה / 1975, באתר היברובוקס
יעקב נחום הלוי אפשטיין, עזרא ציון מלמד (עורכים), מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, ‏ירושלים, תשט"ו, באתר היברובוקס

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ראו "מאיר בר-אילן", מועד טז, תשס"ו, עמ' 114-130.
^ הרב פרופסור עזרא ציון מלמד הכהן באינדקס הציונות הדתית באתר מעלה המרכז לציונות דתית
^ מינויים חדשים באוניברסיטה העברית, דבר, 29 באוגוסט 1971
^ מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת בר-אילן
^ תוצאות הבחירות לועד הקהלה, דואר היום, 3 בפברואר 1932
^ המועצה הדתית השלישית בירושלים, הצופה, 1 בינואר 1939
^ ברכת פרופ' שמואל ספראי לרגל קבלת פרס ישראל.
^ אודות פרופסור מלמד באתר האקדמיה ללשון העברית.
^ ראו ספרו פרקי מנהג והלכה, עמ' 191-192. וכן, אודות זכות הראשונים.

[1] ראו "מאיר בר-אילן", מועד טז, תשס"ו, עמ' 114-130.

[2] הרב פרופסור עזרא ציון מלמד הכהן באינדקס הציונות הדתית באתר מעלה המרכז לציונות דתית

[3] מינויים חדשים באוניברסיטה העברית, דבר, 29 באוגוסט 1971

[4] מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת בר-אילן

[5] תוצאות הבחירות לועד הקהלה, דואר היום, 3 בפברואר 1932

[6] המועצה הדתית השלישית בירושלים, הצופה, 1 בינואר 1939

[7] ברכת פרופ' שמואל ספראי לרגל קבלת פרס ישראל.

[8] אודות פרופסור מלמד באתר האקדמיה ללשון העברית.

[9] ראו ספרו פרקי מנהג והלכה, עמ' 191-192. וכן, אודות זכות הראשונים.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]