עזריאל קאופמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עזריאל קאופמן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1929
Sokołów, Gmina Sieradz, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בפברואר 2004 (בגיל 75 בערך)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין ירקון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עזריאל קאופמן (192920 בפברואר 2004) היה משורר עברי, צייר, מורה מחנך ועורך כתב העת מאזנים.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאופמן נולד בעיירה סוקולוב, הסמוכה לעיר לודז', שבפולין, למשפחה של פרוונים. בגיל 4 החל לימודיו בחדר מסורתי, עד גיל 10. למד לימודים מסורתיים בעברית וביידיש. כשהיה בן 7 החל ללמוד במקביל גם בבית ספר פולני.

ב-1939 כבשו הנאצים את פולין, ומשפחתו נמלטה לבלארוס, שהייתה אז בתחום ברית המועצות. הוא המשיך בלימודיו כפליט. ב-1940 גורשה משפחתו לעיר ארכנגלסק שבצפון רוסיה. משפחתו הועסקה בעבודות כפייה קשות אצל הסובייטים, כריתת עצים, הובלות ועוד. סבו נפטר במהלך עבודות הכפייה שם.

בשנת 1941, לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות עבר עזריאל קאופמן עם הוריו לאזור הוולגה. הם שהו ושרדו את שנות מלחמת העולם השנייה בקולחוז קטן באזור העיר אוליאנובסק. באותה עת החל גם בכתיבת שיריו הראשונים ביידיש.

ב-1946 חזרה משפחתו לפולין והתיישבה בעיר, שפונתה מתושביה הגרמנים. שם נודע להם על פוגרום קיילצה. הם נדדו לצ'כיה והצטרפו לתנועת "הבריחה". יחד עם המוני העקורים היהודים הם נדדו לאוסטריה, משם לאיטליה, ומנמל נאפולי הפליגו לישראל.

עזריאל קאופמן התנסה לראשונה בכתיבת שירים בעברית, בעת שהותו במחנות ההמתנה באיטליה. מיד עם הגיעו לישראל גויס לצה"ל, והיה בעתודה לקרבות לטרון. המשפחה שוכנה במחנה עולים בחדרה, וכששוחרר מהצבא עברה לתל חנן. ב-1950 נישא והשתקע עם אשתו ושתי בנותיו בעיר עכו. עזריאל קאופמן התגורר בעכו כעשר שנים, ופיתח שם את שירתו העברית, לאחר שנטש את לשון היידיש. גם נסיונותיו הראשונים בציור נעשו שם.

חוויה קשה מכוננת עברה עליו ב-1951, כשהשתתף, כחייל מילואים, בלחימת הכשל בקרב תל מוטילה. רבים מחבריו ליחידה נהרגו ונפצעו בקרב נגד הסורים, והוא ניצל בנס. לאחר קרב תל מוטילה חדל מכתיבת שירה ביידיש והתמסר לכתיבת שירה עברית.

עזריאל קאופמן השלים לימודיו באוניברסיטאות של ירושלים, תל אביב וחיפה. הוא היה בעל תואר ראשון בסוציולוגיה ותואר שני בספרות עברית. שימש כמורה ופעיל ספרותי תרבותי, עורך ומרצה, באגודת הציירים בבתי ספר ובמסגרות נוספות.

עזריאל נישא למזל, מורה בכירה לספרות בתל אביב ואב לבן ולבת. ב-2004 נפטר בתל אביב. נקבר בבית העלמין ירקון.

ספרי שירתו של עזריאל קאופמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סונטת עוף נודד, שירים, הוצאת נתן-נטע, תל אביב תשמ"ג 1983.
  • מעט מזה, שירים, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשמ"ו 1985.
  • כבר אפשר לזוז, שירים, ספרית פועלים, תל אביב, תשמ"ט 1989.
  • הפיך ומרתק, שירים, כרמל ירושלים, תשנ"ד 1994.
  • מפני היום הזה, שירי זעם וכאב על רצח רבין, נובמבר-דצמבר 95, תג, תל אביב, תשנ"ז 1997.
  • שם המעשה, שירים, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תש"ס 1999.
  • תולעת בת מאה שנים, שירים, הוצאת נתן-נטע, תל אביב, תשס"ב 2002.
  • בוז, לא טיח, שירים לאורך היומן, הוצאת נתן-נטע, תל אבייב תשס"ד 2003.
  • זמן בולע את עצמו, מחזור שירים, הוצאת נתן-נטע, תל אביב, תשס"ה 2004.
  • שעה אחת של שמש, מבחר שירים 1983 עד 2004. יצא לאחר מות המשורר, קשב לשירה, תל אביב, 2007.

ספריו האחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נושא ההתאבדות בסיפור העברי בראשית המאה, אוניברסיטת תל אביב, החוג לספרות עברית, 1976.
  • מסע אל האמת הבדויה, דו-שיח על יצירות אמנות בנות זמננו, צבי רפאלי, עזריאל קאופמן, חיפה, רנסאנס, תשכ"ח 1968.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קריאה בשיר אחד של עזריאל קאופמן: "מעבר לימים אני רואה אבן", מאת אילנה אלקד-להמן, נדפס בעלי-שיח, 26, תשמ"ט 1989.
  • הכשרת מדריכי אמנות למבוגרים: ראיון עם עזריאל קאופמן, מאת דורית קדר, נדפס במוזות, 3, יולי 1985.
  • המוזה השובבה: עם וסביב יצירתו של רפי לביא, מאת עזריאל קאופמן, נדפס בעיתון 77, 112, תשמ"ט 1989.
  • ממדי קיום עקרוניים: עיון בוואריאציות של גבריאל מוקד, מאת עזריאל קאופמן, נדפס בעכשיו, 49, תשמ"ד 1984.
  • על חודה של נקודה, מאת : קובי נסים, עתון 77, גיליון ,114 (תמוז, תשמ"ט, יולי 1989), עמ’ 8. על: עזריאל קאופמן, כבר אפשר לזוז (תל אביב: ספרית הפועלים, תשמ"ט 1989).
  • עזריאל קאופמן: עץ על עץ 1985-1995, מאת ד"ר דורית קדר, קטלוג לתערוכה בבית האמנים ע"ש זריצקי, תל אביב-יפו, 2009.
  • על משה בן-שאול ועזריאל קאופמן – שני עורכי 'מאזנים' שהלכו לעולמם, מאת יערה בן-דוד, מתוך: "גבורות למאזנים" - קובץ ספרותי מיוחד במלאת 80 שנה לביטאון אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, הוצאת אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, כרך א', עורך: ד"ר משה גרנות, עמודים 85–91.
  • פיסות עץ כאוטיות, מאת ד"ר דורית קדר, נדפס במאזנים, כרך פ"ג, גיליון 5–6, עמ' 46–47, מרץ 2010.
  • אני הוא גופי, עיונים פנומנולוגיים בשירת עזריאל קאופמן, מאת מזל קאופמן, הוצאת כרמל, בסדרה פרשנות ותרבות, ירושלים: 2016.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]