עין חניה

עין חניה
	בריכת עין חניה
מיקום המעיין
מדינה	ישראל
מחוז	ירושלים
אזור	דרום מערב ירושלים
קואורדינטות	31°44′37″N 35°09′24″E / 31.7435417°N 35.1566845°E
גובה	620 מ'
נתוני המעיין
סוג זרימה	מעיין איתן
סוג נביעה	מעיין שכבה
גישה למעיין
שמורת טבע	המעיין בתחום פארק נחל רפאים, חלק מגן לאומי הרי-יהודה וחוליה בפארק ירושלים
נגישות לציבור	הכניסה בתשלום, בשעות הפתיחה
דרך גישה	מהכביש מירושלים להר גילה (כביש 3755), חצי ק"מ אחרי המחסום
	(למפת ירושלים רגילה) עין חניה

עין חניה (עין-אל-חניה) הוא מעיין שכבה בהרי יהודה, ברום 600 מטר מעל פני הים. המעיין נובע מעל אפיק נחל רפאים, למרגלות הכפר הפלסטיני אל-וולג'ה ורכס הר גילה, בשטח השיפוט של ירושלים (שכולל גם חלק גדול מהכפר אל-וולג'ה שמעל המעיין)^[1], ועל גבול הקו הירוק, קו הפסקת האש שנקבע ב-1948.
שטח המעיין ואזור העתיקות שסובב את המעיין, נמצא בבעלות הכנסייה הארמנית.

בריכת המעיין היא אחת הגדולות בהרי יהודה (77 מ"ר); גודלה כ-8 על 10 מטר, עומקה עד שני מטר, והיא מקבלת את מימיה מנביעה הנובעת מתוך 2 מערות קטנות. הגישה למעיין היא דרך כביש, המהווה חלק משביל המעיינות, היוצא מקניון מלחה לכיוון אל-וולג'ה והר גילה - המעיין נובע מצד שמאל של הכביש. המעיין נמצא בסמוך לשביל ישראל, ורבים מן המטיילים בוחרים לסטות מן השביל על מנת לעבור בו.

בתחילת שנת 2018 שופץ המקום ונחנך במעמד ראש עיריית ירושלים ניר ברקת והשר זאב אלקין. בפברואר 2018 הוצב מחסום של משמר הגבול בין אזור המעיין לשטחי הרשות הפלסטינית, במטרה לספק הגנה על תושבי ירושלים ועל המשתמשים בציר התנועה ובמתקנים שלצידו.^[2]

לאחר שנים שהמקום היה סגור למטיילים עקב עבודות שימור ותחזוקה, המקום נפתח ב-23 במרץ 2021 כשמורת טבע בניהול רשות הטבע והגנים. הכניסה לאתר היא בתשלום.

חשיבות בין-דתית ורקע ארכאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום נערכו חפירות ארכאולוגיות שבהם נחשפו שרידים מימי בית ראשון, בית שני ומהתקופה הרומית והביזנטית. הארכאולוג יובל ברוך^[3] מצא באתר שבר של כותרת פרוטו-איאולית והעריך כי במקום שכנה אחוזה מלכותית מתקופת בית ראשון.

סמוך לבריכה קיימים שרידים של כנסייה לכבוד פיליפוס, דמות המוזכרת בספר מעשי השליחים, בברית החדשה. על פי האמונה הנוצרית כאן הוטבל השר מכוש לנצרות, הסריס שומר הארכיון של מלכת שבא, במאה הראשונה. הכנסייה האתיופית רואה בכך את הטבלת האתיופי הראשון לנצרות (לדעת הארכאולוג יובל ברוך שחפר במקום וחקר אותו במשך שנים מדובר באדם ממקור נובי), ומקיימת טקס שנתי לזכרו.^[4] ^[^{דרוש מקור]}

המעיין שימש מקום מפגש לתושבי האזור - יהודים, מוסלמים ונוצרים - מירושלים, בית לחם, גוש עציון והכפרים הסמוכים אל-ולג'ה ובתיר. רבים מגיעים ממרחק כדי לשחות ולשתות מן המים הצלולים^[^{דרוש מקור]}. מדי שנה נערכים סביב המעיין טקסי תשליך, חגיגות עיד אל-פיטר, טקסים של הכנסייה האתיופית, ואיסוף 'מים שלנו' שמורים לקראת הפסח.

בנובמבר 2010 נערכה במקום תפילה לגשם משותפת ליהודים ומוסלמים מאזור בית לחם.^[5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עין לבן

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יובל ברוך ואירינה זילברבוד, "עין אל-חניה שבנחל רפאים: תוצאות החקירות הארכאולוגיות", חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה ט', תשע"ו/ 2015, עמ' 195
אל המעיין: כל החלומות מתגשמים בספר אחד - מאת משה קוסטה. בהוצאת ספריית בית אל, 2008.