עינות תלם
 | |
| בית המשאבות המנדטורי בעינות תלם | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תאריך הקמה |
10 במרץ 2022  |
| גוף מנהל | רשות הטבע והגנים |
| כניסה בתשלום | חינם |
| נגישות | הוסדר שביל הליכה רגלי מעגלי, המתאים בחלקו גם לעגלות ילדים. עם זאת, מסלול הטיול אינו מתאים לנכים |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 499.6168 דונם |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום |
ירושלים, מבשרת ציון |
| קואורדינטות | 31°48′17″N 35°10′21″E / 31.80463333°N 35.17241389°E |
| אתרים בפארק | אוסף גדול של משחקי לוח המשולבים במסלול הטיול ומתאימים לכל המשפחה |
|
(למפת ירושלים רגילה)   עינות תלם  | |
  | |
עינות תלם הידוע גם כ"גן לאומי עינות תלם" (בערבית: עויון טולמא (عيون طلما)) הוא שם של קבוצת מעיינות הנובעים באזור בו נחל לוז נפגש עם נחל שורק בסמוך לאתר הארכיאולוגי בית טולמא. קטע זה של הנחל הוא חלק מאזור הנושק לכניסה המערבית לירושלים וידוע בשם עמק הארזים.
המעיינות, הצפוני והמרכזי, נובעים על שכבת חוואר שנחשפת בסלעי תצורת שורק. הנביעה השלישית, המעיין הדרומי מכוסה על ידי באר מעשה ידי אדם. הגן הלאומי עינות תלם הוא חלק משביל ירושלים.
תיאור המעיינות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המעיין הצפוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
המעיין הצפוני נמצא סמוך לעמוד שנאי של קו מתח גבוה ליד תחנת שאיבה של חברת "מקורות". המעיין נובע מתוך חציבה המוסתרת בסבך של שיחי פטל קוצניים, קיסוסית ומספר עצי תאנה הגדלים פרא. בסקר שערכה החברה להגנת הטבע במקום[1] לא נראה המעיין כלל מבעד לסבך הצמחייה.
מי המעיין הזה הוזרמו לבריכה גדולה שנבנתה על מנת לאגור את מי הנביעה. מתחת לבריכה מצויה שוקת בטון ארוכה שבעבר שימשה להשקיית צאן.
המעיין המרכזי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המעיין המרכזי בקבוצת עינות תלם נובע במרחק קצר ממערב לאפיק נחל שורק. המים זורמים אל תוך בריכת אגירה גדולה (1125 מ"ק) שצורתה ריבוע 15 על 15 מטר ועומקה 5 מטר. קירות הבריכה בנויים מאבנים מסותתות ועליהן ניתן להבחין בטיח נגד חלחול. מהקיר המזרחי של הבריכה מובילה תעלה קצרה אל בריכה קטנה (כ-18 מ"ק) ששטחה 4 על 3 מטר ועומקה כמטר וחצי. קירות הבריכה עשויים אבנים מסותתות היטב המוצמדות במלט. בעבר הייתה הבריכה עמוקה יותר אך בעת הסקר הייתה מכוסה רצפתה בסחף אשפה ורקבובית של צמחייה. פני המים בברכה מכוסים ב"מרבד" של אלפי פרטים של הצמח הזעיר עדשת מים זעירה (Lemna minor). בסקר שנערך בשנת 1991[1] נמצאו מים בבריכות וכן מים נקיים יחסית בתעלה. דלת מתכת מותקנת בין שתי הבריכות על מנת לשלוט על כמות המים בבריכה התחתונה.
המעיין הדרומי[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם מעיין זה מוסתר על ידי סבך של צמחים ובהם פטל וקיסוסית. נביעת מעיין זה זורמת אל בריכה סגורה ומכוסה בגג יציקת בטון ופסי פלדה. על פי סקר 1991 תקרה זו במצב של התפוררות. באותו סקר נראו בבריכה מעט מים. בסמוך למעיין, לצד צפון מבנה קטן ונטוש, מבנה זה הוא בית משאבות מתקופת המנדט.
'עויון טולמא' נודעו ביופיים ובסוף המאה ה-19 היו מוקד משיכה למטיילים כפי שמציין יהושע ילין ממייסדי המושבה מוצא:
"המקום בכללו הוא מצוין באווירו הזך והנעים ובמימיו הקלים והמתוקים. שלשה מעינות גדולים יש שם, לבד ממעינות קטנים. בכל סביבות ירושלים לא נמצא מקום יפה ונעים כמוהו, ולכן בכל ימי הקיץ יוצאים עשירי ירושלים הישמעאלים לשבת שם באוהלים, להנות מאוירה ומימיה... בבואנו בפעם הראשונה אל המקום הזה, בשאפנו את האוויר הזך ובהריחנו את ריח הפרחים הנעים ובשתותנו את המים הקלים והמתוקים, אשר כל אלו לא יראו ולא ימצאו בירושלים ובכל סביבותיה, התפעלנו עד מאוד."
— י' ילין, זכרונות לבן-ירושלים, ירושלים תרפ"ד, עמ' 30-31
בסמוך למעיינות נמצאות מספר חורבות בתים מהמנדט הבריטי במצב של התפוררות. אל הפינה הצפון מזרחית של בריכת האגירה הגדולה צמוד בית דו קומתי קטן יחסית ומעל המעיין המרכזי, ניצב בית דו קומתי גדול יותר שבנייתו לא הושלמה.
האתר הארכאולוגי בית טולמא[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בית טולמא
בראשית התקופה העות'מאנית בית טולמא (بيت طلما) היה כפריר ערבי שנזכר בכתב ההקדש של בית התמחוי של האסקי סולטאן בירושלים משנת 1552.[2] לפי הגיאוגרף דוד גרוסמן היה זה יישוב חקלאי שחלק מתושביו היו פלאחים מ"בית פאסין" בסביבות נחאלין. לדבריו, בסוף התקופה הע'ותמאנית בית טולמא כבר היה ישוב נטוש או חרב אבל ייתכן שתושבי הכפרים באזור עיבדו את האדמות שם וניצלו גם את המים.[3]
בתחילת המאה העשרים הוקמה מושבה יהודית קטנה בשם בית טלמא (שינוי או שיבוש של שמו הערבי של המקום). פרק ראשון בתולדות המושבה החל בשנת 1906 כאשר שניים ממייסדי רחובות, אהרון אייזנברג והמהנדס דב קלימקר, רכשו 230 דונם מאדמות עויון תולמא, כיוזמה חקלאית-תעשייתית. בצמוד למעיין המרכזי הוקמו בית בד ומפעל לסבון בשם "חרמון", שניצל את הגפת של בית הבד, כחומר גלם.[4]
בשנת 1919, בתיווכה של המחלקה להתיישבות חקלאית של ההנהלה הציונית, התיישבו במקום כמה פועלים עבריים, והם העניקו למקום את השם "עמק הברושים", על שם כמה עשרות ברושים ניטעו במקום, טרם הגעתם. עם זאת, בתוך חודשים אחדים נקלעה הקבוצה למשבר כספי וחברתי והם עזבו את המקום, תוך שהם משאירים חובות כספיים, הן לחקלאי מוצא שעזרו להם והן לגורמים שסייעו להתיישבותם.[4] בשנת 1923, קנו אנשי תנועת המזרחי פרופסור חיים פיק והרב יהודה לייב פישמן מימון את האדמה של קלימקר ואייזנברג בבית טלמא, מתוך מגמה להקים מושבה חקלאית דתית ועצמאית סמוך לירושלים. בשנה הראשונה התיישבו במקום רק שלוש משפחות שגרו באוהלים, אך עד 1926 כבר התגוררו במושבה הקטנה שבע משפחות (אחת משמונה המשפחות המיועדות פרשה), מרביתן על האדמות המקוריות שנרכשו, ושתי משפחות על אדמות נוספות שמכר להן אייזנברג בקרבת מקום.[4]
כדי להתפרנס, בנוסף על העבודה החקלאית, שניים מהתושבים רכשו מכונות רקמה ופתחו במקום בית חרושת זעיר שבו יוצרו בין השאר פרוכות, מפיות ומגוון תשמישי קדושה,[5] אחד התושבים החל לעבד עורות למטרות שונות ובכללן ליצירת רצועות לתפילין (זכה לברכתו של הרב קוק), האמן שלמה ידידיה-זילנפריינד, שהתגורר אז במושבה, ייסד בביתו את בית החרושת "אהליאב" למוצרי רישום ואמנות.[4][5][6] והיו שהתפרנסו מעבודות בירושלים.
על אף העובדה שהיישוב היה מוכּר לציבור הרחב בשם "עמק הארזים", בחלק מן התכתובות הרשמיות ואף בחותמת הרשמית של המושבה, היה כתוב: "בית טלמא".[4]
בזמן מאורעות תרפ"ט (1929) התנפלו ערבים, תושבי הכפרים בית סוריכּ, בית איכסא וקאלוניה על היישוב[4]. אחד התושבים - יצחק לנדנברג, נדקר ונגרם נזק רב לרכוש המתיישבים. בעזרתו של ערבי מתושבי הכפר חולצו הפצוע ויתר התושבים שעוד נותרו במקום ולאחר מכן הועברו על ידי הצבא הבריטי לירושלים.[7] חלק מתושבי היישוב נמלטו אל היישוב היהודי הקרוב, מוצא וכשזו ננטשה, מחשש לחיי התושבים, פונו גם תושבי עמק הארזים לירושלים. על פי מאמר מאת ברוך גיאן[8] ניצלו יהודי ה"מושבה" מטבח, כאשר שכניהם הערבים הבריחו אותם לירושלים מחופשים לערבים.[7]
במהלך השנים הבאות היו מספר יוזמות ליישב את המקום מחדש, אך אף אחד מהם לא צלח.[4]
גן לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר דחיית תוכנית ספדיה הוכרז אזור עמק הארזים כפארק עירוני, שחובק את ירושלים ממערב. עינות תלם הוכרז כגן לאומי באופן נפרד.
הפארק המטרופוליני[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסגרת התוכניות לפיתוח מחד ושימור מאידך של עמק הארזים רבתי, נהגתה תוכנית הפארק המטרופוליני של ירושלים, שהוא מיזם עתידי של הקרן הקיימת לישראל, רשות הטבע והגנים, עיריית ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים[9].
המיזם ימוקם באזור שבין מורדות עין כרם למבשרת ציון, ישתרע על אזור של כ-3,200 דונם ויהיה הפארק המטרופוליני הראשון במחוז ירושלים והגדול בארץ (כשהוא כפול בגודלו מפארק הירקון בתל אביב). הפארק ישתרע על שטחן של שתי רשויות: עיריית ירושלים והמועצה המקומית של מבשרת ציון. עיקרי התוכנית:
תוכנית פארק עמק הארזים מחולקת לשתי תוכניות מקומיות – תוכנית מספר 12000 שנמצאת בתחום שיפוט ירושלים (הופקדה ביום 20/7/2007) ותוכנית מספר הל'/ 444 שנמצאת בתחום שיפוט המועצה המקומית מבשרת ציון ועדיין לא הופקדה. תוכנית הל/444 שבתחום שיפוט מבשרת ציון, מתייחסת לנחל חלילים ולמדרונות שבין מבשרת ציון לנחל שורק – שטח זה מיועד להיות גן לאומי ושמורת טבע. תוכנית 12000 שבתחום שיפוט ירושלים, המתייחסת לפארק המטרופוליני "עמק ארזים", כוללת, באזור מבשרת ציון (באזור מפגש נחל חלילים ונחל שורק), את האתרים הבאים:
- אתר נופש פעיל (פארק מים),
- אתר לקיום אירועים (מופעי רוק, ירידים),
- מבנה חינוך/ חווה חקלאית,
- שיקום עינות תלם,
- מגרש חניה, חלקו עם אספלט (300 מקומות) וחלקו ללא אספלט. (1,200 מקומות) (ממוקם בסמוך לאתר לאירועים זמניים)
הכניסה לפארק יהיו כניסות משני כיוונים – מכיוון הר חוצבים ומכיוון מוצא.
שיקום עינות תלם[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסגרת עבודות השחזור והנטיעה הנעשות באתר על ידי קק"ל, שוחזר הבוסתן ההיסטורי במקום. כן נבנו טרסות וניטעו עצים. על פי תוכנית הפארק, עם תום העבודה יהיו בפארק מסלולי אופניים, מסלולי הליכה, בילוי וספורט.
בשנת 2007, ביצעה רשות הטבע והגנים עבודות בעינות תלם, שספגו ביקורת[10].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מנחם מרקוס, הרי ירושלים, רשות שמורות הטבע, 1993.
- מאיר וצרי ברוזה, מוצא - סיפור ארץ-ישראלי - הוצאת כנה, 1994.
- זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל כרך ירושלים ויהודה, הוצאת תור ישראל 1952
- ראובן גפני,עמק הארזים: מושבה קצרת ימים, והערה על השפעת מאורעות תרפ”ט על הפריפריה החקלאית של ירושלים בתקופת המנדט, בתוך: מחקרי יהודה ושומרון כט(1): 99-67
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אייל שפירא, שדה המשחקים בגן לאומי עינות תלם, באתר רשות הטבע והגנים, 2 במאי 2020
- אייל שפירא, גן לאומי עינות תלם: הטיול לחובבי הסתלבט בטבע, באתר רשות הטבע והגנים, 2 ביולי 2020
- יותם יעקבסון, על עושרם של התושבים בכפר בודד שהשתמר בפרוזדור ירושלים, באתר גלובס, 7 בספטמבר 2011
- תיאור עינות תלם
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 מנחם מרקוס הרי ירושלים סקר נוף הוצאת החברה להגנת הטבע עמוד 61
- ^ רועי מרום, כתבי הֶ קדש מהתקופה הממלוכית־עות'מאנית כמקור למחקר גאוגרפי־היסטורי: וקפית ח'אצכי סולטאן (1552 לסה"נ), אופקים לגאוגרפיה 103-104, 2023, עמ' 6
- ^ דוד גרוסמן, הכפר הערבי ובנותיו, הוצאת יד יצחק בן־צבי ירושלים, 1994, עמ' 236
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 ראובן גפני, עמק הארזים: מושבה קצרת ימים..., מחקרי יהודה ושומרון, קובץ כ"ט, מספר 1: אוניברסיטת אריאל, 2020, עמ' 99-67
- ^ 1 2 גלויה רקומה – "שנה טובה" – הישיבה הגדולה במאה שערים – המושבה העברית בית טולמא בעמק הארזים | קדם בית מכירות פומביות בע״מ, באתר www.kedem-auctions.com
- ^ ראה פרטים אודותיו: http://baderech.hjm.org.il/Mechkarim/He/SeelenfreundSalamon.pdf
- ^ 1 2 יצחק לנדברג, דאר היום, 25 פברואר 1930, עדות שלא נשמעה במשפט העונשין הקיבוציים של מחריבי מוצא , באתר www.nli.org.il
- ^ "טבע וארץ" טבת תשנ"ד. חוברת 263 הוצאת החברה להגנת הטבע ינואר 1994
- ^ צפריר רינת, החלה הקמת "פארק ירושלים" - הפארק העירוני הגדול בישראל, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2011
- ^ טלי חרותי-סובר, הלם בעיינות תלם, באתר ynet, 28 במרץ 2007