עיר מעורבת

עיר מעורבת הוא כינוי לעיר שבה יושבות לפחות שתי קבוצות אתניות, לשוניות או דתיות נבדלות. המונח נמצא בשימוש בעיקר בהתייחס לארצות שבהן חיות קבוצות הנוטות לשמור על הפרדה זו מזו (מרצון או מכורח), ולפיכך עיר שבה חיים תושבים משתי הקבוצות היא תופעה חריגה שיוצרת בעיות מיוחדות.

בישראל המונח מתייחס לרוב לעיר שגרים בה יהודים וערבים – כמו ירושלים וחיפה. המושג משמש גם מצע למחקרים המבחינים מאפיינים של עיר מעורבת לעומת עיר הומוגנית, כלומר שכל תושביה הם מאותה קבוצה אתנית.

ערים מעורבות ברחבי העולם

• ביירות – עיר הבירה של לבנון שבה חיים תושבים מכל הקבוצות האתניות והדתיות בלבנון. בתקופת מלחמת האזרחים בלבנון הייתה העיר מחולקת בין הכוחות היריבים. כיום שורר בעיר שקט אולם נשמרת הפרדה בין הקהילות השונות.
• בלפסט – בירת צפון אירלנד, שבה חיים פרוטסטנטים וקתולים. בין הקהילות שררה איבה קשה שהביאה לכך שהעיר הייתה מוקד לאלימות. בני שתי הקהילות חיים בשכונות נפרדות, אולם אין קו גבול ברור בין השכונות הפרוטסטנטיות לשכונות הקתוליות, דבר שמנע את חלוקת העיר. מאז הסכם יום שישי הטוב ב-1998 שורר שקט בעיר, אולם ההפרדה בין הקהילות נשמרת, ובמקומות מסוימים אף נבנו חומות בין שכונות פרוטסטנטיות לשכונות קתוליות כדי למנוע את התחדשות האלימות.
• בריסל – עיר הבירה של בלגיה, עיר שבה חיים דוברי-הולנדית ודוברי-צרפתית אלה בצד אלה. ברוב המדינה חיים הפלמים (הדוברים הולנדית) והוולונים (הדוברים צרפתית) בנפרד אלה מאלה, אולם בעיר הבירה בריסל, שהיא גם מחוז פדרלי נפרד, הם חיים יחד. בבריסל יש הקפדה על שילוט דו-לשוני ומתן שירותים עירוניים בשתי השפות, בשעה שביתר הערים בבלגיה מסתפקים במתן שירותים בשפת רוב האוכלוסייה בלבד. בין הקהילות שורר מתח מסוים, שמקורו במאבק על משאבים כלכליים ועל דומיננטיות בפוליטיקה הבלגית, אולם אין עוינות ביניהן (ראו גם: עליית השפה הצרפתית בבריסל).
• יוהנסבורג וקייפטאון – שתי ערים מרכזיות בדרום אפריקה שבהן חיים לבנים, אנשים ממוצא הודי ושחורים אלה בצד אלה. בתקופת האפרטהייד התגוררו רוב השחורים בערים אלה ואחרות בדרום אפריקה בעיירות נבדלות, townships. לאחר נפילת משטר האפרטהייד אוחדו הערים הלבנות עם העיירות השחורות הסובבות אותן לישויות מאוחדות, שבהן בדרך כלל רוב שחור.
• מונטריאול – בעיר הגדולה ביותר בקוויבק חיים כ-20% דוברי אנגלית, והשאר דוברי צרפתית (זו העיר דוברת-הצרפתית השנייה בגודלה בעולם, אחרי פריז). ככלל, דוברי האנגלית נוטים להתרכז בשכונות מסוימות שבהן הם מהווים רוב. חוקים נוקשים להגנה על הלשון הצרפתית גורמים לחיכוכים מתמידים בין שתי הקהילות, בעיקר בתחום החינוך (דוברי אנגלית שלא התחנכו בקנדה אינם רשאים לשלוח את ילדיהם לבתי-ספר ציבוריים דוברי אנגלית) וכן במישור הסמלי (אנגלית אינה שפה רשמית בקוויבק).
• ניקוסיה – עיר הבירה של קפריסין, שבה חיים יוונים וטורקים. מאז חלוקת קפריסין ב-1974 שוררת הפרדה מוחלטת בין הקהילות, ולמעשה העיר מחולקת בין שתי ישויות מדיניות: רפובליקת קפריסין המייצגת את האוכלוסייה היוונית, והטוענת לריבונות על כל קפריסין, והרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין המייצגת את האוכלוסייה הטורקית, ואשר אינה מוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית.
• סרייבו – עיר הבירה של בוסניה והרצגובינה הייתה עד תחילת מלחמות יוגוסלביה עיר מעורבת, שחיו בה בעיקר בוסנים-מוסלמים, סרבים, קרואטים, ואנשים שהגדירו עצמם כ"יוגוסלבים". בתקופת קיומה של יוגוסלביה חיו הקהילות השונות ללא הפרדה חדה ביניהן. בעקבות המלחמה נוצר בעיר רוב בוסני-מוסלמי גדול (77 עד 87 אחוזים) ונמתחו קווי הפרדה חדים בין הקהילות. שיעור הסרבים ירד מ-30 אחוזים ב-1991 ל-5 עד 12 אחוזים כיום (תלוי בהגדרת גבולותיה של העיר). אוכלוסייה סרבית מתרכזת בעיר סרייבו המזרחית, עיר נפרדת הנושקת לסרייבו ממזרח ומשתייכת לרפובליקה סרפסקה, הישות הסרבית בבוסניה-הרצגובינה.

ערים מעורבות בישראל

יהודים וערבים במצעד אחד במאי ברמלה, 1949

בישראל המונח עיר מעורבת מתייחס לעיר שבה חיים יהודים וערבים. ברוב היישובים בישראל אפשר לאפיין את האוכלוסייה כיהודית או כערבית, ולפעמים יש אפילו הפרדה פנימית בתוך הקהילות בין תת-קבוצות שונות. ההפרדה נובעת מכמה סיבות: אורח חיים שונה במידה משמעותית, מתח בין הקהילות עקב הסכסוך הישראלי-ערבי וגם מדיניות מכוונת (אם כי לא רשמית) של רשויות המדינה שמעודדת הפרדה בין הקהילות. על אף כל זאת, יש קבוצה של ערים מעורבות, אם כי גם בהן יש נטייה ליהודים ולערבים לחיות בשכונות נפרדות. בכל אחת מהערים המעורבות רוב האוכלוסייה היא יהודית, ושיעור הערבים בין תושבי העיר נע בין אחוזים בודדים לשליש. בתקופת המנדט הבריטי היה המצב שונה – ברובן רוב האוכלוסייה הייתה ערבית, ובכמה מהן כמעט שלא הייתה אוכלוסייה יהודית. השינוי בהרכב האוכלוסייה קרה בעקבות הנטישה ההמונית של התושבים הערבים במהלך מלחמת העצמאות מחד, ויישוב עולים חדשים בערים האלה לאחר קום מדינת ישראל מאידך. בשנים האחרונות נוצרו ערים מעורבות חדשות, בעיקר בצפון הארץ, עקב מצוקת דיור ביישובים הערביים ותהליכי עיור שמתחוללים במגזר הערבי - תהליכים אלה מביאים להגירה פנימית של ערבים לערים יהודיות חדשות שנבנו במהלך שנות ה-60 בסמוך ליישובים ערביים.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת נתונים על הרכב האוכלוסייה בכל יישוב בישראל, בין היתר שיעור היהודים ושיעור הערבים ביישובים השונים, ושיעורם של בני דתות שונות באוכלוסיית היישוב. ברישומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מסווג כל יישוב לפי דת (יישוב יהודי, מוסלמי, נוצרי, דרוזי ועוד). יישובים שבהם חיים בני לאומים שונים מוגדרים כיישובים מעורבים.

בשנת 2022 העלה דו"ח מבקר המדינה שמבין 165 עובדים בכירים בעיריות הערים המעורבות לוד, רמלה ונוף הגליל היו 3 ערבים בלבד, שיעור התמיכות שהופנו לגופים הפועלים לטובת האוכלוסייה הערבית היה 6% מכלל כספי התמיכות ו-5 נכסים מתוך 500 (1%) הוקצו לגופים מהחברה הערבית.

רשימת הערים המעורבות בישראל

כלל היישובים בעלי רוב יהודי שחי לצד מיעוט ערבי, למעט במזרח ירושלים ובנווה שלום.

הנתונים מעודכנים לשנת 2021.

• ירושלים – כ-59% מתושבי העיר יהודים, כ-39% ערבים כאשר מהאוכלוסייה הערבית 97% הם מוסלמים ו-3% נוצרים. אוכלוסיית ירושלים הייתה תמיד מגוונת, ובשל קדושתה וחשיבותה הדתית והלאומית היא הייתה ועודנה מוקד למתיחות ואף לאלימות בין הקהילות השונות החיות בה. מסוף המאה ה-19 רוב התושבים בה יהודים, אולם שיעורם של הערבים ובני הקהילות האחרות בה לא פחת משליש. בעקבות מלחמת העצמאות, ועד מלחמת ששת הימים, נוצר נתק מוחלט בין הקהילה היהודית לקהילה הערבית בעיר. בתקופה זו הייתה העיר מחולקת בין ישראל לירדן, כך שכל האוכלוסייה היהודית ישבה מצדו הישראלי של הגבול וכמעט כל האוכלוסייה הערבית מצדו הירדני (למעט חלק קטן מבית צפאפא). בעקבות מלחמת ששת הימים אוחדה העיר וסופחו אליה כפרים ועיירות ערביים ששכנו מסביב לה. ישראל סיפחה את שטחי העיר שהיו מעברו הירדני של הגבול, והחלה בתנופת בנייה שמטרתה הייתה ליישב עוד יהודים בעיר, בפרט באזורים המיושבים בצפיפות בערבים. התוצאה היא שכיום האוכלוסייה במערב העיר היא בעיקרה יהודית. אולם במזרח ירושלים שוכנות שכונות ערביות ויהודיות זו בצד זו, וישנו רוב ערבי. יחד עם זאת, ההפרדה בין השכונות היהודיות לערביות נשמרת, והקהילות אינן מתערבות זו בזו בדרך כלל.
• תל אביב-יפו – כ-90% מתושבי העיר יהודים, כ-5% ערבים. למעשה רק יפו מתאפיינת באוכלוסייה יהודית-ערבית מעורבת, עם רוב יהודי. בימי המנדט הבריטי הייתה רוב אוכלוסיית העיר ערבית, אם כי הייתה בה קהילה יהודית. בתוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947 יועדה יפו לשמש עיר נמל למדינה הערבית. במהלך מלחמת העצמאות נטשו אותה רוב התושבים הערבים, ולאחר המלחמה אוחדה יפו עם תל אביב ויושבו בה עולים חדשים. כיום נחשבת העיר תל אביב-יפו כולה כעיר מעורבת – לפי פסק דין של בג"ץ משנת 2000 חובה על העירייה להציב שילוט דו-לשוני בכל חלקי העיר.
• חיפה – כ-75% מתושבי העיר יהודים, כ-12% ערבים. כאשר אוכלוסיית הערבים מתחלקת שווה בשווה בין נוצרים למוסלמים. והיתר בני קהילות אחרות. אוכלוסיית חיפה הייתה תמיד מגוונת. עד שנת 1940 הייתה רוב אוכלוסיית העיר ערבית, אך בשנה זו נרשם רוב יהודי קטן בעיר. במלחמת העצמאות נטשו תושבים ערבים רבים את העיר, ובשכונות הערביות הנטושות התיישבו עולים חדשים. כיום הרוב המכריע של אוכלוסיית העיר הוא יהודי, אולם בעיר נמצאים מרכזים תרבותיים חשובים של ערביי ישראל. רוב האוכלוסייה הערבית של חיפה מרוכזת בעיר התחתית. חיפה נחשבת כדגם לדו-קיום בין הקהילות היהודית והערבית, כיוון שבדרך-כלל שורר שיתוף פעולה ביניהן.
• עכו – כ-58% מתושבי העיר יהודים, כ-33% ערבים. בזמן המנדט הבריטי היו רוב תושבי העיר ערבים, אך הייתה בה קהילה יהודית קטנה וגם קהילות קטנות של בני לאומים אחרים. בעקבות מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל השתנה הרכב האוכלוסייה, אך עדיין נשאר בה מיעוט ערבי גדול. בשנים האחרונות גדל שיעור הערבים בעיר עקב הגירה של יהודים ממנה ליישובים מבוססים יותר מבחינה כלכלית, וריבוי טבעי גבוה יחסית של האוכלוסייה הערבית.
• רמלה – כ-70% מתושבי העיר יהודים, כ-25% ערבים, כרבע מהם הם ערבים-נוצרים. כמעט כל תושבי העיר היו ערבים בתקופת המנדט הבריטי, ולמעשה, רמלה הייתה עיר הבירה של המוסלמים במאה ה-8. הרכב האוכלוסייה השתנה בעקבות מלחמת העצמאות וקום מדינת ישראל.
• לוד – כ-62% מתושבי העיר הם יהודים וכ-30% ערבים. כמעט כל תושבי העיר היו ערבים בתקופת המנדט הבריטי. הרכב האוכלוסייה השתנה בעקבות מלחמת העצמאות וקום מדינת ישראל.
• נוף הגליל – כ-53% מתושבי העיר יהודים, וכ-31% – ערבים. כ-60% מהם נוצרים. נוף הגליל הוקמה ב-1956 כעיר יהודית (עד יולי 2019 נקראה העיר "נצרת עילית"), בצד העיר נצרת שהיא העיר הערבית הגדולה ביותר בתחומי הקו הירוק. הרעיון מאחורי הקמת העיר היה הגדלת שיעור היהודים באוכלוסיית הגליל, בפרט באזורים המיושבים בצפיפות בערבים. בפועל הפכה נוף הגליל לעיר מעורבת עקב הגידול באוכלוסיית העיר נצרת ומצוקת הדיור שנוצרה בה.
• מעלות-תרשיחא – כ-69% מתושבי העיר יהודים, וכ-21% – ערבים. מחציתם נוצרים. מעלות תרשיחא היא דוגמה יוצאת-דופן לעיר מעורבת שנוצרה כתוצאה מאיחוד מוניציפלי בין שני יישובים שלא היו בעלי אוכלוסייה מעורבת בעת האיחוד. תרשיחא היא יישוב ערבי ותיק, ואילו מעלות היא יישוב יהודי חדש יחסית שהוקם בשנת 1957. האיחוד נעשה בשנת 1963, אולם גם כיום האוכלוסייה היהודית מרוכזת באזור מעלות בעוד האוכלוסייה הערבית מרוכזת באזור תרשיחא.
• נווה שלום – כפר בהרי ירושלים בו חצי מהמשפחות יהודיות, וחצי מהמשפחות ערביות.
• יערה – מושב בגליל בו מתגוררים יהודים וערבים-בדואים.

קישורים חיצוניים

• הבניית הלאומיות בערים מעורבות, ד"ר ענת קדרון, סרטון באתר יוטיוב
• עדו אבגר, אתי ווייסבלאי ורמי שוורץ, ערבים בערים המעורבות: מבט-על, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 29 במאי 2021.