עיתונות ציונית ברומניה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: זקוק לפסקת פתיחה ולעריכה עיצובית.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: זקוק לפסקת פתיחה ולעריכה עיצובית. | |
העיתונות הציונית ברומניה הייתה אחד הענפים של העיתונות היהודית ברומניה, ענף שהופיע ברומניה לראשונה בשנת 1897, בעקבות הקונגרס הציוני העולמי הראשון. העיתונות הציונית ברומניה היוותה מכשיר תעמולה למען העלייה ולמען פיתוח המוסדות הציוניים והתמיכה הכספית במטרות הציוניות.
בין העורכים והכותבים בעיתונות זו היו אישים בולטים ביהדות רומניה וגם מחוצה לה, אנשי רוח וממלאי משרות ציבוריות, נבחרי ציבור ואנשי דת. העיתונות הציונית ברומניה הייתה מפוצלת לפי הזרמים הפוליטיים והדתיים השונים וגם לפי שפת הכותבים והקוראים, רומנית, יידיש, עברית, לאדינו, צרפתית וגרמנית, לכן הופיעו כתבי עת מרובים, שהתקשו להחזיק מעמד מבחינה כלכלית.
ראשית העיתונות הציונית ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הופעת האגודות של חובבי ציון ברומניה העמידה את יהדות רומניה בפני שאלה אידאולוגית מורכבת, לקבל את המסר הציוני, לדחות אותו או לעמוד מהצד. ההתחבטות הזאת באה לידי ביטוי גם בעיתונות היהודית. בכתב העת היהודי, האחווה, פרצו מחלוקות בין שני הבעלים, מחלוקות שהביאו לפרישת אחד מהם, א. ס. גולד אשר פתח כתב עת מתחרה בשם המגן. בין שני העיתונים נוצר פולמוס מתמשך בנושאים שונים ואחד מהם היה נושא העלייה לארץ ישראל - המגן תמך בעלייה.
בקונגרס הציוני העולמי הראשון, בבזל, נשא את נאום הפתיחה אחד מראשוני חובבי ציון מבין יהודי רומניה, קרפל ליפה ולנאום היה הד חזק ביהדות רומניה - הד שהוביל להתארגנויות ציוניות ולפריחתה של עיתונות ציונית ענפה.
בשנת 1897 הופיע בעיר בראילה העיתון הציוני הראשון בשם הסמלי ציון. בעיר גאלאץ, לא רחוק מבראילה, הופיע בשנת 1898 העיתון הציוני השני, אהבת ציון. בפלוישט הופיע בשנים 1898–1899 קול ציון ובעיר ברלאד הופיע השבועון.
בעיר הבירה, בבוקרשט מתחילה העיתונות הציונית ביום 28 באוקטובר 1899 עם הופעת העתיד (שבועון שיופיע רק כמה חודשים). בעיתון זה לקחו חלק בין היתר "מ. בוטושניאנו", "שמואל כהן", "א. ב. גולדנברג-פוקשאן" ועוד. העיתון השני שהופיע בבוקרשט, הוא טריבונה ישראליטה, שהופיע עשר פעמים בין ינואר ובין מרץ 1900. בין ספטמבר 1900 וינואר 1901 הופיעו שמונה מספרים של הדו-שבועון המכבי. השתתפו בהוצאתו "נ. מ. בלוך", "א. פ. בראונשטין", ינקו פינקלשטיין, "י. גולדרינג", "י. קרידמן", "ח. מלטינסקו", "מ. אוסיאן" ועוד.
חוג הסטודנטים היהודים בשם "קדימה", מבוקרשט, הוציא כתב עת באותו שם עם אוריינטציה ציונית. יצאו לאור רק 3 גיליונות בין 10 במרץ ובין 25 בדצמבר בשנת 1902. אפשר לציין מתוכם את המאמרים של "גריומברג-גליאן" על התפיסה החברתית של היהדות, של "ס. ברוך" על הציונות ההרצליאנית, ושל "פ. ס. הורנשטין" על הציונות ברומניה.
העיתונים הציונים האלה "סבלו" מגל ההגירה של אותה תקופה לכיוון אמריקה. הם נאבקו והפסידו במלחמה לעיתונים יהודים אחרים שסיפקו אינפורמציה למהגרים לאמריקה.
התקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בין אוקטובר 1901 ובין אוגוסט 1904 הופיע, תחת הנהלתו של הוריה קרפ, מבשרת ציון, שהכריז על עצמו כעיתון לתעמולה ציונית והפך משנת 1904 לכתב העת הציוני. בין משתתפי השבועון, שהופיע בבוקרשט ,נמנו: אברם אקסלרד, "י. פ. בוטושניאנו", "מ. בראונשטין", הוריה קרפ, "ו. דניאל", "י. פריש", "ל. גריל", "ס. גרוסמן", "גריומברג-גליאן", "א. עברי", "י. קונוביץ", "י. לאון", "מ. רוזנפלד", סאל סגל. העיתון עסק בבעיות ציוניות פנימיות וחיצוניות, בקונגרסים היהודיים (החמישי והשישי), ביקוריהם של מנהיגים ציונים ברומניה וכמובם בהיבטים של התרבות היהודית, הגירה והמצב הפנימי. העיתון גם ניהל ויכוחים עם כתבי עת אחרים, אנטיציוניים, על חשיבות הלאומיות היהודית, על אירועים בהיסטוריה היהודית, על ההגירה לאמריקה ועל המשך משפט דרייפוס. בעיתון הופיעו גם תרגומים מדבריהם של מקס נורדאו, אחד העם, י"ל פרץ, ישראל זנגוויל וגם שירים ביידיש.
- בין 1 בינואר ובין 6 ביוני 1904 הופיע השבועון השליח הציוני. בין המשתתפים בכתיבתו נמנו: מישו בנבניסטי, "י. ברנישטיאנו", "א. פ. בראונשטין", "ל. פינקל", "ח. לבנון", לאון פרארו, "ד"ר מ. מלץ", "א. נמרוד", "ל. סגל", "ד"ר י. סוטק", "י. וייזל", גרשון וייס. העיתון מציג את עצמו מלכתחילה במילים: "אגודת צעירים מגויסים תחת הנס הקדוש של ציון עם השאיפה להפיץ לנצח את האידיאל הזה.
- ביולי ואוגוסט 1904, חודשים לאחר שנפסקה הופעת השליח הציוני, הופיעו שני מספרים בלבד של הירחון פלסטינה.
- בין 1906 ובין 1916 הופיע הירחון ציון. בשנת 1910 נוהל הירחון על ידי "ד. שראגר" והמשתתפים היו "י. דרגון", "א. פינקלשטיין", "י. פרנסיס", "א. פרוינד", "א. י. אידלסון", "בן ישראל", "מ. לנדאו", "ס. לאזאר", "ל. לבנטר", "ד. לוי", י. לב, "א. מאגדר", "י. מרכוס", "ד"ר אלכסנדר מרמורק", "א. מבשן-ברלין", "א. נורה", "ח. פקלמן", "מ. רוזנפלד", "ס. רוזנפלד", "ד"ר ארתור רופין", "י. ס. שפירא", "ד. שפירא", "מ. שוויג", "ס. סגל", "ד"ר י. סוטק", "ד. וולף", "ח. צלטר" ועוד.
העיתון פעל בכיוון של העשרה תרבותית עם דגש על ההיסטוריה היהודית והכוונה לציונות בארץ ישראל.
התקופה שבין שתי מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ידיעות אחרונות מהעולם היהודי ששינה בהמשך את שמו לידיעות מהעולם היהודי הופק על ידי משרד הקישור של הפדרציה הציונית ברומניה. החל מתאריך 8/8/1922 הופיע 4 פעמים בחודש, בגיליון שהכיל ידיעות קצרות מארץ ישראל, התייחסויות מסחריות, הגירה, החיים הכלכליים ויחסים שבין יהודים לרומנים. ממספר 70, בתאריך 2/3/1924 שינה את שמו, כאמור לעיל, והתחיל להופיע כשבועון. העורך הראש היה "י. לודו" I. Iudo. החל מגיליון מס' 152 הופיעו המשתתפים "אדולף ברנהרדט", ד"ר אדולף שטרן, הרב ד"ר יעקב נימירובר, שמואל פינלס, "ח. ברזיס", "י, לודו", פליקס אדרקה, "ס. אנטים", קאמיל בלטאזאר, "מ. בלומנטל", "אידוב כהן", ד"ר "מ. קוטיק", "י. הספרדי", "ב. יוסיף", ד"ר ברבו לזריאנו, ד"ר "ת. לובנשטין", "מ. מוסקוביץ'", "א. נואור", "ס. פודוליאנו", ד"ר "ק. זינגר", ד"ר "ס. זלמן", "נ. זלבינסקי", "ג. גאלאקטיון", "י. וילנסקי", אברהם לייב זיסו, "ס. באינגלאס", "א. מיבשן", גב' "שיונברג", "י. ל. טאובמן" ו"י. צובירה". כתב העת הוציא לעיתים מוספים המוקדשים לנושאים מגזריים כמו: ידיעות לילדים, האישה היהודייה (פעמים בחודש), הנוער העברי, עמודים (מוסף ספרותי ואומנותי), ידיעות ספרותיות (החל משנת 1925).
- תקוות ישראל היה דו ירחון שהוגדר כ"ספריה ציונית דו חודשית" והוצא לאור על ידי החוג התרבותי הציוני "תקוות ישראל". כתב העת הופיע תחת השגחתו של ועד. העורך הראשי היה "מ. מרקוביץ'-סיון" M. Marcovici Sion. כתב העת הופיע בין 15 בדצמבר 1918 ובין 15 בספטמבר 1919. התוכן כלל ספרות יפה, מידע, תרגומים ועוד. בתאריך 15 באפריל 1919 שונתה כותרת המשנה ל"כתב עת דו חודשי" וגיליון אחד לאחר מכן שונה שוב, הפעם ל"כתב העת של הנוער הציוני". בכתב עת זה פרסמו שירה "ז'. טלנדר", "יצחק דב ברקוביץ'", "מ. וייסמן", ו"שטוירמן". קטעי פרוזה קצרים פרסמו: "מ. מרקוביץ'", "ב. אשכנזי", "שלום אש", "י. ל. פרץ", "ד. פינסק", "י. נגורה" ו"דוד פרישמן". גיליון מספר שמונה מוקדש כולו לשלום עליכם. בגיליונות 10, 11 יש טקסטים בחתימתם של "י. נימירובר", "מ. אבנר", "ישראל זנגוויל", "שלום עליכם", "מקס נורדאו", "תאודור הרצל", "מ. רוזנפלד" ו"מ. וייסמן".
- ארץ ישראל היה ביטאון רשמי של הפדרציה הציונית של רומניה. הגיליון הראשון הופיע ביום 26 ביולי 1921 והגיליון האחרון ביום 5 באוקטובר 1929.
- הנוער היהודי Junimea evree היה פרסום יהודי חודשי. הגיליון הראשון הופיע במאי 1922.
- הנוער היה פרסום דו-חודשי של הסתדרות הנוער הציוני. הגיליון הראשון הופיע ביום 15 ביוני 1925.
- הסטודנט היהודי
- Ahuza Sir Herbert Samuel
- התנועה הציונית
- גורדוניה
- על המשמר
- הירדן
- דרכים (חדש)
- פלסטינה
- הגאולה שלנו
בשנים 1938–1941, עם הופעת הממשלות האנטישמיות ברומניה, נסגרו בהדרגה כל העיתונים היהודים ונאסרה על היהודים פעילות עיתונאית בעיתונות הכללית, הלא יהודית. לאחר 23 באוגוסט 1944, כאשר הופלה ממשלתו של יון אנטונסקו, חלק מהעיתונים היהודים וביניהם עיתונים ציונים, חזרו להופיע ואפילו לשגשג, אך התערבות שלטונית נוספת, הפעם מצד השלטון הקומוניסטי, הביאה לסגירה כפוייה של כל העיתונות הציונית ברומניה.