עכנאי יהודה
 עכנאי יהודה
| |
|---|---|
עכנאי יהודה
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים קדומים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | זיפניים |
| סוג: | עכנאי |
| מין: | עכנאי יהודה |
| שם מדעי | |
 Echium judaeum
| |
עַכְנַאי יְהוּדָה (שם מדעי: Echium judaeum Lacaita) הוא צמח חד-שנתי, מזרח ים-תיכוני, תת-אנדמי, אחד מ-68 מינים בסוג עכנאי ממשפחת הזיפניים ואחד מבין 6 הגדלים בר בישראל ובסביבתה[1][2][3][4]. עכנאי יהודה דומה מאוד לעכנאי נאה וקרוב מאוד לעכנאי זיפני.
העלים והגבעולים מכוסים בזיפים שאינם נעימים למגע. הצמח גדל בבתה ובשדות בור אך מופיע גם במדבריות. בעכנאי יהודה, כמו בעוד סוגי צמחים רבים, צבע הפריחה משתנה לאחר ההאבקה. שינוי צבע זה בא בגלל שברגע שהפרח מואבק, תהליך התפתחות הפרי בצלקת ובביצית רגיש ולא כדאי שתהיה הפרעה. כך בהחלפת הצבע הפרח משדר למאביק: "אנא אל תבקר אותי. כבר האביקו אותי ואין לי מה לתת לך". בנוסף לצמח יש אינטרס שהמאביק לא יבזבז אנרגיה בביקורים מיותרים.
מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צמח עשבוני חד-שנתי, מאפיר, זיפני, שעיר וגובהו עד 50 ס"מ ובתנאים מיוחדים עד 130 ס"מ.
הגבעולים גלילים, זקופים ומסתעפים מבסיסם וגם מחלקם העליון (בשונה מעכנאי מגובב שאינו מסתעף אלא מהבסיס). הם מכוסים בזיפים (שערות קצרות ונוקשות, אבל לא דוקרני) מפושקים, דלילים וארוכים, שאינם יוצאים מגבשושים, ובשערות לבנות, צפופות, קצרות וכמעט הדוקות במרווחים שבין הזיפים (בשונה מעכנאי זיפני ועכנאי סיני שבהם אין שערות אחרות בין השערות הדוקרניות)[5][6]. הגבעולים מכוסים בעדשתיות (lenticle) - כתמים מחוספסים, אדומים המתכהים עם הזמן.
העלים מסורגים, פשוטים, תמימים, מוארכים ומחוסרי לוואים. העלים התחתונים בעלי פטוטרת ודמויי מרית והעליונים יושבים ודמויי סרגל-אזמל. השערות המכסות את העלה, חלקן מפושק וחלקן רובץ על העלה והדוק אליו[5].
התפרחת מסוימת, מטיפוס חד-בדי עקרבי, ומלוות חפים. התפרחות חיקיות והן ארוכות ונושאות פרחים רבים שיושבים (ללא עוקץ) בצד אחד של הגבעול. הפרחים נראות כערוכות בשיבולים חד-צדדיות עקרביות. הפרח אינו חיקי והחפה המלווה אותו נמצאת בצד אחר של הגבעול. גבעולי התפרחת זקופים ומתארכים בעת הפריחה ומתעקלים רק בקצה. התארכות הגבעול מרווחת את המרחק בין הפרחים ולאחר נשירת הכותרת את המרחק בין הגביעים המשתיירים והעלה המלווה אותם מן הצד.
הפרחים דו-מיניים, אינם נכונים, בעלי שחלה עילית ועטיף כפול ואורכם 1.5 עד 3.5 ס"מ. העלים המלווים את הפרחים שעירים במיוחד בשפתי הפטוטרת (העלים של עכנאי נאה שעירים יותר).
הגביע בעל 5 עלים דמויי סרגל-אזמל, ארוכים ומחודדים בקודקודם ומפורדים כמעט עד לבסיסם. שני העלים התחתונים קצרים יותר משלושת העליונים. הגביע משתייר ומתפרה, דהיינו עלי הגביע מתארכים (עם התפתחות הפרי) ואף מתרחבים ואינם חופים לחלוטין את הפרי.
הכותרת דמוית שופר ואינה נכונה. היא בעלת עלי כותרת שמאוחים בבסיסם לצינור שמסתיים באוגן אלכסוני, בעל 5 אונות קצרות ובלתי שוות. הכותרת שעירה בכל שטחה ובעלת שערות ארוכות יותר לאורך העורקים (בשונה מעכנאי נאה שכותרתו קירחת פרט לשערות ארוכות לאורך עורקיהן). לוע הכותרת ללא קשקשים[5][7]. אורך הכותרת 25 עד 35 מ"מ ורוחבה 10 עד 15 מ"מ. קוטר האוגן ס"מ אחד או יותר.
הכותרת סגולה-אדמדמה או ורודה כהה בתחילת הפריחה וצבעה הופך במהרה לאחר האבקה לסגול-כחלחל עם עורקים מאורכים סגולים כהים, וצבעה שב להיות ארגמן (הכותרת של עכנאי מגובב הוא ורוד צהבהב). לעיתים רחוקות צבע הכותרת לבן בפרטים מיובשים.
האבקנים 5, כמספר עלה הכותרת, ובלתי שווים באורכם. כל האבקנים חבויים בתוך הכותרת או 2 הארוכים שבהם בולטים במקצת מתוכה[6]. הזירים דקים, סגולים וקבועים בחלקו התחתון של צינור הכותרת, לסירוגין עם אונות הכותרת. אורך הזירים ארוכים פעמים אחדות מאורך המאבקים.
המאבקים קטנים ונפתחים בסדקי אורך.
השחלה עילית, בעלת שני עלי שחלה ומחולקת על ידי מחיצות ל-4 מגורות, לעיתים רחוקות השחלה בת 2 מגורות בלבד. מספר הביציות במגורה 1 או 2.
עמוד השחלה סגול, נימי, ארוך, יוצא משקע שבין 4 אונות השחלה, מבסיס השחלה. הצלקת מפוצלת בקודקודה לשני סעיפים לשני צלקות.
הפרי עשוי 4 פרודות חד-זרעיות (אגוזיות) דמויות ביצה ובעלות 3 מקצועות. כל אחת מהפרודות מחוברת אל מצעית הפרח באמצעות בסיס משולש ושטוח ומעורות בעמוד המרכזי של השחלה[5]. הפרודות יושבות בתוך גביע משתייר ומתפרה ועמוד השחלה יוצא ביניהן. שטחן של הפרודות מקומט ושפתיהן מגובששות על פי רוב. לעיתים 1 עד 3 פרודות מתנוונות. לפרודות אין הליוזום (elaiosome) - גופיף שומני על הזרע הנאכל על ידי נמלים.
העלווה מתחילת נובמבר ועד תחילת יוני. פריחה מסוף פברואר עד תחילת מאי. הפצת הפרי מאמצע מאי ועד אמצע יוני[8].
תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיפוס תפוצה: מזרח ים-תכוני (סובטרופי). תפוצתו מוגבלת לקפריסין, לדרום סוריה ולבנון ועד ישראל וירדן. הוא גדל בבתי-גידול טבעיים בלבד: שדות, בתות, ערבות-שיחים ומעט מדבריות. הוא יוצר מרבדים צפופים הבולטים בצבעם הכחול. הוא גדל ברוב אזורי הארץ מן הנגב ועד בקעת החולה הגולן והחרמון. משגשג לעיתים על קינים של נמלת הקציר במורדות בקעת הירדן[8].
האבקה היא האבקה הדדית והפרחים מואבקים על ידי דבורים גדולות ובינוניות.
הבחנה מבדלת[עריכת קוד מקור | עריכה]
עכנאי יהודה מוחלף כלפי המדבר בעכנאי זיפני וכלפי צפון ישראל הוא מוחלף לעיתים בעכנאי נאה. שלושת המינים דומים אחד לשני ומספר סמנים מבחינים ביניהם.
ההבדל בין עכנאי יהודה לעכנאי זיפני[עריכת קוד מקור | עריכה]
עכנאי יהודה פורח בצבע סגול-ורוד, שמתחלף לאחר האבקה לסגול-כחלחל, ואבקניו אינם בולטים מהכותרת או 2 הארוכים שבהם בולטים במקצת מתוכה, בשונה מעכנאי זיפני שפורח בסגול-כחלחל (לא רק) ואבקניו בולטים.
הגבעולים של עכנאי יהודה מסתעפים גם מחלקם העליון ונושאים שערות זקופות שיוצאים מבסיסים גבשושיים סגולים בתערובת עם שערות הדוקות במרווחים שבין השערות.
הגבעולים של עכנאי זיפני מסתעפים מהבסיס ונושאים שערות דוקרניות ומפושקות בלבד שיוצאות מבסיסים גבשושיים לבנים, והמרווחים שבין השערות גדולים ואין שערות אחרות מצויות בהם.
ההבדל בין עכנאי יהודה לעכנאי נאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עכנאי נאה פורח בסגול-כחלחל עם כותרת קירחת ועם אבקנים שבולטים ממנה, בשונה מעכנאי יהודה שפורח בצבע סגול-ורוד שמתחלף לסגול-כחלחל, וכותרתו שעירה ואבקניו אינם בולטים מהכותרת או 2 הארוכים שבהם בולטים במקצת מתוכה.
הגבעולים של עכנאי נאה נושאים שערות דוקרניות זקופות וחלקן מפושקות. המרווחים שבין השערות גדולים ואין שערות אחרות מצויות בהם. הגבעולים של עכנאי יהודה מסתעפים גם מחלקם העליון ונושאים שערות זקופות שיוצאים מבסיסים גבשושיים סגולים בתערובת עם שערות הדוקות במרווחים שבין השערות.
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם הצמח "עכנאי" הוא מילה שמקורה בארמית ומשמעותה נחש, והיא ניתנה בגין הדמיון שבין מראה הפרח לבין פה פעור של נחש (עכן). הדמיון מודגש עם צלקת העלי המפוצלת שנראית כמו לשון של נחש היוצאת מפיו הפעור.[9] מקור השם "עכנאי" ניתן לסוג Echium על ידי א. הראובני ואומץ במילון "ילקוט הצמחים" (עמוד 30, הערה 503) משנת 1930[10] ואושרר במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 327 בעמ' 21[11]. השם אפעון שניתן על יד א. בן יהודה לא נקלט (ראה במילון "ילקוט הצמחים", עמוד 6, הערה 84)[10].
השם הלועזי Echium משמעותו ביוונית נחש (viper).
תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
עכנאי יהודה בגבעת השחומית קריית שמונה -
תקריב של עמוד פריחה -
עכנאי יהודה בבקעת פצאל בעמק הירדן -
צמח עכנאי יהודה -
עכנאי יהודה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Echium judaeum Lacaita, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ Echium judaeum Lacaita, WFO: World Flora Online. Published on the Internet
- ^ עכנאי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ במגדיר החדש של מיכאל זהרי מופעים 7 מינים בשונה מאתר צמחיית ישראל וסביבתה כי היא כוללת את עכנאי סיני והיא כוללת את עכנאי ארוך עלים שהועבר לסוד אחר.
- ^ 1 2 3 4 מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 369-371
- ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 539-540
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 358
- ^ 1 2 עכנאי יהודה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ עכנאי יהודה, באתר www.wildflowers.co.il
- ^ 1 2 ילקוט צמחים, תר"ץ 1930
- ^ צמחי ארץ ישראל (תש"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית, 1946
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עכנאי יהודה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- עכנאי יהודה, באתר צמח השדה
- עכנאי יהודה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- עכנאי יהודה, באתר Tropicos (באנגלית)
- עכנאי יהודה, באתר GBIF (באנגלית)
- עכנאי יהודה, באתר The Plant List (באנגלית)
- עכנאי יהודה, באתר IPNI (באנגלית)
- מסלולי טיול בהם מופיע עכנאי יהודה - אגדות ומידע מפורט מתוך האתר טיולים בארץ