עמנואל דודאי
 | |
| לידה |
1939 (בן 85 בערך) תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
  | |
עמנואל דודאי 15 במאי 1939 - 9 בפברואר 2023 היה עיתונאי, שדרן רדיו ואיש טלוויזיה ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דודאי נולד בתל אביב למד בתיכון עירוני ה'[1]. את הקריירה הרדיופונית החל כמשתתף בתוכנית בשם "חץ וקשת" ששודרה בשנות ה-50 בגלי צה"ל. מפקד גלי צה"ל, רב-סרן בנו צור, גייסו ליחידה כחייל סדיר. תחנת גלי צה"ל שידרה בתקופה האמורה מבנין בית ספר ברמת גן. דודאי עבר עם תחנת השידור לבניינה ביפו ושם ביצע שירותו, במסגרתו ערך תוכניות ותסכיתים[2].
לאחר שחרורו עבד כעורך בסוכנות הידיעות "יונייטד פרס", כקצין העיתונות של חברת אלעל וכעורך הכלכלי של העיתון "היום" עד לסגירתו[3]. בשנת 1965 הואשם לראשונה בזיוף ונקנס, ושנה אחר כך נידון לשלושה חודשי מאסר על תנאי, על תשלום בציקים ללא כיסוי[1].
בשנת 1968 הפיק תקליטים תעודיים היסטוריים, בהם הקלטות של נאומי מנהיגים, עבור חברת הד ארצי[3].
בשנת 1970 הצטרף למחלקת החדשות של הטלוויזיה הישראלית, ופוטר בסוף שנת 1972, לאחר שהואשם בקבלת שוחד מאיש יחסי ציבור, תמורת פרסום כתבה על להקת "בת דור"[4].
בשנות השבעים המאוחרות ותחילת שנות השמונים פעל כאיש עסקים ועסק ביבוא. בתקופה זו הצטברו נגדו תלונות רבות על, זיוף מסמכים, תשלום בציקים ללא כיסוי, מירמה, הונאה והעלמת תשלומי מע"מ[5][6]. בסוף 1984 נידון לארבע וחצי שנות מאסר[7][1]. בערעור לבית המשפט העליון הופחת עונשו לשנתיים וחצי מאסר בפועל ושנתיים וחצי מאסר על תנאי.[8] בספטמבר 1990 הורשע שוב בעבירות מרמה, גניבה, זיוף, וניסיון לקבל דבר בתחבולה ממאות אנשים, ונידון ל-4 שנות מאסר. חלק מהעבירות ביצע בעת חופשותיו מהכלא בתקופת המאסר הקודמת שלו[9].
בין השנים 1997 - 1999 הגיש תוכנית בשם "המגירה של עמנואל" ששודרה ברשת ב'. התוכנית עסקה בסיפורים עלומים מתולדות ארץ ישראל[דרוש מקור].
בספטמבר 1999 הורשע שוב בעבירות מירמה, ונידון לשלוש שנות מאסר, מהן שנה בפועל. עיקר הסתבכותו של דודאי הייתה עם תמהוני בשם יעקב פרידמן שהתחזה להיות מתווך דירות בעל ממון ובעדותו בבית המשפט הסתבר שהוא שקרן פתולוגי. בנובמבר 1999 הורשע פעם נוספת ונדון ל-54 חודשי מאסר. בחופף לעונש המאסר שנגזר עליו קודם לכן[10].
בהיותו בכלא ניצל דודאי את כישוריו ועסק בהוראה ובהדרכת אסירים ואף זכה לשבחים רבים על כך. אחר כך השתקם לחלוטין עסק בהתנדבות בסיוע לאסירים משוחררים. בנוסף לכך הוא הרצה על פרשיות עלומות מתולדות ארץ ישראל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלמה אברמוביץ, המודיע: עלייתו ונפילתו של עמנואל דודאי, כותרת ראשית, 31 באוקטובר 1984
- משה ליכטמן, קיללת עמנואל דודאי, חדשות, 4 בינואר 1985
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 שלמה אברמוביץ, המודיע: עלייתו ונפילתו של עמנואל דודאי, כותרת ראשית, 31 באוקטובר 1984
- ^ רם עברון, מאזני המאזין, מעריב, 29 באוגוסט 1958
- ^ 1 2 אנשים, "העולם הזה", גיליון 1605 מ-5 ביוני 1968, עמוד 24
- ^ עמנואל דודאי - החשוד בקבלת שוחד בטלוויזיה, מעריב, 23 באוקטובר 1972
שני עובדי הטלויזיה מואשמים בקבלת שוחד מאיש יחסי ציבור, דבר, 18 ביולי 1973
שוחד או תככים, "העולם הזה", גיליון 1832 מ-11 באוקטובר 1972, עמוד 24 - ^ משה ליכטמן, הצוארון הלבן - חשיפתו של סוכן מיוחד, חדשות, 19 באוקטובר 1984
משה ליכטמן, אליבי לעברייני מע"מ, חדשות, 12 ביוני 1985 - ^ משה ליכטמן, דודאי יותר טוב ממך, חדשות, 7 בספטמבר 1984
- ^ יוסי ורטר, עמנואל דודאי למאסר על זיוף והונאה, חדשות, 25 באוקטובר 1984
- ^ ע"פ 828/84 עמנואל דודאי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-15 באוקטובר 1985
- ^ בוקי נאה, נעצר כתב הטלוויזה לשעבר עמנואל דודאי, חדשות, 27 בספטמבר 1989
- ^ יצחק דנון, 54 חודשי מאסר נגזרו על העיתונאי לשעבר, עמנואל דודאי, באתר גלובס, 7 בנובמבר 1999