ענת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק באלה במזרח התיכון הקדום. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ענת (פירושונים).
ענת
𐎓𐎐𐎚, 𐤏𐤍𐤕
צלמית של האלה ענת מברונזה, נמצאה בסוריה, ומתוארכת ל־1200–1400 לפנה"ס
צלמית של האלה ענת מברונזה, נמצאה בסוריה, ומתוארכת ל־1200–1400 לפנה"ס
תפקיד אלת המלחמה, הציד והפריון
כינוי בתולת, יבמת לאומים, נעימה (=יפה) עריכת הנתון בוויקינתונים
תרבות מיתולוגיה מצרית, דת אוגריתית, מיתולוגיה פיניקית, מיתולוגיה כנענית עריכת הנתון בוויקינתונים
אלים מקבילים אתנה (יוון), איזיס (מצרים)
אב אל
אם אשרה
אחים בעל, ים, מות, שחר, שלם
בן או בת זוג סת, בעל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ענת (באוגריתית: 𐎓𐎐𐎚,[1] בכנענית: 𐤏𐤍𐤕[2]) היא אלת המלחמה, הציד והפריון הכנענית, שפולחנה נפוץ במזרח התיכון הקדום, ממסופוטמיה עד מצרים העתיקה. ענת מתוארת כיפה, עזת נפש ובעלת תושייה. היא המקבילה הכנענית לאיזיס המצרית[דרוש מקור] ולאתנה היוונית,[2] שעל עיצוב דמותה כנראה השפיעה רבות.[דרוש מקור]

בתקופת הברונזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנהריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבה מהעיר ענת המוקדשת לאלה ענת

האמורים עבדו את האלה ענת במסופוטמיה, כפי שעולה מהופעות שמה כרכיב בשמות תאופוריים (בהם היא מופיעה לרוב כ־ḫa-na-at (משוחזר ʿanat), אך גם ביחסות כ־a-na-ti (משוחזר ʿanati) וכ־ḫa-na-ta ו־a-na-ta (משוחזר ʿanata)).[3] במילון אמורי–אכדי המתוארך לימי עמורפיא (חמורבי) או רים-סין הראשון, מובאת ענת (ḫa-na-tum) בטור המלים האמוריות כמקבילה לאשתר (dINANNA בשומרוגרמות, נהגה Ištar) בטור המלים האכדיות.[4]

בעיר העתיקה ענת נמצאה כתובת, ובה מתוארת ענת "החזקה ביותר מכל ה־DAŠ4.DARmeš (העשתרות, ברבים)" שאין שווה לגבורתה בין כל ה"עשתרות".[5][6]

במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל רעמסס השני וענת מניחה יד על כתפו, המוזיאון המצרי[7]

פולחנה של ענת הגיע מכנען גם למצרים העתיקה יחד עם פולחן עשתרת אחותה (שהיתה משנית בחשיבותה ביחס לענת),[8] אולי בתיווך החיקסוס,[9] שבין מלכיהם נמצא גם אחד בשם "ענת־הר" או "ענת־אל".[10][11] בתקופת השושלת ה-18 ועוד יותר בתקופת השושלת ה-19, נחשבה ענת בעיני המצרים לאחת האלות הגדולות, לאלת מלחמה אדירה. רעמסס השני קרא לאחת מבנותיו בינתענת (בת־ענת) על שמה.[12] כתר האתף (אנ') היה מזוהה עם ענת, כפי שניתן לראות למשל בלוחית בה ענת עטורת האתף עומדת על סוס, ולידה בעל־סת על אריה.[13][14] האלה על הסוס, שמשני צדיה דמויות גבריות, אופיינית למצבות מצריות, וניתן למצאה גם בתבנית עתיקה לצלמיות־לוח שנמצאה בתל קרניים, ליד בית שאן.[13] הסוס שימש בתקופת הברונזה המאוחרת בהקשרים צבאיים בלבד.[13] על שני שברים ציוריים מטאניס ומצבה מהמוזיאון הבריטי מזוהה האלה חובשת כתר האתף בפירוש כענת, יחד עם הכינוי האופייני לה: nb.t p.t nb.t nṯr.w, "גבירת השמים, גבירת האלים"[15] או "מלכת השמים ובעלת כל האלים"[9], וכך גם על מצבה ממקדש מצרי בבית שאן (שם זכתה ענת לאהדה מיוחדת בסוף תקופת הברונזה)[16] מימי רעמסס השני (המאה ה-13 לפנה"ס),[9] שם האלה המתוארת עטורת כתר האתף אוחזת בשרביט ואס ובסמל ענח'.[15] היא מתוארת גם בשני מקומות יושבת ליד רעמסס ומניחה את ידה על כתפו, ופעם אחת ישובה על כס עם מגן וחנית מורמת.[15] בטקטסים מצריים מתקופת הברונזה המאוחרת תוארה ענת כפרה מניקה, ומנגד גם כאלת מלחמה ומגנת הלוחמים.[17]

בפפירוס האריס 501 המאגי מתוארות עשתרת וענת כ"שתי האלות הגדולות שֶׁהָרוּ אך לא ילדו", דבר המפורש כביטוי ל"חוסר בגרות" מצד האלות, שלא משתלבות בספירה הנשית הבוגרת של נישואים ורבייה כדי להישאר בספירה הגברית של מלחמה וציד.[18]

בימי פרעה חרמחב, לאחר מסע הניצחון שלו מגבל לכרכמיש, קצין האורוות סן־נפר העיד בכתובת הקדשה שנתן מנחות: למלך, לפתח "מדרום לחומתו" אדון החיים ושתי הארצות (מצרים העליונה והתחתונה), לעשתרת גבירת השמים, לענת בתו של פתח אדון האמת, לרשף אדון השמים, ולקדש גבירת כוכבי השמים; אלי הלבנט, עשתרת, ענת ורשף, מחזיקים ביכולות צבאיות, ובו־בזמן היו אלי כנען הנלחמים בצד המצרים, ושילובם של האלים (במיוחד עשתרת אלת הסוסים) נועדו להבטיח את השלטון הצבאי המצרי בכנען.[19]

כתבים מצריים אחרים מעידים על פולחן ענת ועשתרת כאלות ריפוי וקסם אפוטרופאי.[20]

באוגרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמותיה ומאפייניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותה של ענת העולה מהשירה האפית האוגריתית מצטיינת ברוח גבורה ואמץ לב. היא לוחמת אדירה המכניעה את אויביה, ונהנית לטבול בדמם. היא נאמנה לאחיה בעל במלחמותיו נגד אויביו, ובתמיכתה בו היא אף מתנהגת בעזות מצח כלפי אל אביה, אשר כל שאר האלים נוהגים בו בכבוד. בהיותה אלה נקבית, דמותה גם קשורה בפריון, והדבר מסביר את צידודה בבעל, אל החיים, כנגד ים ומות ההרסניים. גם כינויה "יבמת לאִמם" (יולדת לאומים) קשור בפריון. יופיה נחשב למופת, כפי שמופיע בדימוי מעלילת כרת.[9][21]

היא נקראת "בתלת ענת" (הבתולה ענת, בתמורה ולא בסמיכות, בדומה לבתולת ישראל ובתולת בת ציון המקראיות),[1] "יבמת לאִמם" (יבמת, יולדת לאומים),[1] "שת עֿר" (גבירת הצור/הר)[22] ו"רחם ענת" (הנערה ענת)[23]. ענת מתוארת במספר מקומות כבעלת יכולת תעופה (בנוסחה קבועה "תדעץ פענמ ותר ארץ", תנעץ פעם ותנתר מהארץ),[24][25][26][27] בעלת יכולות ריחוף[28] ודאייה[29] וכן כבעלת כנפיים.[26] שם מעונה הוא "אֻעֿר" (מלשון מערה) ו"אִנבב" (מלשון נבוב, המורה גם הוא על מערה), והוא מתואר גם כ"עֿר", מערה או צור (הר).[30]

עלילות בעל וענת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – עלילות בעל וענת

בעלילות בעל וענת, בה נאבק הבעל באלים שונים על השלטון בעולם, ענת עומדת לצד בעל בעקביות ועוזרת לו במלחמותיו באויביו.[31] כאשר בעל מתפרץ בכעס על האלים הנכנעים לשליחי ים האימתניים ושוחט את השליחים, ענת ועשתרת אוחזות בידיו במטרה להרגיעו ולרסנו.[32] ענת מתוארת כלוחמת חזקה ומוכשרת, המסוגלת להביס אויבים רבים מכמה חזיתות בבת אחת.[31] מלחמתה מתוארת בפירוט: ראשים רבים תחתיה וכפות ערמה בערימות כארבה; היא תולה ראשים על גבה ומשנסת כפות לחגורתה. את אויביה היא מכניע במטה ובגב קשת. לאחר מכן היא עורכת משתה בביתה ללוחמים אויבי הבעל, ומוחצת אותם בין שולחנותיה.[31] היא טובלת בדם אויביה הלוחמים עד ברכיה ואף עד צווארה. לאחר מכן היא מנקה את ביתה ויוצקת בו שמן שלום, רוחצת ידיה, מסדרת את רהיטיה, שואבת מים ורוחצת את ביתה. בעל שולח את עלמיו לבקש מענת "לקרוא (לאסוף) מארץ מלחמה" ולבוא למעונו לשמוע ממנו דברי פלא (דבר עץ ולחישת אבן, דבר לא ידעו אנשים ולא יבינו המון הארץ, תַאֲנת שמים עם ארץ – תהומות עם כוכבים), אולם כשהעלמים מתקרבים, מזדעזעת ענת, בחשבה כי באו למסור לה על אויב חדש שהופיע לבעל. היא מפרטת את אויבי בעל שהביסה, כולל ים, הלויתן והתנין. כשהעלמים מוסרים את דברי בעל, נאותה ענת לדבריו ובאה לבקרו.[33] עיקר דבר הביקור לא שרד.[34]

כאשר בעל מבקש לבנות לו בית כמו לשאר האלים, ענת מקבלת את השליחות לבקש זאת מאל. היא משננת דברי איומים, מאחר שיודעת שלא יקבל אותה בנעימים. הדברים נאמרים בגוף שלישי ומכך עולה שמדובר בשינון בלב או מול בעל. לאחר מכן היא רוקעת ברגלה ומנתרת מהארץ, ומגיעה למעונו של אל, ב"מבכי נהרים, קרב אפיק תהומותים". אל רואה את ענת קרבה דרוכה לקרב, ולכן מתחבא בחדריו ומדבר אליה משם. הוא מתריע בפני ענת שאם תבצע את זממה, יבוא אסון על הארץ. אף על פי כן ענת מתפרצת עליו ומאיימת את איומיה, הפעם בגוף שני. אל נכנע אליה ושואל לרצונה, והיא מיד משנה את סגנונה, מברכת אותו על דברי חכמתו, מאחלת לו חיי נצח ומבקשת ממנו בית לבעל.[24]

בלוח אחר, שהקשרו איננו ברור לחלוטין, מבקש אל מענת לקרוא מלחמה מהארץ, בנוסח זהה לנוסח בקשתו של בעל.[35]

בסדרת שברי לוחות אחרת, מנסים בעל, כושר וחסיס וענת לשכנע את אל לאפשר בניית בית לבעל.[36] מאמצי השכנוע כללו ביקור של בעל וענת אצל אשרה כדי לתת לה מתנות יקרות ולגייסה למאמצים. כאשר ראתה אשרה את ענת ובעל, היא נלחצה משום שחששה שבאו למחוץ אותה ולכלות את בניה, אך נרגעה ושמחה כשראתה כסף וזהב בידיהם.[37] לאחר מכן מבקרים בעל וענת את אשרה, והיא שואלת אותם "איך תְרצו את אשרה? הֲריציתם את אל?" וענת עונה לה שיְרצו אותה תחילה, ולאחר מכן את אל. אשרה מציאה לה מזון ומשקה.[38] לבסוף אשרה נאותה לשכנע בעצמה את אל, בקטע ששרדו רק שורותיו האחרונות.[39] היא יוצאת למעון אל, וענת בעקבותיה. ענת מצותתת לאשרה ואל, ככל הנראה מבלי שידעו, וכששומעת שאל הסכים, היא שמחה, רוקעת ברגלה ומנתרת למעון בעל במרום צפון לבשר לו את הבשורה.[25]

לאחר שבעל מובס על־ידי מות ובעקבות כך מת, ענת משוטטת בכל הר וגבעה בארץ, ומוצאת את מקום נפילתו של בעל ומתאבלת.[40] גילויי האבל שלה ושל אלים אחרים שם מזכירים איסורים המופיעים בויקרא, י"ט, כ"ז–כ"ח.[41] ענת ושמש "יורדות לארץ" באבלן ובוכות. הן נושאות את בעל וקוברות אותו בצרורות צפון, ועורכות טקס עם זביחת מאות חיות: שבעים ראמים, שבעים אלופים, שבעים צאן, שבעים אילים, שבעים יעלים, שבעים יחמורים וכנראה גם שבעים צבאים. מיד לאחר מכן מגיעה ענת למעון אל, שם נמצאת גם אשרה, נוהגת כלפיו בגינונים הרגילים למתארחים אצלו (בניגוד לביקורים קודמים שלה), ואז פונה לאשרה בנימת לעג וקוראת לה לשמוח כי מת בעל.[42]

ענת ממשיכה להתאבל על מות בעל ולשוטט בארץ בחיפושים, מוצאת את מות ומבקשת ממנו לתת את אחיה. מות מיתמם וטוען שאכילת בעל, כלומר מותו, הייתה מקרית. ענת ממשיכה באבלה ימים וירחים. היא אוחזת במות, מבקעת אותו בחרב, זורה אותו בחישור, שורפת אותו באש, טוחנת אותו ברחיים, זורעת אותו בשדה, ומייחלת שציפורים תאכלנה שאריו.[43] בעקבות תבוסת מות חולם אל חלום על שיבת בעל לארץ, בעקבותיו הוא צוהל, וקורא לענת להודיע לשמש לחמם את הארץ ולתור את בשדות אחר בעל. ענת מודיעה לשמש את דברי אל, ושמש נאותה לבקשה.[44]

בעל שב למלוך על הארץ, ולאחר שבע שנים חוזר אליו מות ותובע ממנו את עלבונו על מעשי ענת, מבקש או מאיים למחוץ ולאכול אחד מאחי בעל, ואז חוזר ומבקש לכלות את ענת, אנשים והמון ארץ.[45] איום זה לבסוף לא מתממש בעקבות תבוסת מות.[46]

בלוח שלא ברור מקומו בעלילה, ענת באה לבקר את בעל, אך נאמר לה כי הוא איננו בהיכלו, והיא מנתרת ועפה בחיפושים אחריו. הוא מבחין בה מתוך אחו מלא ראמים, כורע לפניה ומברכה. ענת מבחינה בפרה, וזאת הרה ויולדת עגלים ואלוף לענת. לאחר מכן הפרה יולדת לבעל אביר וראם (או אביר־ראם).[26] לוח אחר מדבר גם הוא, בהקשר פגום ומעורפל, על לידה, הנקה והענקת שם, וכן על תעופה והכנעת אויבים, וככל הנראה מתייחס לענת.[47] לוח נוסף עוסק אף הוא בשגל, הריון וילודה, ומזכיר את ענת ובעל, אך ממנו שרדו שורות מעטות ופגומות ביותר.[48]

בלוח נוסף שהקשרו איננו ברור, ענת נשלחת בשליחות הקשורה בבעל.[49]

בעלילת אקהת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – עלילת אקהת

לאחר שדנאל הערירי יולד את בנו הגיבור אקהת,[50] כושר וחסיס מבקר את דנאל בשער בו הוא שופט, ומניח על ברכי דנאל קשת פלאית, מתנה לאקהת.[51] לאחר מכן, דנאל עורך משתה בו נוכחים ענת ואקהת עם קשתו. ענת מבחינה בקשת, ומעוררת בה קנאה עזה, היא זורקת את כוסהּ לארץ ושופכת את יינה לעפר. היא נושאת את קולה וקוראת לאקהת לבקש ממנה כסף וזהב תמורת הקשת. אקהת מציעה לה לקחת אדירי עקבים (מיתרים, גידי רגליים) מלבנון, אדירי גידים מראמים, אדירי קרניים מיעלים, מתנים (מיתרים) מעקבי שור ואדירי קנים מ"צלאל" (כנראה שם מקום), לתתם לכושר וחסיס, והוא יעשה לה קשת. ענת ממשיכה להציע לו תמורות לקשת: חיי אלמוות וחיים עם בעל. אקהת מתייחס עתה להצעתה ועונה לה שלא תפתהו, כי פיתויה חוחים (קוצים), וכי אחריתו של כל אדם שיבה, והוא מות אנוש ימות. הוא מוסיף ”אף משנה דברים אדברך: קשת, קשת מהירים, התצודנה נשים בה?”. ענת צוחקת בקול, ובלבה היא מאחלת לאקהת שישוב בו, למענו ולמענה, וזוממת נקמה. היא רוקעת ברגלה ומנתרת מהארץ, מגיעה למעון אל, משתחווה לו ומכבדת אותו, ו"מלשינה" את אקהת (כלשון הכתוב), מבקשת רשות לפגוע בו.[27] ענת מאיימת עליו באותם איומים בהם איימה עליו אם לא יסכים לבניית בית לבעל, והוא עונה לה באותה בתשובה דומה. הוא מתיר לה ללכת לאחוז את אשר בכבדה – לבצע מזימתה. ענת הולכת מרחק רב ומגיעה לאקהת, וקוראת אליו "אתה אחי ואני אחותך!". היא מזמינה אותו לצאת לציד יחד ב"קרת אבלים, אבלים קרת זבול ירח".[52]

לאחר כמה שורות שלא שרדו, ענת נפגשת עם יטפן, עושה דברה, ומורה לו לשוב לקרת אבלים (כנראה מקום מושבו) ולחכות לחידוש ירח, ובזרחו ב"קרן ימינו", יהלום יטפן אנושות בקודקוד אקהת. יטפן שואל את ענת: ”את על קשתו תמחציהו?”, אך ענת מורה לו לשוב בו, וממשיכה לפרט את מזימתה: היא תשימו כנשר בחגורתה, וברגע שאקהת ישב לסעוד, ירחפו מעליו נשרים. ביניהם תרחף ענת, ועל אקהת תציב את יטפן כדי שיהלמנו על קודקודו, ישפוך כמו שטף דמו, וכך תצא ממנו כמו רוח נפשו. אז מימושה של מזימת ענת מסופר, בגוף שלישי במקום בגוף ראשון כבדברי ענת. בראותה כי מחצה את אקהת בכתה ענת: ”וַי לך אקהת, לו אבנה אנכי, ועל קשתך מַתָּ, על קצעתך אתה לוּ חָיִיתָ...”. עוד מסופר כי עופות אכלו את גופתו.[28] לאחר המעשה, יטפן שובר את הקשת או מפילה למים, וענת מהרהרת בכך. היא מקוננת על אקהת ומנסה להחיותו, ללא הצלחה. מסופר כי בעקבות מותו נבלו ביכורי הקיץ ויבולי השיבולים.[53]

העלילה ממשיכה, אך ענת לא מופיעה במקטע גדול ממנה (לפי ההערכה, חלק גדול מהמשך העלילה לא שרד)[54]. בשלב מאוחר יותר, נעזר דנאל ברפאים כדי להעלות באוב את אקהת, ובהעלאה נוכחת גם ענת, שאף אוחזת את יד דנאל, כאילו פשעה נחמק או נמחל. בין הנוכחים הנוספים נמצא גם "מהיר ענת", דמות כלשהי הכפופה לענת. ענת מתוארת בלוח צדה ומבריחה את עופות השמיים, אולי בכך נרמזת טינתה לעופות שאכלו את גופתו.[55]

בלוחות שיריים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלילת כרת לא ממלאת ענת תפקיד כדמות, אולם כאשר אל מדריך את כרת בחלומו כיצד להשיג לו אישה ולהעמיד צאצאים, הוא מורה עליו להגיע ל"אדום רבה ואדום זעירה", ולקרוא שם למלך ”תן לי את מרת חרי, נעמת נצר בכורך! זוּ כנועם ענת נעמה, כמו יפעת עשתרת יפעתה!”,[21] וכך אכן כרת קורא למלך אותה ארץ.[56] בהמשך, לאחר שכרת כבר לקח את מרת חרי, הוא עורך משתה לאלים, ובין הקרואים נמצאת גם "רחמי", כנראה ענת. אל מברך את כרת ומאחל לו שאשתו תלד לו שבעה בנים ובת שמינית, וממשיך: ”לך תלד יציב עֶלם, יינק חלב אשרה, ימצוץ שדי בתולת ענת, מיינקת אלים”.[57]

בלוח המתאר את אל במרזח, מגיע למרזח אורח לא קרוא, ולאחר שאֵל מכהו בחוטר, עשתרת וענת הגיעו והתקינו לו כלי נשק להכות את אותו אורח. שוער בית אל גוער בהן. בהמשך יוצאות ענת ועשתרת לשוטט ולצוד, אולי כדי לעזור לאל.[58]

בלוח נוסף, המתאר משתה אחר בו נוכחים מספר אלים, מתוארת ענת: ”ענת גשרת, בעלת מלכות, בעלת דריכה, בעלת שמיים־רמים, בעלת כפש. וענת דאה דאות, רוחפת בשמי־רום”.[29]

בלוח פגום, שהוא כנראה שריד מזמור לבעל, חוזר בצורה פגומה מאוד תיאור התרחצות ענת לאחר הבסת אויבי העל, החוזר במספר לוחות.[59]

בלחש עלילת האלים הנאבקים בנחש, הדמות המרכזית "אם פחל" קוראת לאמה, הדמות המרכזית השנייה, שמש, להוביל קול אל אלים שונים במעונותיהם, כדי להודיעם לחש קסם נגד נשיכת נחשים. לכל קריאה לאל מוקדש קטע ביצירה, כאשר ההבדל בין הקטעים הוא רק בשם האל ומעונו; לענת ועשתרת (יחד, כזוג) מוקדש הקטע הרביעי מבין קטעים אלה, ומעונן הנזכר בלוח הוא "אִנבב", הנזכר גם במקומות אחרים כמעון ענת.[60] בלוח הממשיך את הלוח הזה, בשל ערפל שכיסה את הארץ גברה "חמה" (ארס), ובין האלים הרבים שנזכרו (רובם בזוגות) כאוספי ה"חמה" מוזכרת ענת.[61]

במחזה הולדת שחר ושלם, לאחר דברי פתיחה, מוצגים אל ונשותיו, בשְׂדה אשרה ורחמי – היא כנראה ענת, על שפת הים. אל עוסק בגחלים, ומנסה לקיים יחסי מין עם נשותיו; לאחר טקס הכולל ירי בציפור וצלייתה על הגחלים, החוזר על עצמו כמה פעמים, "ידו" (איבר מינו) מתוארת כארוכה כים, הוא משגל את הנשים והן הרות. לאחר חודשי ההריון נולדו שחר ושלם.[62] האלים מתוארים כ"יונקי שדי שׂרה" (כנראה כינוי לאשרה), וייתכן שהדבר חשוב לאור היותן של האמהות בנות אדם, שבניגוד ל"שרה" שהיניקה אותן (כנראה אשרה) לא היו ראויות להניק את בני אל;[63] על לוחית שנהב שנמצאה באוגרית נחרטה אלה מכונפת, המזוהה עם ענת,[64] המניקה שני בנים, והיו שקישרו בין הלוחית לסצינה בהולדת שחר ושלם.[65]

בלוחות פולחניים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענת מוזכרת גם ברשימות קורבנות לאלים שונים,[66] בחלקן נזכרות גם "ענת צפן"[67], "ענת חֿבלי"[68] (מלשון חבלה[69]) ו"ענת חל" (ענת של מקום פולחני[70]), בלחש או מזמור שעיקרו בעל,[71] ברשימת קניינים של קבוצה דתית בשם "מרזח ענ[ת?]",[72] וכן בשברי לוחות פגומים ללא הקשר ברור.[73] היא גם מוזכר בהמנון חורי בו נזכרים אלים כנעניים וחוריים,[74] וכן כ"ענתד" (בתוספת ד' האופיינית בחורית)[75] ברשימות אלים חוריים.[76]

ענת מוזכרת גם בפתיח דתי של מכתב, בו מבורך הנמען, המלך, בשם אלים שונים,[77] ואולי גם במכתב נוסף.[78]

ברשימת עובדי גתות מלכותיות נזכר אדם בשם "חֿרין בן ענת".[79] על חותם גליל נמצא גם השם "ענת" לבד.[80]

בממצא החומרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין לוחות השנהב המפוארים שנמצאו באוגרית, נמצא לוח המתאר אלה מכונפת ומקורננת מיניקה שני ילדים, וייתכן שמדובר בענת.[81][82]

בתקופת הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבנית עתיקה להכנת צלמיות (משמאל) וצלמית שנוצקה בה (מימין), עליה אלה ערומה, כנראה ענת, עומדת על סוס, ומשני צדיה דמויות גבריות.[13]

בכנען ובמקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר יישובים ברחבי כנען נקראו על שם ענת, ביניהם בית ענת, בית ענות, ועל פי רוב גם ענתות.[9] בשופטים, א', ל"ג מוזכר שאת בית ענת לא יכלו אנשי נפתלי לכבוש. שמה נזכר גם בשמו של השופט שמגר בן ענת; קאסוטו טען שהשם מצביע על מוצאו של השופט מבית ענת,[9] אך בהקשר זה יש לציין כי "ענת" כשם פרטי נמצא גם באוגרית,[83] ובאל-ח'דר שליד בית לחם נמצא חץ כנעני (אנ') עתיק, עליו נכתב שם בעל החץ: "עבדלבאת בן ענת".[17]

בחוזה שערכו אסרחדון מלך אשור ובעל הראשון מלך צור, הוטחו קללות שונות על ראשו של מלך צור אם יפר את הברית, ביניהן: "ביתאל וענת־ביתאל יובילו אותך לפני ארי טורף אדם".[84][85]

אף שנראה שענת הייתה אלה חזקה ודומיננטית, בתנ"ך אין כלל התייחסות לה או לפולחנה. ייתכן ששמה נרמז בדברי הושע: ”אֶפְרַיִם מַה לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים, אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּו, אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא” (הושע, י"ד, ט') – חוקר המקרא יוליוס ולהאוזן,[86] ובעקבותיו גם גאורג פוהרר (גר'),[87] אדמונד ז'קוב,[88] וג'ון דיי (אנ'),[89] סברו כי הפסוק מתייחס לשמות האלות ענת ואשרה. ייתכן שזכרה נשמר גם בפסוק ”עריה תעור קשתך שבעות מטות אמר” (חבקוק, ג', ט') – ענת הערומה, העריה, מעוררת את הקשת אל הקרב, ובשמה נשבעים מטות האמורי.[90]

בקפריסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

העתק של פרגנתיד (אנ') (מגן לחיים המורכב על קסדה) מברונזה עם גריפון ולוטוסים והקדשה פיניקית לענת, נמצא באדיל

בעיר הקפריסאית־פיניקית־יוונית אדיל שבקפריסין עמד מקדש לענת־אתנה.[91]

בעיר הפיניקית־יוונית לפש נמצאה כתובת ענת־אתנה מהתקופה התלמיית המוקדשת בפיניקית "לענת מעוז חיים ולאדון־המלכים פתולמאיוס"[א] וביוונית "לאתנה המגינה, לניצחון, שהוא של המלך פתולמאיוס".

במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקדש של היישוב היהודי ביב עבדו אלוהויות בשמות ענתביתאל וענתיהו.[9][93] בכתובת הקדשה ארמית שנמצאה במצרים (כנראה בסקארה) נכתב: ”אנן בר אליש, כמרא בי בעל בעלענות”, כלומר "אנן בן אליש, הכומר של בעל בעל ענת".[94]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • John Day, Yahweh and the Gods and Goddesses of Canaan, Sheffield, UK: Sheffield Academic Press, 2000, ISBN 1-85075-986-3
  • Peggy L. Day, "Anat", in Dictionary of Deities and Demons in the Bible (DDD), ed. Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst, 2nd ed., Leiden: Brill, 1999, pp. 36-43
  • J. C. L. Gibson, Canaanite Myths and Legends, 2nd ed., Edinburgh: T. & T. Clark, 1978, ISBN 0-567-02351-6
  • Donald Harden, The Phoenicians, 2nd ed., London: Penguin, 1980, ISBN 0-14-021375-9

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ענת בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במקור בכתיב חסר: "לענת מעז חים לאדמלכם פתלמיש"[92]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 121
  2. ^ 1 2 KAI 42 – כתובת ענת-אתנה
  3. ^ Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, עמ' 264, 266, 270, 272, 274, 281
  4. ^ Andrew George, Manfred Krebernik, Two Remarkable Vocabularies: Amorite-Akkadian Bilinguals!, Revue d'assyriologie et d'archéologie orientale 116, 2022, עמ' 115, 119 doi: 10.3917/assy.116.0113
  5. ^ Antoine Cavigneaux, Bahija Khalil Ismail, Die Statthalter von Suḥu und Mari im 8. Jh. v. Chr. anhand neuer Texte aus den irakischen Grabungen im Staugebiet des Qadissiya-Damms, Baghdader Mitteilungen 21, 1990, עמ' 380
  6. ^ Othmar Keel, Christoph Uehlinger, תרגום: Thomas H. Trapp, Gods, goddesses, and images of God in ancient Israel, 1998, עמ' 105, ISBN 0-8006-2789-X
  7. ^ ראו גם תמונה של הפסל מהצד ותמונה נוספת של הפסל מקדימה
  8. ^ Rüdiger Schmitt, Astarte, Mistress of Horses, Lady of the Chariot: The Warrior Aspect of Astarte, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 219
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 7 משה דוד קאסוטו, האלה ענת, מוסד ביאליק, תשכ"ה, עמ' 49-50
  10. ^ W. F. Albright, An Indirect Synchronism between Egypt and Mesopotamia, cir. 1730 B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research 99, 1945-10, עמ' 17 doi: 10.2307/1355210
  11. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 310 – חורון מפרש את השם כ"ענת צורי" לפי הקריאה "ענת־הר"
  12. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 320
  13. ^ 1 2 3 4 Othmar Keel, Christoph Uehlinger, תרגום: Thomas H. Trapp, Gods, goddesses, and images of God in ancient Israel, 1998, עמ' 68, ISBN 0-8006-2789-X
  14. ^ Othmar Keel, Menakhem Shuval, Christoph Uehlinger, Studien zu den Stempelsiegeln aus Palästina/Israel, Freiburg, Schweiz: Universitätsverlag, 1985-1994, ISBN 3-7278-0336-3
  15. ^ 1 2 3 Othmar Keel, Christoph Uehlinger, תרגום: Thomas H. Trapp, Gods, goddesses, and images of God in ancient Israel, 1998, עמ' 86, ISBN 0-8006-2789-X
  16. ^ Othmar Keel, Christoph Uehlinger, תרגום: Thomas H. Trapp, Gods, goddesses, and images of God in ancient Israel, 1998, עמ' 88, ISBN 0-8006-2789-X
  17. ^ 1 2 Othmar Keel, Christoph Uehlinger, תרגום: Thomas H. Trapp, Gods, goddesses, and images of God in ancient Israel, 1998, עמ' 126, ISBN 0-8006-2789-X
  18. ^ Rüdiger Schmitt, Astarte, Mistress of Horses, Lady of the Chariot: The Warrior Aspect of Astarte, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 220
  19. ^ Rüdiger Schmitt, Astarte, Mistress of Horses, Lady of the Chariot: The Warrior Aspect of Astarte, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 221
  20. ^ Rüdiger Schmitt, Astarte, Mistress of Horses, Lady of the Chariot: The Warrior Aspect of Astarte, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 221
  21. ^ 1 2 צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 441-442 – לוח UT Krt שו' 133-148
  22. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 115
  23. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 322
  24. ^ 1 2 צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 147-153 – לוחות UT ʻnt IV vi-V vi
  25. ^ 1 2 צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 219-227 – לוחות UT 51 IV-V
  26. ^ 1 2 3 צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 355-358, 362-365 – לוחות UT 76 II-III
  27. ^ 1 2 צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 548, 569-572 – לוח UT Aqht 2 VI
  28. ^ 1 2 צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 549, 586-588 – לוח UT Aqht 3 obv.
  29. ^ 1 2 צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 655-660 – לוח UT 602
  30. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 129, 144, 166, 369, 374, 683 – לוחות UT ʻnt IV, ʻnt II ix, 6, 607
  31. ^ 1 2 3 צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 111-114 – לוח UT ʻnt II
  32. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 62-65 – לוח UT 137
  33. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 125-129 – לוחות UT ʻnt III-IV; לוחות UT 130-131 מכיל קטעים דומים מאוד, וייתכן שמדובר בלוחות תרגול (ראו עלילות האלים עמ' 189-192).
  34. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 151
  35. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 165-168 – לוח UT ʻnt II ix
  36. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 198
  37. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 203-206 – לוח UT 51 II
  38. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 212-214 – לוח UT 51 III
  39. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 227
  40. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 301-303 – לוח UT 67 VI
  41. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 303; הכותבים מפנים לתרגום אונקלוס לפסוקים אלה: ”וְחִבּוּל עַל מִית לָא תִתְּנוּן בִּבְשַׂרְכוֹן”
  42. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 308-315 – לוחות UT 62 (שו' 1-29) ו־49 I
  43. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 319-322 – לוח UT 49 II
  44. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 326-330 – לוח UT 49 III-IV
  45. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 334-336 – לוח UT 49 V
  46. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 339-342 – לוח UT 49 VI
  47. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 369-373 – לוח UT 6
  48. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 378-379 – לוח UT 132
  49. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 351-353 – לוח UT 76 I
  50. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 558-559 – לוח UT Aqht 2 II
  51. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 548, 562-564 – לוח UT Aqht 2 V
  52. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 548-549, 581-582 – לוח UT Aqht 3 rev.
  53. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 549-550, 593-594 – לוח UT Aqht 1
  54. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 550
  55. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 630-631, 641 – לוח UT 124
  56. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 451 – לוח UT Krt שו' 288-293
  57. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 479, 483-484 – לוח UT 128 II
  58. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 646-649 – לוח UT 601
  59. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 664-666 – לוח UT 603; הקטע מופיע גם בעלילות האלים עמ' 125-129 – לוחות UT ʻnt III-IV; עלילות האלים עמ' 189-192 – לוחות UT 130-131.
  60. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 682-690 – לוח UT 607
  61. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 699, 703 – לוח UT 608
  62. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 401–422
  63. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 407, 410
  64. ^ שמואל אפרים ליונשטם, שמואל אחיטוב, אנציקלופדיה מקראית ו', מוסד ביאליק, 1981, עמ' 315, ערך "ענת"
  65. ^ Jacqueline Gachet-Bizollon, Le panneau de lit en ivoire de la Cour III du Palais Royal d'Ougarit, Syria 78, 2001, עמ' 36 doi: 10.3406/syria.2001.7698‏, JSTOR 4199378
  66. ^ לוחות KTU2 1.27, 1.39, 1.41, 1.46, 1.87, 1.118, 1.148, 1.168, 1.173
  67. ^ לוחות KTU2 1.46, 1.109, 1.130
  68. ^ לוחות KTU2 1.39, 1.102, 1.162
  69. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 741
  70. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 737, שם מוזכר בהקשר זה ספר תהילים, פרק קכ"ב, פסוק ז' ומשנה, מסכת מדות, פרק ב', משנה ג'
  71. ^ לוח KTU2 1.82
  72. ^ לוח KTU2 4.642
  73. ^ לוחות KTU2 1.151, 1.61
  74. ^ לוח KTU2 1.42
  75. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 151
  76. ^ לוחות KTU2 1.60, 1.110, 1.116, 1.135
  77. ^ לוח KTU2 2.42; ראו A. Bernard Knapp, An Alashiy an Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983-03-01, עמ' 38–45 doi: 10.1179/tav.1983.1983.1.38
  78. ^ לוח KTU2 2.33
  79. ^ לוח KTU2 4.307
  80. ^ כתובת KTU2 6.74; ראו Pierre Bordreuil, Eric Gubel, Bulletin d'antiquités archéologiques du Levant inédites ou méconnues VI., Syria. Archéologie, Art et histoire 67, 1990, עמ' 486
  81. ^ Jacqueline Gachet, Le panneau de lit en ivoire de la Cour III du Palais Royal d'Ougarit, Syria. Archéologie, Art et histoire 78, 2001, עמ' 19–82 doi: 10.3406/syria.2001.7698‏, JSTOR 4199378
  82. ^ William A. Ward, La déesse nourricière d'Ugarit., Syria. Archéologie, Art et histoire 46, 1969, עמ' 225–239 doi: 10.3406/syria.1969.6096
  83. ^ כתובות KTU2 4.307, 6.74
  84. ^ SAA 02 005. Esarhaddon’s Treaty with Baal, King of Tyre באתר Open Reachly Annotated Cuneiform Corpus (ORACC), מתוך Simo Parpola and Kazuko Watanabe, Neo-Assyrian Treaties and Loyalty Oaths (State Archives of Assyria, 2), 1988
  85. ^ S. Langdon, A Poenician Treaty of Assarhaddon: Collation of K. 3500, Revue d'Assyriologie et d'archéologie orientale 26, 1929, עמ' 193
  86. ^ Julius Wellhausen, Die kleinen Propheten, מהדורה 3, Reimer, 1898, עמ' 134
  87. ^ Georg Fohrer, Umkehr und Erlösung beim Propheten Hosea, Theologische Zeitschrift 11, 1955, עמ' 171; נדפס מחדש בGeorg Fohrer, studien zur alttestamentlichen prophetie, De Gruyter, 1967, עמ' 230
  88. ^ Edmond Jacob, Carl-A. Keller, Samuel Amsler, Osée, Joël, Abdias, Jonas, Amos, Delachaux & Niestlé, 1965, עמ' 95, 97
  89. ^ John Day, Asherah in the Hebrew Bible and Northwest Semitic Literature, Journal of Biblical Literature 105, 1986, עמ' 404–407 doi: 10.2307/3260509
  90. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 186
  91. ^ Pamela Gaber, The History of History: Excavations at Idalion and the Changing History of a City-Kingdom, Near Eastern Archaeology 71, 2008, עמ' 54 doi: 10.1086/nea20361348
  92. ^ KAI 42
  93. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 222
  94. ^ André Dupont-Sommer, Une stèle araméenne d'un prêtre de Ba'al trouvée en Egypte, Syria. Archéologie, Art et histoire 33, 1956, עמ' 79–87 doi: 10.3406/syria.1956.5185
אלים במיתולוגיה הכנענית
מפחרת האלים אל • אשרה • בעל־הדד • ענת • עשתרת • דגן • אדון • בעלת גבל • בוהו • מוֹת • בעל פעור • ים • שמש • ירח • כושר וחסיס • כושרות • רשף • חורון • קדש • אשמון • עשתר • כמוש • מלך • קוס • יהוה • שחר • שלם • צד • נכל ואב • שכמן ושנם • לויתן • תנין (אנ') • מלקרת • תנת • בעל חמון • פמי (אנ') • סכן • צדק (אנ') • מישור (אנ') • שלמן • גד בעל
אתרים מקודשים מרום צפון • חכפת • כפתר • עשתרות • תותול
ספרוּת שירה אוגריתית: עלילות בעל וענת ‧ עלילת אקהת ‧ עלילת כרת ‧ הולדת שחר ושלם ‧ חתונת ירח ונכל ‧ לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש • כתבי סכניתן
פולחן במות • מרזח • פסלים מצבות • מצבות נדר • בית אל • כס עשתרת • מקדש מגדול • תרפים • נסך וקטורת • מזבחות אבן ונחושת • קורבנות, זבחים, מנחות, זבח חלב, שלמים, כליל ועולות • העלאה באוב
בעלי תפקידים כהנים • קדשים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ענת&oldid=38187896"