ענת וקסמן

ענת וקסמן
לידה	26 ביוני 1961 (בת 62); יפו, ישראל
סוגה מועדפת	קולנוע; תיאטרון; בידור
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1984
מקום לימודים	בית צבי
בן או בת זוג	אוהד שחר (1985–2007)
צאצאים	יונתן שחר
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	שלושה פרסי אופיר: שניים על תפקידים משניים ואחד על תפקיד ראשי
	פרופיל ב-IMDb

ענת וקסמן (נולדה ב-26 ביוני 1961) היא שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון, מדבבת וקומיקאית ישראלית. זוכת שלושה פרסי אופיר למשחק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענת וקסמן נולדה ביפו וב-1966 בהיותה בת חמש עברה יחד עם משפחתה לירושלים בה גדלה והתחנכה. בנעוריה למדה בבית הספר רנה קסין בעיר. מקור משפחתה בירושלים, אביה טוביה יצחק וקסמן, מצאצאי הרב שניאור זלמן מלאדי^[1], ואמה מרגלית, ממוצא עיראקי^[2].

וקסמן היא מצאצאי הרב שניאור זלמן מלאדי.

עוד כשלמדה בתיכון השתתפה כמגישה בתוכנית נוער בטלוויזיה בשם "עד 18". בשנת 1984, לאחר שירות צבאי, סיימה וקסמן לימודי משחק בבית הספר למשחק בית צבי. את דרכה כשחקנית החלה בתיאטרון באר שבע שם גילמה מספר דמויות במספר הצגות. בשנת 1986 שיחקה לצד ספי ריבלין ודב נבון בסרט "השגעון הגדול" שזכה להצלחה בינונית. וקסמן פרצה לתודעת הקהל כששיחקה בסרט הפרובוקטיבי "לא שם זין" על פי ספרו של דן בן אמוץ. בשנת 1992 שיחקה לצד שלמה תרשיש בסרט המפורסם "סיפורי תל אביב". בשנת 1993, שיחקה ב"גולם במעגל" וב-1994 – ב"איש שאהב עברית".

בשנת 1995, שיחקה בסרטו של שמי זרחין "לילסדה" לצד אלון אבוטבול וגילה אלמגור. הסרט זכה להצלחה גדולה בישראל ומחוצה לה והשתתף בפסטיבל העולמי לקולנוע במונטריאול. בשנת 1998 שיחקה בסדרה של עמרי לוי "הסודות של כנרת" לצד גידי גוב. לאחר מכן השתתפה בתוכנית הטלוויזיה "שתוק שואו".

בשנת 2001 החלה לככב בסדרת הטלוויזיה הקומית "החיים זה לא הכל", לצד אבי קושניר ועידן אלתרמן. הסדרה זכתה לביקורות חיוביות מצד מבקרי הקולנוע, ושודרה במשך תשע עונות שלמות, הישג נדיר לסדרת טלוויזיה קומית ישראלית. ביולי 2006 עלתה למסך הטלוויזיה תוכנית מערכונים בשם "גומרות הולכות", בה היא מככבת לצד איילת זורר ומיה דגן.

בשנת 2003 שיחקה, לצד איילת זורר ויורם חטב, בסרטו של שבי גביזון "האסונות של נינה". הסרט הופץ במדינות שונות בעולם והשתתף בפסטיבלים נחשבים. ב-2004 שיחקה בסרט "על הקו" לצד נתן זהבי. הסרט השתתף בפסטיבלים שונים בארצות הברית. כמו כן, השתתפה בסרט "חבצלת". בשנת 2005 השתתפה בהצגה "מלון פלזה", בו שיחקה לצד שלמה בראבא.

לווקסמן קריירה עשירה בתיאטרון הישראלי. היא נמנית עם סגל השחקנים הקבוע של התיאטרון הקאמרי. בין ההצגות בהם השתתפה: "כותרת ראשית", "הכתובה", "מיזנתרופ", "דון ז'ואן חוזר מהמלחמה", "חלום ליל קיץ", ו"גיסתו של גולדין" בתיאטרון באר שבע; "אמא קוראז'", "נורה - בית הבובות", "אהבה מאוחרת", "בשם האהבה", "ראש משוגע", "מכתבי אהבה", "רכוש נטוש", "בית ברנרדה אלבה", "יחסים מסוכנים", "פיגמליון", "חברות הכי טובות", "כטוב בעיניכם", "קוויאר ועדשים", "שירת הקאמרי" ו"הבדלה" בקאמרי; "הבית של מרווין" ו"סילביה" בתיאטרון בית ליסין, ו"סוף טוב" של הקאמרי.

היא שיחקה גם בגרסה הטלוויזיונית של "חברות הכי טובות", לצד קרן מור ושרה פון שוורצה, ששודרה ב-2007 בערוץ הוט 3. באותה שנה שיחקה בסרט "נודל" של איילת מנחמי, עליו זכתה בפרס אופיר השלישי שלה. בשנת 2008 שיחקה במיני-סדרה "חקירה פנימית", ששודרה ב-yes stars-5.

וקסמן שימשה בין השנים 2003–2011 כפרזנטורית של חברת "טבעול".

וקסמן דיבבה את דמותה של מאדאם הוץ', המורה לתעופה, בסרט הראשון בסדרת הארי פוטר – "הארי פוטר ואבן החכמים", ואת דמותה של העיתונאית ריטה סקיטר בסרט הרביעי בסדרה – "הארי פוטר וגביע האש". בנוסף דיבבה את המכשפה הלבנה ב״סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים״, את קרואלה דה ויל ב״102 כלבים וגנבים״ וב״101 דלמטים: הסדרה״ ואת נני מקפי בסרטי ״נני מקפי״.

בשנת 2013 שיחקה בתפקיד ראשי בסרט "בננות", בבימויו של איתן פוקס שכתב את התפקיד במיוחד בשבילה.

ב-2014 השתתפה בסדרה ״משפחה טובה״, בה גילמה את אם המשפחה, לצד ליאור אשכנזי, יערה פלציג ואחרים.

החל מספטמבר 2014 גילמה את מאשה במחזהו של כריסטופר דוראנג "וניה, סוניה, מאשה ושפיץ" בקופרודוקציה של תיאטרון חיפה והתיאטרון הקאמרי.

החל מיוני 2015 היא מגלמת את גב' ז'ורדן במחזהו של מולייר "גם הוא באצילים" בתיאטרון הקאמרי. ב-2016 החלה לשחק ב"מלון רנדוו" מאת ז'ורז' פדו ובבימוי אודי בן-משה, בעונת הספין-אוף של "ראש גדול", בסדרת הנוער "Oboy" והופיעה בסרט "ילד טוב ירושלים".

החל משנת 2017 מופיעה וקסמן בהצגת יחיד "להציל את אשת המערות".

ב-2018 שיחקה בקומדיה "מהומה רבה על לא דבר" מאת שייקספיר, לצד בעלה לשעבר אוהד שחר ובסדרה "יש לה את זה". החל מ-2019 משחקת בהצגה "שבעה" של שמואל הספרי בתיאטרון בית ליסין ובהצגה "עבדאללה שוורץ" של רמי ורד בתיאטרון בית ליסין לצד אבי קושניר.

ב-2021 שיחקה בסדרה "מותק בול באמצע" שכתב וביים שמואל הספרי בערוץ כאן 11, בסדרה "מעילה" ב-yes ושיחקה בסרטו של ערן ב.י. "מתחתנת".

ב-2022 גילמה את דמותה של גולדה מאיר בסדרת הדוקו-דרמה "מינכן 72".

התבטאות לאחר הבחירות לכנסת העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2015, שלושה שבועות לאחר הבחירות לכנסת העשרים, שודר בערוץ 2 הסרט התיעודי "שתי מדינות, עם אחד" של דני קושמרו, שבו התראיינה וקסמן^[3]. במסגרת הראיון, התייחסה לתוצאות הבחירות וטענה כי בניגוד להצבעה לשמאל, הצבעה לימין אינה רציונלית. בתוך כך אפיינה את המצביעים לליכוד: "סליחה אבל השוקולדים (בהתייחסות לטיסת השוקולד)... זה האלה שצועקים 'רק ביבי! רק ביבי! וקללה. הוא אומר להם "ערבים" והם יוצאים מהחורים... אין עם מי לדבר, זה עמים אחרים לצערי"^[4].

דבריה של וקסמן עוררו סערה ציבורית ותקשורתית רבה, והיא הואשמה בגזענות כלפי המזרחים, באטימות ובהתנשאות על תושבי הפריפריה^[5]. וקסמן הגיבה לסערה: "דיברתי מתוך כאב אמיתי. אני בת ללוחם אצ"ל נכה צה"ל. אמי ממוצא עיראקי, אני דור עשירי למשפחה ירושלמית. גזענית אני לא! אני דואגת למדינה שלי ורוצה שינוי כמו רבים"^[6]. בנוסף, התראיינה בתוכנית "פגוש את העיתונות", כשנשאלה האם היא מתנצלת, לא התנצלה מפורשות וטענה כי דבריה לא היו גזעניים והיא אף בעצמה מגיעה מבית ימני, אך הטון היה מתנשא ועל כך היא מתנצלת. עוד הוסיפה: "בתמימות לב נפלתי למקום שלא התכוונתי [...] כשסוף סוף אני מגבשת לעצמי דעה, שוב סותמים לי את הפה ומחרימים אותי [...] על מה עושים לי פה לינץ'? לא הייתי צריכה להתראיין ואני לצערי לא אתראיין יותר". את הראיון סיימה בדמעות: "זה סיוט ואני רוצה שהוא יגמר"^[7].

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וקסמן הייתה נשואה לשחקן אוהד שחר ולהם שני ילדים. מתגוררת בשכונת שיכון בבלי בתל אביב.

אחיה, הסופר יוסי וקסמן, כתב את הרומן "השחקנית" המבוסס על מערכת היחסים ביניהם.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר על "סיפורי תל אביב" (1992)
פרס השחקנית המצטיינת ע"ש אבנר חזקיהו על משחקה ב"מלון פלזה" (2000)
פרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על "האסונות של נינה" (2003)
פרס מגוליה על משחקה ב"על הקו" (2004)
פרס מוגרבי על משחקה ב"חבצלת" (2004)
פרס מסך הזהב לשחקנית הקומית של השנה על "החיים זה לא הכל" (2005)
פרס קלצ'קין על משחקה ב"מלון פלזה" (2005)
פרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על "נודל" (2007)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ענת וקסמן בוויקישיתוף

ענת וקסמן, ברשת החברתית פייסבוק
ענת וקסמן, ברשת החברתית אינסטגרם
ענת וקסמן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
ענת וקסמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ענת וקסמן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ענת וקסמן, באתר "הבמה"
רותה קופפר, לא רק אשתו של קושניר, באתר הארץ, 7 ביולי 2005
מרב יודילוביץ', פרס קלצ'קין הוענק לשחקנית ענת וקסמן, באתר ynet, 31 באוקטובר 2005
פוריה גל, מלון פלזנט, באתר nrg‏, 18 בנובמבר 2005
"גדלתי כבן", באתר ynet, 29 בספטמבר 2008
יובל אברמוביץ', ענת וקסמן בודקת מרחבי זוגיות, באתר nrg‏, 7 בפברואר 2009
נירית לויליכט-לחיאני, איך היא עושה את זה: ענת וקסמן, באתר nrg‏, 31 במרץ 2009
סמדר שילוני, החיים זה לא "בובספוג", באתר ynet, 24 במרץ 2010
עמית קוטלר, דפנה זה לא הכל: חוגגים 50 לענת וקסמן, באתר ynet, 26 ביוני 2011
קובי מידן, ‏"אנשים בלילה" עם ענת וקסמן, באתר iCast‏, 15 בינואר 2012
חן זורע, "מעולם לא פרצתי באמת": בגובה העיניים עם ענת וקסמן, באתר nrg‏, 20 בנובמבר 2012
נועה הרשקוביץ‏, ענת וקסמן בריאיון לרגל "בננות": "אני עוד מפגרת קצת ואינפנטילית", באתר וואלה!‏, 15 במרץ 2013
יואב גינאי משוחח עם ענת וקסמן בתוכנית "לגעת ברוח", בערוץ ה-YouTube של רשות השידור
רוני קובן, פגישה עם ענת וקסמן, באתר כאן_11, 19 בנובמבר 2018
ענת לב-אדלר, "גבר בחיים שלי רק יפריע לי", באתר "ידיעות אחרונות", 24 באוגוסט 2021

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ דרך אביה היא מצאצאי שניאור זלמן מלאדי (עמוד זה מספר שלה 2927 בספר הצאצאים) אביה טוביה יצחק (עמוד זה מספר 1730) אמו של טוביה יצחק היא לנה וקסמן (עמוד זה מספר 862) אביה של לנה הוא הרב שלמה יהודה ליב אליעזרוב שהיה רב קהילת חב"ד והאשכנזים בחברון (עמוד זה מספר 398). להמשך והרחבה ראו בעץ זה.
^ רן בוקר, ענת וקסמן מסבירה: אימא שלי עיראקית, באתר ynet, 13 באפריל 2015
^ דני קושמרו, שתי מדינות, עם אחד, הסרט המלא באתר mako
^ ענת וקסמן על מצביעי הליכוד: ביבי רק אומר "ערבים" ו"השוקולדים" יוצאים מהחורים, באתר הארץ, 13 באפריל 2015
^ מירי רגב רותחת על וקסמן: " חוץ מאשר לקרוא לנו עכברים, היא כינתה אותנו בכל כינוי אפשרי", באתר מעריב אונליין, 13 באפריל 2015
^ ענת וקסמן: "אני לא גזענית, אמי ממוצא עיראקי", באתר גלובס, 13 באפריל 2015
^ וקסמן: "מתנצלת על הטון, אני חיה בסיוט", באתר ‏מאקו‏, 18 באפריל 2015

[8] כאשר במהלך הדורות יש בדיוק שני שמות אותו דבר - מצוין זאת במספרים, בצבעים

[9] מספר 6, בעמוד 37 בתולדות משפחת הרב

[10] מספר 17, בעמוד 50 בספר תולדות משפחת הרב. היה חסיד למשל רבי שניאור זלמן מלאדי (שד"ב וולפא, עבד מלך, עמודים 15–18)

[11] מספר 46, בעמוד 60 בתולדות משפחת הרב

[12] ספר הצאצאים עמוד 163 מספר 58

[13] מספר 329 בספר הצאצאים

[14] עמוד 204, מספר 160 בספר הצאצאים

[15] החליף את שם משפחתו מקזרנובסקי לשניאורסון, על שם אבי המשפחה (רבי שניאור זלמן מלאדי) | ראה במשפחת שניאורסון

[16] יש לה שם נוסף שמופיע לעיתים: אטל

[17] עמוד 256 בספר הצאצאים מספר 412

[18] ספר הצאצאים, עמוד זה מספר 862, ובעמוד לפניו

[19] ספר הצאצאים, עמוד זה מספר 1730

[20] העץ מבוסס על ספר הצאצאים בעיקרו | כמו כן ממקורות נוספים, בהם ספר תולדות משפחת הרב מלאדי - רק במקומות שבהן מצוין בהערות, שאר העץ (בין אם מצוין בין אם לא) מבוסס על ספר הצאצאים

[1] דרך אביה היא מצאצאי שניאור זלמן מלאדי (עמוד זה מספר שלה 2927 בספר הצאצאים) אביה טוביה יצחק (עמוד זה מספר 1730) אמו של טוביה יצחק היא לנה וקסמן (עמוד זה מספר 862) אביה של לנה הוא הרב שלמה יהודה ליב אליעזרוב שהיה רב קהילת חב"ד והאשכנזים בחברון (עמוד זה מספר 398). להמשך והרחבה ראו בעץ זה.

[2] רן בוקר, ענת וקסמן מסבירה: אימא שלי עיראקית, באתר ynet, 13 באפריל 2015

[3] דני קושמרו, שתי מדינות, עם אחד, הסרט המלא באתר mako

[4] ענת וקסמן על מצביעי הליכוד: ביבי רק אומר "ערבים" ו"השוקולדים" יוצאים מהחורים, באתר הארץ, 13 באפריל 2015

[מירי_רגב-5] מירי רגב רותחת על וקסמן: " חוץ מאשר לקרוא לנו עכברים, היא כינתה אותנו בכל כינוי אפשרי", באתר מעריב אונליין, 13 באפריל 2015

[6] ענת וקסמן: "אני לא גזענית, אמי ממוצא עיראקי", באתר גלובס, 13 באפריל 2015

[7] וקסמן: "מתנצלת על הטון, אני חיה בסיוט", באתר ‏מאקו‏, 18 באפריל 2015

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[א]

[ב]

[ג]

[ד]

[ה]

[ו]

[ז]

[ח]

[ט]

[י]

[י"א]

[י"ב]

[י"ג]

פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר
1990–2010	ריטה זוהר (1990) • דפנה רכטר (1991) • ענת וקסמן (1992) • חגית דסברג (1993) • רונית אלקבץ (1994) • חנה אזולאי-הספרי (1995) • לוסי דובינצ'יק (1996) • אסתי זקהיים (1997) • דפנה רכטר (1998) • אוולין קפלון (1999) • טינקרבל (2000) • רונית אלקבץ (2001) • אורלי זילברשץ (2002) • איילת זורר (2003) • דאנה איבגי (2004) • סיגלית פוקס (2005) • אסי לוי (2006) • רונית אלקבץ (2007) • היאם עבאס (2008) • עירית קפלן (2009) • מיה דגן (2010)
2011 ואילך	אוולין הגואל (2011) • הדס ירון (2012) • סיון לוי (2013) • דאנה איבגי (2014) • מורן רוזנבלט (2015) • נועה קולר (2016) • שאדן קנבורה (2017) • שרה אדלר (2018) • לירון בן-שלוש (2019) • אלונה איב (2020) • ג'ונא סולימאן (2021) • ריטה שוקרון (2022) • ריימונד אמסלם (2023)

פרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר
1990–1999	מילי אביטל (1991) • אביטל דיקר (1992) • דבורה קידר (1993) • אורלי זילברשץ (1994) • אסתי זקהיים (1995) • דנה רז (1996) • אורלי פרל (1997) • אסי לוי (1998) • דליה פרידלנד (1999)
2000–2009	דלית קהן (2000) • לילי קוסאשווילי (2001) • מאיה מרון (2002) • ענת וקסמן (2003) • רונית אלקבץ (2004) • רבקה מיכאלי (2005) • רותם אבוהב (2006) • ענת וקסמן (2006) • אוולין הגואל (2008) • לבנה פינקלשטיין (2009)
2010–2019	רוזינה קמבוס (2010) • ריימונד אמסלם (2011) • עירית שלג (2012) • לאורה ריבלין (2013) • דאנה איבגי (2014) • דבורה קידר (2015) • רובא בלאל-עספור (2016) • מונא חוא (2017) • שירה האס (2018) • הדס בן ארויה (2019)
2020 ואילך	שירה האס (2020) • ריימונד אמסלם (2021) • ג'ואנה סעיד (2022) • תיקי דיין (2023)