עקרון התכלילים והמרכיבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברקציה המורכבת משברי סלעים קודמים

עקרון התכלילים והמרכיבים, הנקרא גם "יחסי היכללות", הוא אחד מעקרונות הסטרטיגרפיה המשמשים לקבוע את גילן היחסי של שכבות סלע ואת זמן ואופן היווצרותן. מהות העיקרון: כל גוף או חלקיק הנכלל בסלע – קדום ממנו. עיקרון זה – כרבים מעקרונות היסוד בגאולוגיה – פותח על ידי ניקולאוס סטנו והורחב מאוחר יותר על ידי ג'יימס האטון.

העיקרון דן בשני סוגים של גופים וחלקיקים הכלולים בסלעים:

תכלילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסנוקריסטים של פירוקסן בפרידוטיט

חלק זה של העיקרון דן בסלעים המכילים גופים זרים, שנוצרו לפני היווצרות הסלע עצמו:

  • קסנולית – משמעות המילה ביוונית: "קסנוס" – זר ו"ליתוס" – אבן, כלומר: אבן זרה. קסנולית הוא סלע שנעטף על ידי סלע בהרכב אחר. במרבית המקרים מדובר במאגמה הנקרשת מסביב לסלע הזר בתא מאגמה או בצינור הזנה.
  • אוטולית – סלע הנעטף על ידי סלע בהרכב דומה. במקרה זה יכול סלע – למשל בזלת – להיעטף על ידי זרם של לבה בזלתית, שייקרש סביבו ויכיל אותו.
  • קסנוקריסטגביש של מינרל הנכלא בתוך סלע במהלך היווצרותו, אך אינו מהווה חלק מהרכבו. דוגמה: יהלום הנישא על ידי קימברליט מן המעטפת אל מחוץ לקרום.

מרכיבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרגרי חול המרכיבים אבן חול

חלק זה של העיקרון דן בסלעי משקע קלאסטיים, וגורס כי החלקיקים המרכיבים סלעים אלה קדומים לסלעים עצמם. סלעים אלה – הנקראים גם סלעים דטריטיים – הם סלעים המורכבים משברים וחלקיקים של סלעים קודמים.

דוגמאות:

  • קונגלומרט – סלע המורכב מחלוקים מעוגלים, גדולים מ-2 מ"מ – שברי סלעים שעברו בליה, הסעה, השקעה והתקשות. החלקיקים המעוגלים מציינים כי הקונגלומרט נוצר הרחק מן המקום בו נשברו הסלעים, וכי שברים אלה נסחפו לשם והתעגלו בדרכם.
  • ברקציה – סלע הדומה באופן היווצרותו לקונגלומרט, אך בניגוד לו בנוי מחלקיקים זוויתיים ולא מעוגלים. החלקיקים הזוויתיים מציינים כי הברקציה נוצרה במקום בו נשבר הסלע הקודם או בסמוך לו.
  • אבן חול – סלע הבנוי מחלקיקים בגודל שבין 2 מ"מ ל-1/16 מ"מ, בעיקר מהמינרלים קוורץ, פצלת השדה ומינרלי חרסית.

בכל המקרים הללו, החלקיקים המרכיבים את הסלע קודמים לו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]