ער אציל
 ער אציל
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים קדומים |
| סדרה: | עראים |
| משפחה: | עריים |
| סוג: | ער |
| מין: | ער אציל |
| שם מדעי | |
 Laurus nobilisליניאוס, 1753 | |
עָר אָצִיל (שם מדעי: Laurus nobilis), ובשמו הנפוץ דפנה, הוא עץ יְרֹק-עַד דו-ביתי ממשפחת העריים, בעל עלים גִלדניים וריחניים המשַמשים תבלין (רווחים בשם: עלי דַפנָה)[2]. מין זה מייצג אופייני של החורש הים-תיכוני הסוּבְּטְרוֹפִּי לח ששרד באגן הים-התיכון מאז תקופת המיוקן. הוא מין יחיד בסוגו באגן הים-התיכון ומלבדו יש מין נוסף שמוצאו מהאיים האזוריים ומין נוסף מהאיים הקנריים ומאיי מדרייה שבאוקיאנוס האטלנטי[3]. אחד מהם הוא ער אזורי (קנרי) שהוכנס לישראל כעץ גינון שענפיו הצעירים בעלי שערות רכות, עליו שעירים בצידם התחתון, עגולים או דמויי אזמל רחב ופריו הבשל הוא כדורי[4].
מקור השם ער הוא בתלמוד. עליו המיובשים משמשים כתבלין ונקראים עלי דפנה. מקור השם "דפנה" הוא מיוונית. זר עלי דפנה מסמל מן העת העתיקה ועד היום ניצחון ותהילה ולכן החל משנת 2000 מחולק פרס בין-לאומי לספורטאים מצטיינים – Laureus World Sports Awards, על שם הצמח.
תפוצה ותיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוצאו של הער האציל ים-תיכוני, אך מגדלים אותו בארצות רבות כצמח תבלין ונוי. הוא גדל בצפון ישראל כעץ בר בחורשים לחים, וכדמוי שיח בגבול הדרומי של תפוצתו. תפוצתו משתרעת בהרי המרכז, בהרי הצפון, בבקעה הצפונית, בגולן ובחרמון. בארץ מגיע גובהו של ער אציל לשישה מטרים, באירופה הוא מסוגל להגיע לגבהים של מעל 12 מטרים.
ער אציל יחד עם חרוב מצוי ואלון מצוי הם המייצגים האופייניים של החורש הים-תיכוני הסובטרופי לח ששרד באגן הים התיכון מאז תקופת המיוקן.
ער אציל הוא צמח דו-ביתי, העלים באורך של 6 עד 12 סנטימטרים, ברוחב של 2 עד 4 סנטימטרים, מסודרים באופן מסורג על הגבעול. התפרחת מופיעה בחודשים מרץ עד יוני, צומחת בקצות הענפים או בחיק העלים, הפרחים חד-מיניים (הפרח הזכרי והפרח הנקבי צומחים על צמחים נפרדים), צהבהבים, בקוטר של כסנטימטר אחד, בעלי ארבעה עלי עטיף, נישאים על עוקצים ומלווים בחפים. הפרי הוא בית גלעין בצורת זית קטן בגודל של עד כ-17 מילימטרים ובו גלעין אחד. בהתחלה צבעו ירוק, אך עם ההבשלה צבעו משתנה לשחור מבריק. העלים בצבע ירוק כהה, מבריקים, נוקשים, שבירים, ומדיפים ריח חזק.
הער האציל רגיש לקרה (לטמפרטורות מתחת למינוס 7 מעלות צלזיוס), לרוחות קרות, ולקרינת שמש חזקה, וגדל טוב יותר בצֵל חלקי.
ער אציל כצמח נוי הוא צמח חצי צל ואור מלא, עמיד בקרה של ארץ ישראל, בשרב, בגיר ובליחות במידה מה. גדל היטב בהר בעמק ובשפלה בקרקעות שונים. הריבוי באמצעות ייחורים בחורף ובאמצעות זרעים בסתיו. כאשר מגדלים אותו למטרות נוי ניתן לעצבו לצורות שונות.
מאפיינים (מורפולוגיה)[עריכת קוד מקור | עריכה]
עצים ירוקי-עד, דו-ביתיים, נמוכים, לעיתים דמויי שיח, גובהם 7 עד 12 מ', ובתנאים מסוימים עד 18 מ'[5].
הגזע חום עם גוון של שחור.
הענפים הצעירים מצולעים מעט וקירחים (שעירים מעט), בשונה מער קנרי (Laurus azorica) שענפיו הצעירים מכוסים שערות רכות.
הלוואים חסרים. הפטוטרת קצרה. 7 עד 10 מ"מ, ומכוסה בדלילות בשערות, בצעירותה צבעה אדום-סגול.
העלים מסורגים, פשוטים, גִּלְדָּנִיִּים (נוקשים), משתיירים, אליפטיים עד אזמלים רחבים, אורכם 8 עד 10 ס"מ, רוחבם 3.5 עד 4.5 ס"מ[6]. העלים בעלי ריח נעים (יש למולל אותם לפני ההרחה).
הטרף בעל קודקוד ובסיס חדים על פי רוב, שפתו תמימה או צורה גלית, צידו העליון ירוק כהה וצידו התחתון ובהיר יותר. שני צדדי הטרף קירח משני הצדדים בשונה מער קנרי שעליו שעירים בצד התחתון. הטרף מנוקד בבלוטות ארומטיות שקופות והוא בעל עורקים מנוצים (10 עד 12 עורקים משניים) בשונה מעץ הקינמון שמבסיס הטרף יוצאים 3 עורקים בולטים[4].
התפרחות חיקיות, סיומיות, או דמויות סוכך. התפרחות הזכריות מרובות פרחים והנקביות מעוטות פרחים. הפרחים ערוכים ב-2 או 3 סוככים קטנים.
הפרחים חד-מיניים, קטנים, ריחניים, נכונים, בעלי עטיף פשוט.
העטיף הפשוט בעל 4 עלי עטיף כותרתיים נשירים, שצבעם לבן-צהבהב ואורכם 4 עד 6 מ"מ.[6].
הפרח הזכרי בנוי על פי רוב 12 או יותר אבקנים פוריים שערוכים על פי רוב ב-3 דורים, לעיתים קרובות מכיל הפרח אבקנים לא פוריים (סטמינידים). באבוקדו, ממשפחת העריים, מכיל כל פרח רק 9 אבקנים פוריים[4].
זירי האבקנים מפרודים, מעורים בעטיף הפרח, בעלי 2 בלוטות מפרישות צוף מעל לאמצעם. המאבקים בני 2 לשכות שנפתחים על ידי קשוות המתרוממות כלפי מעלה[6][4].
הפרח הנקבי בנוי 4 אבקנים עקרים, שחלה אחת בעלת מגורה אחת וביצית אחת[6]. השחלה עילית, שקועה במקצת בתוך המצעית[4]. עמוד השחלה יחיד וקצר בעלת צלקת קהה עם שלושה פינות קהות[6].
מחקרים שנערכו על פרחי כלניות הראו כי מספיקים ביקורים מעטים של חרקים הנובעים מטעויות, או משלבים בלימוד, כדי לגרום להפריה מספיקה של פרחי כלנית המצויים עדיין בשלב הנקבי, שבו האבקנים טרם הבשילו.
הפרי בית גלעין, עסיסי, דמוי ביצה-אליפסואידי, דומים לזית, קטנים, אורכה 10 עד 18 מ"מ ורוחבה 10 עד 8 מ"מ[7]. צבעו ירוק והוא משחיר עם ההבשלה. הפרי הבשל של ער קנרי הוא כדורי[4].
הזרע בעל פסיגים המכילים שמן.
מקור השם והיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתלמוד מוזכר הצמח כ"טרפא דערא" בארמית, שפירושו עלי ער. הזיהוי של העץ הזה בשם ער, עם העץ laurus, מוזכר במפורש על ידי רש"י, שמכנה אותו lorier בצרפתית עתיקה, או laurier בצרפתית מודרנית, לטינית laurus[8]. העלים נזכרים במסכת גיטין כתרופה לתולעי מעיים. מקור השם הלטיני "לאורוס" (Laurus) אינו ידוע. מקור השם (עלי) דפנה בדמות דפנה (δάφνη) מן המיתולוגיה היוונית. דפנה הייתה נימפה והאל אפולו התאהב בה ורדף אחריה, כיוון שהיא לא חשקה בו היא ביקשה מאביה, אל הנהר פניוס, שיהפכה לעץ הער. כזכר לאהבתו הנכזבת ענד אפולו לראשו זר מענפי הער. עלי הדפנה נקראים בכמה שפות דרום-אירופאיות בשם זה – טורקית, רומנית, בולגרית ואלבנית.
שמו של העָר האָצִיל בערבית הוא "עַ'אר" (غَار), ובאנגלית עממית: True Laurel, Sweet Bay.
השם "דפנה" ניתן למין Laurus nobilis בהערה 194 במילון "ילקוט הצמחים" משנת 1930 על סמך הכתוב בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"ו, ובהערה 522 הוזכר השם ער כשם חלופי על סמך תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ג, עמוד א' ראו גם פירוש רש"י). במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 509 הוחלט להחליף, השם העברי יהיה ער ולא דפנה כדי שהשם דפנה יינתן למין Daphne (כיום השם המעודכן דפנית).
השם ער אציל ושם המשפחה עריים אושררו במילון צמחי ארץ ישראל משנת 2003 והשם דפנה הוכר כשם עממי, משום שכולם מכירים את עלי הדפנה כתבלין ואת זרי הדפנה שהונחו על ראשי המנצחים.
ביוון העתיקה שזרו זרים מענפי העץ, והניחו אותם על ראשי גיבורים, משוררים, מצביאים וכו'. ברומא העתיקה החלו לענוד לראש המצביא המנצח זר מענפי הער. מאוחר יותר נהגו הקיסרים לענוד על ראשם זר מסוג זה וכן הוענק הזר ללוחמים שזכו בניצחון במשחקים. בימי הביניים שימשו עלי הדפנה כתרופה נגד דבר. בנוסף האמינו שעלי הדפנה שומרים על האדם מפני כשפים ושריפות.
במטבעות בערך של 2 אירו שהוטבעו באיטליה בשנים 2008–2023, מוטבעת דמותו של דנטה אליגיירי, המשורר והפילוסוף מפירנצה מימי הביניים, כשלראשו זר דפנה – העשוי מענפי הצמח.
הרכב כימי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרי מכיל כ-30 אחוז שומן ואחוז אחד של שמנים אתריים (טרפן, אלכוהול וקטון). שמן העץ מופק על ידי כבישת הפרי ובישול התמצית. התוצאה היא מעין משחה מכילת כלורופיל, בעלת צבע ירוק, המכילה 95 אחוזים של שומן ו-5 אחוזים של שמן אתרי. נקודת ההיתוך של השמן היא 36 מעלות צלזיוס.
העלים מכילים 1.3 אחוז שמן אתרי, מתוכו 45 אחוזים הם צינאול, 12 אחוז טרפנים וכן מרכיבים נוספים.
שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלי הער ופירותיו משמשים להפקת שמן אתרי, הידוע כבעל תכונות ממריצות ונרקוטיות, ומקובל בשימוש וטרינרי.
ברפואה העממית, שמן הער האציל משמש גם לריפוי כאבים ראומטיים, כאבי פרקים, ולריפוי מחלות עצבים. ברפואה המשלימה מיוחסות לעלי הדפנה תכונות חיוביות רבות: טיפול בכאבי אוזניים, הרחקת טפילי מעיים, ועוד.
בשל הריח העז של השמן, הוא משמש בתעשיית התמרוקים לטיהור אוויר ולבישום סבון.
עלי דפנה (Bay leafs) טריים ומיובשים משמשים לתיבול מאכלי בשר, דגים, מרקים, ירקות וחמוצים ולרוב אינם נאכלים בעצמם. העלים משמשים לתיבול חומץ וגם לעטיפת תאנים בתהליך ייבושן. יש המשתמשים בפירות הריחניים לתיבול ירקות כבושים. במטבח הצרפתי משמשים עלי דפנה קצוצים כרכיב בתערובת התבלינים ארב דה פרובאנס.
במטבח המסורתי מקובל כי עלי דפנה מיובשים משמשים להרחקת חרקים מקמח.
שימושים סמליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ענף של עץ הוא מרכיב בסמל יוון ובסמל הרפובליקה הדומיניקנית.
- פירושה המילולי של המילה baccalaureate הוא פרי הדפנה. בצרפת וברומניה נקראת כך תעודת הבגרות הניתנת בסוף הלימודים בבית הספר התיכון. במספר מדינות מציין שם זה את התואר האקדמי הראשון.
- משנת 2000 מחולק פרס בין-לאומי לספורטאים מצטיינים – Laureus World Sports Awards.
- באיטליה, קיים מנהג להעניק לכל סטודנט שמסיים תואר באוניברסיטה זר עלי דפנה, שאותו הוא שם ביום סיום התואר.
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
זר דפנה היה מושם על ראש המנצחים בתחרויות אתלטיות ביוון העתיקה.
לפי דעה אחת בתלמוד[9], עץ הער נכלל בתוך עשרה מיני הארזים, כלומר עצי סרק שהאדם מחשיב רבות את השימוש בענפיהם או גזעיהם, כארז.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ער אציל, באתר ITIS (באנגלית)
- ער אציל, באתר NCBI (באנגלית)
- ער אציל, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- ער אציל, באתר צמח השדה
- ער אציל, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ער אציל, באתר Tropicos (באנגלית)
- ער אציל, באתר GBIF (באנגלית)
- ער אציל, באתר The Plant List (באנגלית)
- ער אציל, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ער אציל באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ .Laurus nobilis L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ .Laurus L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ 1 2 3 4 5 6 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 135-136
- ^ .Laurus nobilis L, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 15-12-2022
- ^ 1 2 3 4 5 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 160
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין ישראל כנה ירושלים 1998, המגדיר לצמחי בר בארץ, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 188
- ^ Rashi on Gittin 69b:8:2, www.sefaria.org
- ^ ראש השנה כג א
