פאם פאטאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פאם פאטאל - מאטה הארי, רקדנית הולנדית שנתפרסמה כמרגלת ואשת חברה מתירנית ומפתה

פאם פאטאלצרפתית: Femme fatale, מילולית: "אישה קטלנית") הוא מכלול מאפיינים של דמויות נשיות בספרות, בקולנוע, בטלוויזיה ובמיתולוגיה. המאפיין המובהק של דמות הפאם פאטאל הוא שימוש מודע ומכוון במיניותה לצרכיה, בין היתר כדי להשפיע על אחרים לפעול כרצונה, לעיתם אף בניגוד גמור לטובתם האישית.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדמות הפאם פאטאל מיוחסות תכונות של יופי, תחכום, מיניות מוחצנת ויכולת השפעה מנטלית על סובביה. בשל יכולתה להשפיע על אנשים אחרים ולנצלם, ובתוך כך יכולתה לפתות גברים ולהביא למותם, דמות הפאם פאטאל מוצגת כדמות שלילית.

באופן סטריאוטיפי, מתוארת הפאם פאטאל כאישה נשית, רזה, בעלת שיער ארוך וחזה שופע. כיום מתואר בדרך כלל האב-טיפוס של דמותה כדמות שחוצה ללא הפסק את הקו הדק שבין הטוב לרע, ולמרות קיומה של נאמנות הקיימת בה באופן מסוים, מעשיה ופעולותיה עדיין חסרי מצפון מוסרי במידה מה. חלק מכוחה הוא ביכולתה לשעבד מבחינה רגשית את המאהב שלה מבלי שהוא יבין זאת. הסיבות העומדות ברקע המעשים ודרכי הפעולה שלה כלל אינן ניתנות להסבר, אפילו לא על ידה, והדבר גורם להפיכתה לדמות טרגית. המסתורין שבאישיותה, כפי שהוא נתפס על ידי הסובבים אותה, הוא שהופך את הדמות שלה למושכת כל כך, אך בה בשעה הוא גם גורם לאבדונה ולבסוף גוזר עליה בדידות.

בסוגת הסרט האפל הפאם פאטאל לרוב מוצגת במערכה הראשונה כקורבן עליו הגיבור יוצא להגן וכפוטנציאל למערכת יחסים רומנטית עבורו, אך נחשפת כאנטגוניסטית במערכה השלישית, לרוב עם משמעויות קטלניות עבור הפרוטגוניסט.

פאם פאטאל בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמות הפאם פאטאל מופיעה בצורות שונות כמעט בכל התרבויות, בין אם באגדות ובין אם במיתולוגיות שונות. אחדות מהדמויות העתיקות כוללות, לדוגמה, את האלה השומרית עשתר את דמויותיהן של דלילה וחוה מסיפורי התנ"ך, ואת המלכה הלנה מטרויה מהמיתולוגיה היוונית. במהלך המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 מופיעה הדמות כמעט בכל מקום בתרבות המערבית, והיא נמצאת בין היתר גם ביצירותיהם של אוסקר ויילד, אדוורד מונק וגוסטב קלימט. ייתכן שתופעה זו הייתה תגובה לתנועות הנשים שפעלו בתקופה זו לשינוי בתפקידה ובמעמדה של האישה.

לעיתים מתוארת הדמות כמעין ערפדה מינית. לתאבונה האפל והקודר ייחסו יכולת לשאוב ולחלוץ ממאהביה את עצמאותם ואת כוחם, עד שכל שנותר להם היה רק מעטפת חיצונית של דמותם הקודמת. זהו, ככל הנראה, הרקע לכינוי ואמפ שדבק בהן בסלנג האמריקאי בתקופה הזו, כינוי מקוצר לשם 'ואמפייר' (ערפד), מאחר שהן מוצצות את חייהם של קורבנותיהן.

היבטים מודרניים ופמיניסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שבטקסטים קדומים יותר מסמלת דמותה שחיתות וחוסר מוסר, הרי שבתקופות מודרניות יותר היא מתוארת בספרות כסמל לחירותן של הנשים ולתאוותן חסרת הרסן, ולמעשה, מאפייניה של הדמות, קרי, האב טיפוס, אינם מוסכמים ונתונים לדעות שונות ומנוגדות.

במאות האחרונות ניתנה תשומת לב רבה יותר בספרות לנקודות המבט הסקסיסטיות והזכריות בספרות. נשים רבות מציינות שרבות מהנשים המרושעות כביכול בספרות, פשוט חיפשו דרך לשיפור עצמי ולשביעות רצון. הדבר עורר אצל גברים מסוימים בהיסטוריה סימני שאלה אודות היחס לאישה כאדם כנוע וכמי שאינו ראוי להיות בעל חירות אישית.[דרוש מקור]

כיום, על רקע המודעות ההולכת וגדלה לחירותן של הנשים, נהנית הפאם פאטאל מדעות ומתיאורים חיוביים יותר אודותיה, וגם בטקסטים קדומים יותר ניתן לראות את דמותה באור שונה וסימפתי יותר. יש הטוענים שלדמותה יש גם דמות גברית תואמת, ואחת מהן היא דמותו של הית'קליף מהספר אנקת גבהים, כמו גם רבים מגיבורי סיפוריו של לורד ביירון או דמותו של ג'יימס בונד. כינוי אפשרי לדמויות הגבריות הללו יכול להיות אוֹם פאטאלצרפתית: Homme fatale, מילולית: "גבר קטלני").

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הופעתו של ז'אנר הסרט האפל ("פילם נואר") בשנות הארבעים פרחה הדמות בתרבות הפופולרית, וניתן לצפות בה בסרטי ריגול ובמותחנים, ואף במספר סדרות הרפתקאות משעשעות כדוגמת "הרוח" פרי עטו של ויל אייזנר או "טרי ושודדי הים" מאת מילטון קאניף.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]