פידליו
 | |
| קונצרט מ-23 במאי 1814 | |
| מלחין | לודוויג ואן בטהובן |
|---|---|
| ליברטיסט | יוזף זונלייטנר |
| סוגה | אופרת מילוט |
| מספר מערכות | 2 |
| זמן התרחשות העלילה | סוף המאה ה-18 |
| שפה | גרמנית |
| שנה | 1805 |
| מקום התרחשות העלילה | סביבת העיר סביליה, ספרד |
| תפקידים | |
|
דון פרננדו: Don Fernando, באס-בריטון; שר המדינה.
יאקינו: Jacquino, טנור; נושא מפתחות הכלא. | |
פידליו (גרמנית: Fidelio) היא האופרה היחידה שנכתבה על ידי לודוויג ואן בטהובן. היא עלתה בראשונה ב-28 בנובמבר 1805, וירדה כעבור שלוש הצגות בלבד עקב כניסתו של הצבא הצרפתי לווינה. תחילה היא כללה שלוש מערכות. כעבור שנה היא נערכה מחדש בידי בטהובן וצומצמה לשתי מערכות, אך הורדה מן הבמה שוב כעבור שתי הצגות. ב-1814 הועלתה שוב, אך גם הפעם לא כבשה את לב הקהל וירדה לאחר 22 הצגות.
הצגת הבכורה של האופרה התרחשה בתיאטרון הקיסרי המלכותי "תיאטר אן דר וין" בווינה בהשתתפות אנה מילדר בתפקיד לאונורה, לואיזה מילר בתפקיד מרצלינה, פרידריך דמר בתפקיד פלורסטן, סבסטיאן מאייר בתפקיד פיצארו, ויינקוף בתפקיד דון פרננדו ורותה בתפקיד רוקו.
עלילת האופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האופרה מספרת על לאונורה, אשת פלורסטן, אשר מנסה לעזור לו להימלט מן הכלא בו נכלא על ידי אויבו, פיצארו. לשם כך היא מתחזה לעלם בשם פידליו במטרה להתקבל לעבודה בכלא.
מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונה ראשונה: חדר בביתו של רוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
האופרה נפתחת בביתו של רוקו, הסוהר הראשי. יאקינו, נושא מפתחות הכלא, מציע למרצלינה, בת הסוהר, נישואין, אך היא מסרבת. רוקו ופידליו, הלא הוא לאונורה בתחפושת, נכנסים לחדר ויאקינו נאלץ להפסיק בחיזוריו העקשניים אחר מרצלינה. פידליו מבקש מרוקו רשות לטפל באסירים כולם, ורוקו, שמחבב אותו, מסכים, אך מידע אותו כי יש אסיר בכלא שבו הוא אינו יכול לטפל, ששוכן במגדל בתא מבודד. לדברי של רוקו, מאחר שעל פי הוראת המושל כמעט ואין מאכילים את אותו אסיר, אין צורך לדאוג כי הוא לא יאריך ימים. לאונורה מבינה שמדובר בבעלה, פלורסטן.
תמונה שנייה: בחצר בית הסוהר[עריכת קוד מקור | עריכה]
שר המדינה, דון פרננדו, עומד לבקר בכלא, ופיצארו, מנהל הכלא, מחליט להוציא להורג את פלורסטן, כדי שלא יתגלה על ידי השר. הוא דורש מרוקו לחפור קבר. לאונורה חשה בסכנה ומשכנעת את רוקו, בתחפושתה כפידליו, להוציא את האסירים לחצר כדי שיוכלו ליהנות מאור השמש, אך פלורסטן אינו נמנה עמם. רוקו מבטיח לה שייקח אותה לראות את האסיר.
מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונה ראשונה: במגדל השמירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוקו ולאונורה נכנסים לתאו של פלורסטן כדי לחפור את הקבר ופלורסטן מתחנן למעט מים ורוקו מרשה ללאונורה להשקותו. לאונורה נבהלת ממראהו של בעלה אך שומרת על קור רוחה, מאחר שהשעה מוקדמת מכדי לגלות את זהותה.
פיצארו נכנס לתאו של פלורסטן כדי להרוג אותו מיד בפגיונו, משום שרוקו אינו מסכים להרוג אותו בעצמו. לאונורה מנסה למנוע את הרצח ובאותו רגע נשמע קול החצוצרה המקבל את פניו של שר המדינה. פיצארו עולה כדי לקבל את פניו.
תמונה שנייה: ברחבת בית הכלא[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלורסטן מתברר כידידו של דון פרננדו, שחשב אותו למת, והוא משחרר את פלורסטן מן הכלא. פיצארו מובל למעצר במקומו. כשמרצלינה מגלה כי פידליו הוא בעצם אישה, היא מסכימה להינשא ליאקינו.
האופרה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
פידליו הועלתה בישראל בביצוע קונצרטנטי עם התזמורת הפילהרמונית במסגרת פסטיבל ישראל בשנים 1963 ו-1977. בשנת 1977 הועלתה האופרה בקיסריה. האופרה הישראלית החדשה העלתה את פידליו לראשונה באפריל 2005, בהפקה משותפת עם פסטיבל זלצבורג.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרטים, באתר "הבמה"
