פיטר גלב
 | |
| לידה |
1953 (בן 71 בערך)  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
בית הספר של קולומביה |
| פרסים והוקרה |
עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (2023) |
  | |
פיטר גלב (באנגלית: Peter Gelb, נולד ב-1953 הוא מנהלן אמנויות אמריקאי-יהודי. מאז אוגוסט 2006 מכהן גלב כמנהל הכללי של מטרופוליטן אופרה בניו יורק.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיטר גלב נולד לברברה וארתור גלב, סופר ועיתונאי בכיר בניו יורק טיימס.[1] עוד בתקופת לימודיו התיכוניים החל הקשר של גלב עם המטרופוליטן, כסדרן. בגיל 17 החל גלב את הקריירה שלו בעולם המוזיקה הקלאסית כנער משרד אצל האמרגן סול יורוק.
גלב ניהל את הסיור של התזמורת הסימפונית של בוסטון לסין בשנת 1979, עם תום מהפכת התרבות. בשנת 1980 היה גלב למנהל העסקים של ולדימיר הורוביץ. גלב סייע לפסנתרן לחדש את קריירת ההופעות שלו וארגן את שיבתו ההיסטורית לרוסיה בשנת 1986. גלב שיתף פעולה עם ממשלת סין בהכנת ביצוע הבכורה של "סימפוניית 1997" מאת טאן דון עם יו-יו מה, בטקס ההעברה של הונג קונג לסין.
ב-1982 ייסד גלב את CAMI וידאו, מחלקה של מינהל אמני קולומביה, ועמד בראשה. במסגרת זו כיהן כמפיק בפועל של "המטרופוליטן אופרה מציגה", סדרה של שידורי אופרה טלוויזיוניים של האופרה המטרופוליטנית, במשך שש שנים. גלב הפיק 25 הפקות לטלוויזיה בשביל המטרופוליטן, בהן שידור טלוויזיה של מחזור הטבעת המלא של ריכרד וגנר, בניצוח ג'יימס לוויין. בתקופת עבודתו ב-CAMI, הפיק גלב ולעיתים ביים יותר מ-50 תוכניות לטלוויזיה, שבהן השתתפו אמנים כמו הרברט פון קאראיין ומסטיסלב רוסטרופוביץ'.
ב-1992 הפיק גלב הן את הגרסה הבימתית והן הקולנועית של הפקת האופרה הראשונה של ג'ולי טיימור, "אדיפוס רקס", לפסטיבל סאיטו קיינן של סייג'י אוזאווה. עוד לפסטיבל יפני זה, הזמין אוזאווה ב-1994 הצגת אופרה מוקדמת של רובר לפאז', "קללת פאוסט". גרסה מחודשת של הפקה זו הוצגה לאחר מכן במטרופוליטן בעונת 2008–2009.
סוני קלאסיקל רקורדס[עריכת קוד מקור | עריכה]
משנת 1995 עד שהצטרף למטרופוליטן, כיהן גלב כנשיא סוני קלאסיקל רקורדס. האסטרטגיה של גלב הייתה שימת דגש על מוזיקת כלאיים על פני רפרטואר מיינסטרים קלאסי. דוגמאות לכך כוללות את יו-יו מה, שאותו עודד להקליט אמריקנה, שתכלול אלבום עם הכנר והמלחין מארק או'קונור ונגן הקונטרבס והמלחין אדגר מאייר, "ואלס אפאלאצ'יה"; מלחין המוזיקה האלקטרונית ונגליס, שהקליט את הסימפוניה הכוראלית "מיתודאה"; ושרלוט צ'רץ', אמנית פופ שהחלה את הקריירה שלה כזמרת קלאסית.
גלב הרחיב את מוקד מיזמי ההקלטה וכלל בהם מוזיקה לסרטים, בהם המוזיקה זוכת הפרסים לנמר, דרקון מאת טאן דון, הכינור האדום מאת ג'ון קוריליאנו, וטיטאניק, מאת ג'יימס הורנר, ובה בשעה שימר את מסורת החברה להקליט מחזות זמר של ברודוויי ולטפח קטלוג של יצירות קלאסיות. עוד יוזמה של גלב הייתה הזמנת מוזיקה חדשה לקלאסיקל.
מחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקשורת הניו יורקית נמתחה לעיתים ביקורת על גלב בקשר לניהול המטרופוליטן אופרה. ב-2014 התעוררה מחלוקת נוספת לאחר שבית האופרה הפיק את האופרה "המוות של קלינגהופר", העוסקת ברציחתו של ליאון קלינגהופר על האקילה לאורו. כבר בהפקות קודמות של אופרה זו נטען על ידי חלק מהמבקרים כי היא נגועה באנטישמיות והעלתה המחודשת גררה גל של ביקורות. בתגובה לביקורת, ביטל גלב שידורים בינלאומיים שתוכננו לביצוע האופרה אך סירב לבטל את ההופעות החיות המתוכננות לאוקטובר ולנובמבר 2014.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- appointment to the Met חדשות המטרופוליטן אופרה, מינוי למטרופוליטן
- Gelb on Future of Classical Recordings חדשות סוני קלאסיקל, גלב על עתיד "קלאסיקל רקורדינגס"
- Norman Lebrecht on Gelb's appointment at the Met נורמן לברכט על מינוי גלב למטרופוליטן
- Official biography ביוגרפיה רשמית של פיטר גלב
- ריאיון עם פיטר גלב, הגרדיאן 6 ביוני 2014
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Arthur Gelb, who transformed arts and local coverage at the New York TImes, dies at 90, באתר וושינגטון פוסט, 21 במאי 2014
- ^ טלי פרקש, ניו-יורק: היהודים זועמים - האופרה האנטישמית תעלה, באתר ynet, 20 באוקטובר 2014