פיטר שאפר

פיטר שאפר
לידה	15 במאי 1926; ליברפול, הממלכה המאוחדת
פטירה	6 ביוני 2016 (בגיל 90); מחוז קורק, אירלנד
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	בית הקברות הייגייט
מקום לימודים	אוניברסיטת קיימברידג', בית הספר סנט פול, טריניטי קולג', Hall School
שפות היצירה	אנגלית
יצירות בולטות	Black Comedy
פרסים והוקרה	פרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר (1983); עמית החברה המלכותית לספרות; Knight Bachelor; מפקד במסדר האימפריה הבריטית; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת באת' ;

פיטר לווין שאפר (באנגלית: Peter Levin Shaffer;‏ 15 במאי 1926 – 6 ביוני 2016) היה מחזאי יהודי בריטי שכתב מחזות רבים שזכו בפרסים, חלקם אף הפכו לסרטי קולנוע^[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד למשפחה יהודית בליברפול, והוא אחיו התאום של המחזאי אנתוני שאפר. הוא גדל בשכונת המפסטד בצפון לונדון התחנך בבתי ספר פרטיים "הול", בהמפסטד, ובית הספר "סנט פול", במרכז לונדון. ולאחר מכן קיבל מלגה לטריניטי קולג' באוניברסיטת קיימברידג', שם למד היסטוריה. במהלך מלחמת העולם השנייה גיוס לעבוד בתור כורה פחם. אחר כך עבד במספר עבודות, כולל מוכר בחנות ספרים, ועוזר בספרייה הציבורית בניו יורק, לפני שגילה את כשרונותיו הדרמטיים^[1].

המחזה הראשון של שכתב, "ארץ המלח" (1955), הוצג בערוץ ITV, ב-8 בנובמבר 1955. מעודד מהצלחתו הזו, המשיך שאפר לכתוב וביסס את המוניטין שלו כמחזאי בשנת 1958, בהפקת תרגיל בחמש אצבעות, שעלה בלונדון בבימוי של ג'ון גילגוד וזכה בפרס הדרמה של השנה^[2]. כאשר עברה ההצגה לעיר ניו יורק בשנת 1959, היא התקבלה באותה מידה של הצלחה והעניק, והוא זכה בפרס מעגל מבקרי הדרמה של ניו יורק למחזה הזר הטוב ביותר. המחזה עובד לסרט בשנת 1962.

ב-1962 כתב שני מחזות קצרים - "האוזן הפרטית" ו"העין הציבורית". ה"עין הציבורית" עובד לסרט קולנוע בכיכובם של חיים טופול ומיה פארו. על תפקידו בסרט זכה טופול ב"פרס צדף הזהב", לשחקן הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי סן סבסטיאן^[3].

עם הקמת התיאטרון המלכותי הלאומי בשנת 1963, היה שאפר למחזאי הבית שלו^[4]. ב-1964 העלה את המחזה "הציד המלכותי של השמש" על כיבוש האינקה בידי הספרדים והשחתת התרבות המקומית. מחזה זה הופק לסרט מצליח ב-1969, בכיכובו של כריסטופר פלאמר^[5]. שמוליק קראוס הופיע בו בתפקיד קטן. ב-1965 עלה המחזה "קומדיה שחורה" המביט בהומור על תעלולי קבוצה של דמויות שמרגישות את דרכן סביב חדר שחור-אפור, למרות שהבמה מוצפת למעשה באור.

בשנת 1973 עלה המחזה "אקווס", אשר זכה בפרס המבקרים ועובד לסרט בשנת 1977. המחזה הוצג למעלה מ-1,000 פעמים בתיאטראות ברודוויי^[6]. המחזה עלה שוב בשנות ה-2000, שבהפקתו האחרונה כיכב דניאל רדקליף בה הופיע בעירום^[7].

בשנת 1979 עלה המחזה "אמדאוס", שבו הוא טווה עלילה לפיה מלחין החצר אנטוניו סליירי ניסה להרוס את וולפגנג אמדיאוס מוצרט, שבו קינא. המחזה זכה בפרס טוני למחזה הטוב ביותר בשנת 1981, ועובד לסרט, שזכה בשמונה פרסי אוסקר ב-1984 ואף זיכה אותו בפרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר.

בשנת 1986 כתב את המחזה "Lettice and Lovage" במיוחד עבור השחקנית מגי סמית', עליה היה מועמד לפרס טוני נוסף ומגי סמית' זכתה בסופו של דבר בפרס טוני לשחקנית הטובה ביותר, לאחר שלוש מועמדויות, בשנת 1990.

הפקת מחזותיו בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

"תרגיל בחמש אצבעות" עלה בתיאטרון "אהל" ב-1959, כחצי שנה בלבד לאחר שעלה לראשונה בלונדון^[8].
צמד המערכונים "האוזן הפרטית" ו"העין הצבורית" עלו באולם נחמני, בבימוי פיטר פריי, בדצמבר 1963^[9].
צמד המערכונים "קומדיה שחורה" ו"שקרים לבנים" עלה ב"אהל" ב-1967
המחזה "קומדיה שחורה" עלה בתיאטרון בית ליסין ב-1990 בתרגום בני ברבש^[10].
המחזה "אמדאוס" עלה בתיאטרון "הקאמרי" בשנת 1982, בתרגום דן מירון ובבימוי היי קילוס^[11]. עלה שוב בתיאטרון הבימה בשנת 1994 בבימויו של מיכאל גורביץ' ובכיכובו של משה בקר. ושוב ב-2008 בתיאטרון הקאמרי, בבימויו של עמרי ניצן, עם איתי טיראן בתפקיד מוצרט ואבנר חזקיהו בתפקיד סליירי^[12].
המחזה "אקווס" עלה בתיאטרון בית ליסין בשנת 2008 בבימויו של רוני פינקוביץ'^[13].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא פיטר שאפר בוויקישיתוף

פיטר שאפר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פיטר שאפר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פיטר שאפר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
איתן בר-יוסף, עכבר העיר תל אביב, אקווס מול אמדאוס: במה עדיף לצפות?, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2008

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² יאיר אשכנזי, מת המחזאי הבריטי פיטר שאפר, מחבר "אקווס" ו"אמדאוס", באתר הארץ, 6 ביוני 2016
^ "תרגיל ב־5 אצבעות" של פיטר שאפר, הַבֹּקֶר, 13 בפברואר 1959
נתן דונביץ, כוכבים ומזלות, הארץ, 18 באוגוסט 1959
^ סיפורי בדים, מעריב, 28 ביולי 1972
^ מיכאל הנדלזלץ, מי דופק על החלונות בתיאטרון הלאומי בלונדון?, באתר הארץ, 29 ביולי 2013
^ נתן גרוס, בקולנוע - האם ישו היהה עושה זאת! - "המצוד המלכותי של השמש" קולנוע "פריז", על המשמר, 2 באפריל 1971
^ מיכאל הנדלזלץ, "אקווס" מלונדון לתל אביב דרך ניו יורק, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2008
^ רויטרס, דניאל רדקליף יופיע בעירום במחזה "אקווס" בלונדון, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2006
^ ד. ארבל, "תרגיל בחמש אצבעות" ב"אהל", קול העם, 27 בפברואר 1959
חיים גמזו, תרגיל בחמש אצבעות ־ ב<<אהל>>, הארץ, 27 בפברואר 1959
^ חיים גמזו, אמש בתיאטרון - "האוזן הפרטית" ו״העין הצבורית״ - ב״אולם נחמני", הארץ, 16 בדצמבר 1963
נחמן בן עמי, טוב לעין וטוב לאוזן, מעריב, 12 בדצמבר 1963
א. דרור, על הבמה - שני מערכונים אנגליים, קול העם, 27 בדצמבר 1963
^ שוש אביגל, תיאטרון / מצחיק כמה שזה עצוב, חדשות, 27 בספטמבר 1990
^ שוש אביגל, אמדיאוס שוב גנב את ההצגה מסאליירי, כותרת ראשית, 15 בדצמבר 1982
^ ציפי שוחט, מי רצח את מוצרט?, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2008
^ ציפי שוחט, הצגה חדשה: אקווס, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2008
נתי אורנן, עכבר העיר ת"א, הבא בתור הוא סוס, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2008

[אשכנזי-1] ¹ ² יאיר אשכנזי, מת המחזאי הבריטי פיטר שאפר, מחבר "אקווס" ו"אמדאוס", באתר הארץ, 6 ביוני 2016

[2] "תרגיל ב־5 אצבעות" של פיטר שאפר, הַבֹּקֶר, 13 בפברואר 1959
נתן דונביץ, כוכבים ומזלות, הארץ, 18 באוגוסט 1959

[3] סיפורי בדים, מעריב, 28 ביולי 1972

[4] מיכאל הנדלזלץ, מי דופק על החלונות בתיאטרון הלאומי בלונדון?, באתר הארץ, 29 ביולי 2013

[5] נתן גרוס, בקולנוע - האם ישו היהה עושה זאת! - "המצוד המלכותי של השמש" קולנוע "פריז", על המשמר, 2 באפריל 1971

[6] מיכאל הנדלזלץ, "אקווס" מלונדון לתל אביב דרך ניו יורק, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2008

[7] רויטרס, דניאל רדקליף יופיע בעירום במחזה "אקווס" בלונדון, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2006

[8] ד. ארבל, "תרגיל בחמש אצבעות" ב"אהל", קול העם, 27 בפברואר 1959
חיים גמזו, תרגיל בחמש אצבעות ־ ב<<אהל>>, הארץ, 27 בפברואר 1959

[9] חיים גמזו, אמש בתיאטרון - "האוזן הפרטית" ו״העין הצבורית״ - ב״אולם נחמני", הארץ, 16 בדצמבר 1963
נחמן בן עמי, טוב לעין וטוב לאוזן, מעריב, 12 בדצמבר 1963
א. דרור, על הבמה - שני מערכונים אנגליים, קול העם, 27 בדצמבר 1963

[10] שוש אביגל, תיאטרון / מצחיק כמה שזה עצוב, חדשות, 27 בספטמבר 1990

[11] שוש אביגל, אמדיאוס שוב גנב את ההצגה מסאליירי, כותרת ראשית, 15 בדצמבר 1982

[12] ציפי שוחט, מי רצח את מוצרט?, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2008

[13] ציפי שוחט, הצגה חדשה: אקווס, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2008
נתי אורנן, עכבר העיר ת"א, הבא בתור הוא סוס, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2008

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

פרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר
1928–1950	בנג'מין גלזר (1928) ‏•‏‏ האנס קראלי (1929) ‏•‏‏ פרנסיס מריון (1930) ‏•‏‏ הווארד אסטברוק (1931) ‏•‏‏ אדווין בורק (1932) ‏•‏‏ ויקטור היירמן ושרה מייסון (1933) ‏•‏‏ רוברט ריסקין (1934) ‏•‏‏ דאדלי ניקולס (1935) ‏•‏‏ פייר קולינגס ושרידן גיבני (1936) ‏•‏‏ היינץ הראלד, גזה הרצג ונורמן ריילי ריין (1937) ‏•‏‏ איאן דאלרימפל, ססיל ארתור לואיס, וו. פ. ליפסקום וג'ורג' ברנרד שו (1938) ‏•‏‏ סידני האוורד (1939) ‏•‏‏ דונלד אוגדן סטיוארט (1940) ‏•‏‏ סידני בוכמן וסיטון מילר (1941) ‏•‏‏ ג'ורג' פרושל, ג'יימס הילטון, קלאודין ווסט וארתור ווימפריס (1942) ‏•‏‏ פיליפ אפשטיין, ג'וליוס אפשטיין, והווארד קוץ' (1943) ‏•‏‏ פרנק באטלר ופרנק קאבט (1944) ‏•‏‏ צ'ארלס בראקט ובילי ויילדר (1945) ‏•‏‏ רוברט שרווד (1946) ‏•‏‏ ג'ורג' סיטון (1947) ‏•‏‏ ג'ון יוסטון (1948) ‏•‏‏ ג'וזף ל. מנקייביץ' (1949) ‏•‏‏ ג'וזף ל. מנקייביץ' (1950)
1951–1975	הארי בראון ומייקל וילסון (1951) ‏•‏‏ צ'ארלס שני (1952) ‏•‏‏ דניאל טראדש (1953) ‏•‏‏ ג'ורג' סיטון (1954) ‏•‏‏ פאדי צ'ייבסקי (1955) ‏•‏‏ ג'ון פארו, אס. ג'יי. פרלמן וג'יימס פו (1956) ‏•‏‏ פייר בול, קארל פורמן ומייקל וילסון (1957) ‏•‏‏ אלן ג'יי לרנר (1958) ‏•‏‏ ניל פטרסון (1959) ‏•‏‏ ריצ'רד ברוקס (1960) ‏•‏‏ אבי מאן (1961) ‏•‏‏ הורטון פוט (1962) ‏•‏‏ ג'ון אוסבורן (1963) ‏•‏‏ אדוארד אנהלט (1964) ‏•‏‏ רוברט בולט (1965) ‏•‏‏ רוברט בולט (1966) ‏•‏‏ סטרילינג סיליפנט (1967) ‏•‏‏ ג'יימס גולדמן (1968) ‏•‏‏ וולדו סולט (1969) ‏•‏‏ רינג לרדנר ג'וניור (1970) ‏•‏‏ ארנסט טידמן (1971) ‏•‏‏ פרנסיס פורד קופולה ומריו פוזו (1972) ‏•‏‏ ויליאם פיטר בלאטי (1973) ‏•‏‏ פרנסיס פורד קופולה ומריו פוזו (1974) ‏•‏‏ בו גולדמן ולורנס האובן (1975)
1976–2000	ויליאם גולדמן (1976) ‏•‏‏ אלווין סרג'נט (1977) ‏•‏‏ אוליבר סטון (1978) ‏•‏‏ רוברט בנטון (1979) ‏•‏‏ אלווין סרג'נט (1980) ‏•‏‏ ארנסט תומפסון (1981) ‏•‏‏ קוסטה גברס ודונלד סטיוארט (1982) ‏•‏‏ ג'יימס ל. ברוקס (1983) ‏•‏‏ פיטר שאפר (1984) ‏•‏‏ קורט לודטקה (1985) ‏•‏‏ רות פראוור-ג'אבוולה (1986) ‏•‏‏ ברנרדו ברטולוצ'י ומארק פפלו (1987) ‏•‏‏ כריסטופר המפטון (1988) ‏•‏‏ אלפרד אורי (1989) ‏•‏‏ מייקל בלייק (1990) ‏•‏‏ טד טלי (1991) ‏•‏‏ רות פראוור-ג'אבוולה (1992) ‏•‏‏ סטיבן זאיליאן (1993) ‏•‏‏ אריק רות' (1994) ‏•‏‏ אמה תומפסון (1995) ‏•‏‏ בילי בוב תורנטון (1996) ‏•‏‏ קרטיס הנסון ובריאן הלגלנד (1997) ‏•‏‏ ביל קונדון (1998) ‏•‏‏ ג'ון אירווינג (1999) ‏•‏‏ סטיבן גאגאן (2000)
2001–הווה	עקיבא גולדסמן (2001) ‏•‏‏ רונלד הארווד (2002) ‏•‏‏ פיליפה בוינס, פיטר ג'קסון ופראן וולש (2003) ‏•‏‏ אלכסנדר פיין וג'ים טיילור (2004) ‏•‏‏ לארי מק'מרטרי ודיאנה אוסנה (2005) ‏•‏‏ ויליאם מונהאן (2006) ‏•‏‏ ג'ואל ואית'ן כהן (2007) ‏•‏‏ סיימון בופוי (2008) ‏•‏‏ ג'פרי פלטשר (2009) ‏•‏‏ אהרן סורקין (2010) ‏•‏‏ אלכסנדר פיין, ג'ים ראש, ונט פקסון (2011) ‏•‏‏ כריס טריו (2012) ‏•‏‏ ג'ון רידלי (2013) ‏•‏‏ גרהם מור (2014) ‏•‏‏ אדם מקיי וצ'ארלס רנדולף (2015) ‏•‏‏ בארי ג'נקינס וטארל אלווין מקראני (2016) ‏•‏‏ ג'יימס אייבורי (2017) ‏•‏‏ צ'רלי וואכטל, דייוויד רבינוביץ, קווין ווילמוט וספייק לי (2018) ‏•‏‏ טאיקה ואיטיטי (2019) ‏•‏‏ כריסטופר המפטון ופלוריאן זלר (2020) ‏•‏‏ שאן הדר (2021) ‏•‏‏ שרה פולי (2022) ‏•‏‏ קורד ג'פרסון (2023)