פישל לחובר
ירוחם פישל לָחוֹבֶר (כמעט תמיד: פ' לחובר; בכתיב יידי: לאַחאָווער; י"ח בחשוון תרמ"ד, נובמבר 1883, חוז'לה,[1] פלך ורשה, האימפריה הרוסית - ה' באדר תש"ז, 25 בפברואר 1947, תל אביב) היה חוקר תולדות הספרות העברית, מבקר ספרות, מסאי ועורך.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לחובר נולד בחוז'לה שבפלך ורשה לשלמה יהודה, סוחר, ולבלה. למד בצעירותו בישיבה בחוז'לה אצל הרב המקומי יהודה ליב קובלסקי[2].
בוורשה לחובר ערך, עם דוד פרישמן, את קובצי "ספרות". לאחר מכן ערך את "נתיבות", המדור הספרותי של "הצפירה". לאחר מלחמת העולם הראשונה היה מנהלה של הוצאת שטיבל בוורשה, ועורך החלק המדעי והפובליציסטי של "התקופה". כן ערך את "ערכים" (קבצים לשאלות החיים ולספרות; ורשה תרע"ט). תחת השגחתו, ניתן בהוצאת שטיבל מקום לחכמת ישראל העברית שקודם לכן הייתה ללא קורת גג. עקבות עבודתו ניכרים כמעט בכל ספרי ההוצאה.
לאחר שעלה לארץ ישראל מפולין בשנת 1927 היה מעורכי "מאזנים" ו"כנסת" (דברי-ספרות של סופרי ארץ-ישראל; תל אביב תרפ"ח). מחקריו על הספרות העברית למן המאה ה-18 הקיפו קשת מגוונת של נושאים. מתוך עיסוקו בחקר הספרות, חיבר את ספרו העיוני "תולדות הספרות העברית החדשה", העוסק באופן מקיף ומפורט בספרות העברית החדשה (הספרות היפה וספרות החכמה והעיון) מהרמח"ל ועד ביאליק, וכתוב במתכונת מדעית וספרותית. לחובר היה מחשובי החוקרים של שירת ביאליק, וייצג את אגודת הסופרים ב-"מוסד ביאליק" מאז היווסדו.
בשנותיו המכריעות חקר את תורת הסוד. ותרגם לעברית, עם ישעיהו תשבי, מבחר של ספר הזוהר.
נפטר בשנת 1947, בן 64 במותו.
אחותו דבורה לחובר (1895–1962) הייתה מורה ומחנכת, מתרגמת ועורכת ירחון "האשה" (ירושלים 1929-1926). אחיו שמואל לחובר (1897–1972) היה ספרן וביבליוגרף.[4]
עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון על ביתו של פישל לחובר ברחוב אנגל 7 בתל אביב.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אחד העם, ורשה: ספרות, תרע"א ('בני הדור').
- מחקרים וניסיונות, ורשה: א"י שטיבל, תרפ"ה. (מאמרים על ספרות)
- תולדות הספרות העברית החדשה: עם דוגמאות של מבחר הספרות לתלמידים ולמתלמדים, תל אביב: דביר, תרפ"ח 1927–תש"ח 1948. 5 כרכים, ספרים א–ד:
- ספר א: מימי צמיחת הספרות החדשה באיטליה עד שקיעת ההשכלה במערב, תרפ"ח 1927;
- ספר ב: מימי ההשכלה הראשונים במזרח עד סוף תקופת ההשכלה. תרפ"ט;
- ספר ג: מימי התעוררות הרעיון הלאומי בישראל עד ימינו, חלק א-ב, תרצ"א 1930–תרצ"ב 1931;
- ספר ד: מן העזבון: השירה החדשה עד ביאליק ועד בכלל, בצירוף מפתח לכל ארבעת הספרים, תש"ח 1948. (יצא לאחר מותו)
- ראשונים ואחרונים: מסות ומאמרים, תל אביב: דביר, תרצ"ד–תרצ"ה. (2 כרכים) (מהדורה ב מורחבת: תשכ"ו.)[5]
- ביאליק - חייו ויצירותיו, תל אביב: מוסד ביאליק על ידי דביר, תרצ"ז–תש"ח 1947. (3 כרכים) (מהדורה שנייה, כולל פרקים מעזבונו של המחבר: תש"ח.)
- על גבול הישן והחדש: מסות ספרותיות, ירושלים: מוסד ביאליק, 1951.
- שירה ומחשבה: מסות ומאמרים, תל אביב: דביר, תשי"ג 1953.
- בתחום ומחוץ לתחום: מסות ומאמרים על סופרי אירופה, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ג.[6]
בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מקס נורדוי, כתבים נבחרים; עורך: פ. לחובר, ירושלים–תל אביב: מצפה, תרפ"ט–תר"ץ. (6 כרכים)
- ספר השנה של ארץ ישראל: לשנת תרצ"ד–תרצ"ה, תל אביב: שם, תרצ"ד-תרצ"ה. (העורך: תרצ"ד: פ. לחובר; תרצ"ה: אשר ברש.), הוצאת שם, תל אביב, 1935.
- תאודור מומסן, דברי ימי רומא; מתורגמים בידי ד"ר צ’ ויסלבסקי, ד’ קלעי וד"ר צ’ רודי; בעריכת פ. לחובר וד"ר צ’ ויסלבסקי, תל אביב: א’ שטיבל, תרצ"ה.
- אגרות חיים נחמן ביאליק; מכונסות ומסודרות, בצירוף הערות על ידי פ. לחובר, תל אביב: דביר, תרצ"ח–תרצ"ט. (5 כרכים)
- משנת הזוהר: גופי מאמרי הזוהר; מסודרים לפי העניינים ומתורגמים עברית בידי פ. לחובר וישעיה תשבי; בצירוף ביאורים, מבואות וחילופי נוסחאות מאת ישעיה תשבי, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ט–תשכ"א. (2 כרכים)
בהשתתפותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תומאס קרליל, על גבורים, עבודת גבורים ומדת הגבורה בדברי הימים: שישה שעורים; תרגם מאנגלית א"י אינהורן; עם הערות, תמונת המחבר ודברי ימי חייו ועם מבוא מאת פ. לחובר, ורשה: א"י שטיבל, תרע"ט.
- ה. גרעץ, יידישע געשיכטע; מיט א פאררעדע וועגען גרעץ און זיין ביאגראפיע פון פ. לאחאווער; דער היסטאריקער אלס קינסטלער און שרייבער פון יעקב פיכמאן; גרעץ און זיין מאנומענטאל ווערק פון יצחק שיפער, ורשה: ב. שימין, [תר"צ-]. (7 כרכים) (ביידיש)
- צבי גרץ, דברי ימי ישראל: מהעת היותר קדומה עד ההוה: בשישה כרכים, עם תמונות וציורים רבים; תרגום ש’ ל’ ציטרון ... [ואחרים]; בצירוף מבוא ותולדות המחבר מאת פ. לחובר; ההיסטוריון כאמן וכסופר מאת יעקב פיכמן; ועם הערות מדעיות מאת ש’ א’ קמנצקי, ורשה: אחיספר על-יד חברת צנטרל, תר"ץ–תרצ"א. (6 כרכים)
- ספר חיי שלמה מימון (כתוב בידי עצמו); עם מבוא מאת פ. לחובר; תרגם מגרמנית י"ל ברוך, תל אביב: הוצאת לגבולם בהשתתפות מוסד ביאליק, מסדה, תש"ב.
- ש"י עגנון, מסוד חכמים: מכתבים 1909–1970: עגנון, ברנר, ביאליק, לחובר, כצנלסון, סדן, ירושלים ותל אביב : שוקן, תשס"ב 2002.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמואל לחובר, 'פישל לחובר: ביבליוגרפיה (תרס"ד–תש"ז)', יד לקורא א, י–יג (תש"ח), יג–טו.
- לדמותו של פ. לחובר - מאמרים מאת יעקב פיכמן, צבי קרול, י. מ. ניימן, ב"דבר", 28 בפברואר 1947.
- שלום קרמר, '[לחובר] בזיקתו לאמנות הסיפור', מאזנים לד (תשל"ב), 229–232.
- משה אונגרפלד, 'בין פ. לחובר לח. נ. ביאליק', הדאר נא (תשל"ב), 382–383.
- אברהם ברוידס, 'פגישות ודברים עם פ. לחובר', די גאלדענע קייט 78 (1973), 86–131.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי פישל לחובר בפרויקט בן-יהודה
- רשימת הפרסומים של פישל לחובר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת המאמרים של פישל לחובר באתר רמב"י
- חיים נחמן ביאליק, על פ. לחובר, באתר פרויקט בן-יהודה
- עמנואל בן-גריון, פ. לחובר בן השישים, באתר פרויקט בן-יהודה
- דוד תדהר (עורך), "ירוחם פישל לחובר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3824
- קורות חייו(הקישור אינו פעיל), מתוך: יעקב מרקל, "הפנתאון של תל אביב", באתר חברה קדישא
- פרופיסור ד"ר יוסף קלוזנר, בעל מלאכה אחת (פ. לאחובר, תרמ"ד–תרצ"ד), דואר היום, 8 בדצמבר 1933
- ד"ר שמעון גינצבורג, פ. לחובר (לחג יובלו הכפול), דואר היום, 8 בדצמבר 1933
- ג. ק., פ. לחובר, דבר, 25 בפברואר 1947 (עם פטירתו)
- פ. לחובר למנוחת עולם, דבר, 26 בפברואר 1947
- צבי קרול, הבונה: לדמותו של פ. לחובר ז"ל, דבר, 28 בפברואר 1947
- י. מ. ניימן, פ. לחובר, דבר, 28 בפברואר 1947
- ש. א. הורודצקי; עמנואל בן-גריון, לזכר פ. לחובר (שלושים למותו), דבר, 26 במרץ 1947
- דבורה לחובר, אחי פישל (מחייו ופעולותיו), דבר, 12 במרץ 1948
- אברהם רגלסון, פ. לחובר. חוקר־אמן (נר ליום־השנה החמישי), על המשמר, 22 בפברואר 1952
- עמנואל בן-גריון, עשר שנים למות פ. לחובר, דבר, 1 במרץ 1957
- משה אונגרפלד, פ. לחובר (15 שנה למותו), דבר, 9 במרץ 1962
- אברהם שאנן, למורה (20 שנה למות פישל לחובר ז"ל), דבר, 10 במרץ 1967
נורית גוברין, פ. לחובר - חוקר חשוב לא רק בדורו אלא גם לדורות, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2016- נורית גוברין, איש שהוא מפעל ספרותי - פ. לחובר, בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ז', הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ט / 2019.
ירוחם פישל בן שלמה יהודה לחובר (1883-1947), דף שער בספרייה הלאומית
מפרי עטו:
- "והיה העקוב למישור", הצפירה, 16 באוגוסט 1912
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ביידיש: כאָזשעל; בפולנית: Chorzele; בקרבת העיר פרושניץ (Przasnysz), כיום בפולין. ; ר' דף באתר Jewish Gen. (באנגלית)
- ^ ספר זיכרון לקהילת חורז'ל, תל אביב 1967, עמ' 31.
- ^ מדריך הרחובות - כ - מ באתר עיריית תל אביב-יפו
- ^ ג. קרסל, הספרן והביבליוגראף: לזכר שמואל לחובר ז"ל, דבר, 20 באוקטובר 1972.
- ^ עמנואל בן-גריון (ברדיצ'בסקי), ראשונים ואחרונים: ספר המסות והמאמרים לפ. לחובר, מעריב, 7 באפריל 1967.
- ^ אברהם רגלסון, טעמי-מקרא | לחובר על סופרי אירופה, על המשמר, 13 בנובמבר 1953.
