פליקס לקלר
 | |
| צילום מיולי 1957 | |
| לידה |
2 באוגוסט 1914 לה טיק, קוויבק, קנדה |
|---|---|
| פטירה |
8 באוגוסט 1988 (בגיל 74) סן פייר דה ל'איל ד'אורליאן, קוויבק, קנדה |
| שם לידה |
ז'וזף פליקס אז'ן לקלר Joseph Félix Eugène Leclerc |
| מוקד פעילות |
קנדה  |
| תקופת הפעילות | 1950–1988 (כ־38 שנים) |
| סוגה | שאנסון |
| סוג קול | בריטון |
| שפה מועדפת |
צרפתית |
| כלי נגינה | גיטרה |
| חברת תקליטים | פולידור, פיליפס |
| שיתופי פעולה בולטים | ז'אק קנטי |
| צאצאים |
Francis Leclerc, Martin Leclerc |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
פליקס אז'ן לקלר (בצרפתית: Félix Eugène Leclerc; 2 באוגוסט 1914 - 8 באוגוסט 1988) היה זמר-יוצר, משורר, שחקן ופעיל פוליטי קנדי מקוויבק, שנאבק למען שמירת המורשת בשפה הצרפתית של מולדתו. בשנת 2006 ,לאחר מותו, הוכנס ל"היכל התהילה" של יוצרי הזמר של קנדה, הודות לשירים שכתב: Moi, mes souliers (אני, נעלי) ו Le tour de l'Île (הסיור של האי)
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשנת 1914 בלה טיק, קוויבק, במשפחה של חלוצי התיישבות, הילד השישי מבין אחד-עשר ילדים. אביו היה סוחר עצים ודגן. פליקס גדל באווירה מוזיקלית, שבה כל בני משפחתו ניגנו על כלים שונים. התחיל לימודים באוניברסיטת אוטאווה, אך נאלץ להפסיקם בשנת 1933 בגלל השפל הגדול . את שירו הראשון הלחין וכתב כסטודנט בשנת 1930:Notre Sentier (השביל שלנו).
עבד בעבודות מזדמנות רבות, כולל כעוזר של חונט מתים ובעבודה חקלאית בסנט מארט על יד טרואה רווייר. בשנים 1937-1934 עבד כקריין ברדיו CHRC בקוויבק סיטי וברדיו CHLN בטרואה ריווייר. החל משנת 1939 עבד כמחבר תסריטי דרמות רדיופוניות ברדיו קנדה במונטריאול, ביניהן Je me souviens (אני נזכר). בפורום זה ביצע גם את שיריו המוקדמים. שיחק גם בכמה מחזות ברדיו, ביניהם Un Homme et son péché (אדם וחאטו). פרסם חלק מתסריטיו ואף הקים להקת תיאטרון שהציגה את מחזותיו ברחבי קוויבק. באותה תקופה קיבל שיעורי גיטרה משני עמיתים מאולפני הרדיו וממורה ממוצא בריטי, ג'ון הרי אורמסבי, שעודד אותו בעבודה היצירתית.
בשנת 1950 התגלה על ידי ז'אק קנטי, שהתלהב בשומעו את הזמר ה"פנטזיסט" ז'אק נורמאן מבצע את השנסון של לקלר Le train du nord. קרנטי הקליט תריסר שנסונים של לקלר באולפני רדיו CKVL במונטריאול והפך לאמרגנו בפריז. לקלר קטף הצלחה רבה בצרפת, בין היתר, באולם A.B.C.ו גם במועדוני הלילה כגון "לה טרואה בודה" (Les Trois - Baudets) ו"בובינו". באותה תקופה חתם חוזה לחמש שנים עם חברת התקליטים פולידור. בשנת 1951 הקליט את אלבומו הראשון, ובו השירים Moi, mes souliers, Le train du nord, Bozo ו Le petit bonheur (האושר הקטן). את השיר האחרון הוא שר עוד בשנת 1948 בתיאטר די ז'זו במונטריאול. הוא שימש לאינטרמצו מוזיקלי יחד עם שנסונים אחרים בעת חילופי תלבושות של השחקנים במופע הפנטזיסטי "Le Petit Bonheur" (לכבוד האושר הקטן) שנכתב ובוים על ידי לקלר עצמו. סיורי המופעים בצרפת זיכו אותו בהצלחה רבה וסללו דרך לזמרים ולמלחינים נוספים מקוויבק. בשנת 1953 שב לקוויבק. בשנות ה-1950 הירבה להופיע, בין השאר, בקברטים של מונטריאול וב"קפה קונטיננטל". כמו כן היה מנחה בתוכניות תרבות שונות לטלוויזיה, אחת מהן, ב"רדיו קנדה", מוקדשת לאגדות של קוויבק. כשהפך לכוכב עשה תכופות סיורי הופעות ארוכים באירופה ובקנדה. במהלך שנת 1958 יצא לסיבוב הופעות בצרפת ובארצות אירופה אחרות יחד עם הנזיר-זמרברנאר דה ברייֶן, ששר לבוש בגלימת הצמר החומה של הפרנציסקנים. מפורסמות במיוחד היו הופעותיו במערב קנדה בשנת 1966, במונטריאול - בככר האמנויות (Place des Arts) ב-1967 ובמועדון "לה פטריוט" בשנים 1966,1970,1972, 1975 ו-1976, באוטווה במרכז הלאומי לאומנויות ב-1971. ב-1973 הופיע שוב בצרפת, בלגיה ושווייץ ושוב בצרפת בשנים 1975 ו-1977.
בשנת 1958 קיבל את הפרס הראשון של אקדמיית שארל קרו הצרפתית על אלבומו השני Le train du nord (רכבת הצפון).
ב-13 באוגוסט 1974 השתתף יחד עם ז'יל ויניו ורובר שארלבואה במופע - העל הפרנקופוני "סופר-פרנקו-פט" (Superfrancofête) בשדות אברהם ([plaines d'Abraham) בעיר קוויבק בפני קהל של 100,000 צופים. מופע זה הונצח באלבום "J’ai vu le loup, le renard, le lion" (ראיתי את הזאב, את השועל ואת האריה)
פליקס לקלר נפטר בבוקר ביום 8 באוגוסט 1988 בשעת שינה בסן-פייר-דה-ל'איל ד'אורליאן במחוז איל ד'אורליאן שעל יד קוויבק העיר. לפי בקשתו האחרונה גופתו נשרפה והאפר פוזר באי אורליאן. בבית הקברות של סן פייר דה ל'יל ד'אורליאן הוקמה גם מצבה אותה פוקדים מעריציו ולפעמים משאירים לידה זוגות נעליים.
לקלר השאיר שלושה ילדים:מרטן לקלר, צלם וצלם קולנוע, פרסיס לקלר, במאי, ונטלי לקלר, המטפחת את מורשת אביה כמנכ"לית ומנהלת אמנותית של ה"מרחב פליקס לקלר" (Espace Félix-Leclerc) וכסגן יושבת ראש הקרן פליקס לקלר.
פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1951 -הפרס הגדול של אקדמיית התקליטים שארל קרו בצרפת על השנסון Moi mes souliers
- 1958 - פרס אקדמיית התקליטים ע"ש שארל קרו בצרפת - על אלבומו השני פליקס לקלר והגיטרה שלו" (רכבת הצפון)
- 1968 - חבר המסדר של קנדה בדרגת קצין
- 1971 - פרס קאליקה-לוואלה של חבר יוחנן המטביל הקדוש (סן ז'אן בטיסט) בקוויבק
- 1975 - אות ההצטיינות של קוויבק Bene merenti de patria
- 1976 - דיפלומת כבוד של הוועידה הקנדית לאמנויות
- 1977 - פרס דניז פלטייה מטעם ממשלת קוויבק
- 1979 - הפסלון פליקס -לרגל הקמת פרסי פליקס לאמנים בקוויבק
- 1982 - דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת קוויבק
- 1985 - חבר המסדר הלאומי של קוויבק
- 1986 - אביר לגיון הכבוד של צרפת
- 1987 - מדליית האקדמיה לספרות של קוויבק
- 1988 - פרס פלרי-מספלה
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1983 - בעת חייו הוקמה קרן "פליקס לקלר" לקידום התרבות בשפה הצרפתית, לעידוד ההצטיינות בקרב הזמרים יוצרים הקוויבקים והמשוררים הצרפתים
- 1989 מצבה לזכרו הוקמה בבית הקברות ביישוב סן פייר דה ל'יל דה ל'אורליאן
- 1990 - הקמת אנדרטה של פליקס לקלר בפרק לפונטן במרכז העיר מונטריאול
- הוקם פרס - פרס פליקס (Prix Félix), על שמו, המוענק לאמני המוזיקה בקוויבק
- 1996 - הקמת פרס פליקס לקלר לזמר - המוענק מדי שנה על ידי קרן "פליקס לקלר" בפסטיבלי ה"פרנקופולי" של מונטריאול לזמרים-יוצרים של שנסונים במדינת קוויבק ובערב שנסונים מיוחד בפריז לזמרים-יוצרים צרפתים בהתחלת דרכם
- 1997 - הקמת פרס פליקס לקלר לשירה - מוענק כל שנתיים למשוררים קוויבקים במסגרת פסטיבל השירה בטרואה-ריווייר.
- 1997 - הכביש המהיר 40 בקוויבק נקרא על דמו של פליקס לקלר. אורך הכביש 325 קילומטר והוא מחבר, לאורך הנהר סן לוראן את עיר הבירה קוויבק עם העיר פואנט-פורטין, קרובה לגבול עם מדינת אונטריו. קטע של 21 קילומטר מכביש זה בסביבות מונטאירול נקרא "הכביש המטרופוליטני".
- 2000 הדואר של קנדה הנפיק בול דואר עם דיוקנו.
- 2000 נבחרלאחד מ"בני קוויבק הגדולים של המאה" על ידי האקדמיה לגדולי בני קוויבק
- 2003 התקבל לפנתיאון של הסופרים והמלחינים של קוויבק
- 2006 נרשם שמו בהיכל התהילה של השאנסון הקוויבקי
- הארכיון הראשי של יצירות לקלר נשמר במרכז הארכיונים של הספרייה והארכיון הלאומי של קוויבק במונטריאול.
- פארקים, בתי ספר ורחובות ברחבי קוויבק נקראו על שמו.
- 2014 משרד התרבות והתקשורת של קוויבק הצהיר על לקלר כ"דמות היסטורית" במורשת התרבות של המדינה
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1951 Chante ses derniers succès sur disque
- 1957 Félix Leclerc chante
- 1958 Félix Leclerc et sa guitare, vol. 1
- 1959 Félix Leclerc et sa guitare, כרך 2
- 1959 Félix Leclerc et sa guitare, כרך 3
- 1962 Le Roi heureux
- 1964 Félix Leclerc
- 1964 Mes premières chansons
- 1966 Moi, mes chansons
- 1967 La Vie
- 1968 L'Héritage
- 1969 Félix Leclerc, dit pieds nus dans l'aube
- 1969 J'inviterai l'enfance
- 1973 L'alouette en colère
- 1974 J'ai vu le loup, le renard, le lion, עם ז'יל ויניו ורובר שארלבואה
- 1975 Le tour de l'île
- 1978 Mon fils
- 1979 Chanson dans la mémoire longtemps
- 1993 L'ancêtre - en Concert à l'ile d'Orléans
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פליקס לקלר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פליקס לקלר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פליקס לקלר, באתר Yandex.Music (ברוסית)
פליקס לקלר, באתר Discogs (באנגלית)- פליקס לקלר, באתר SecondHandSongs
- ערך באנציקלופדיה הקנדית, מאת דניז מנאר, קריסטיאן ריו, ברונו רואה, לוק בלמאר(הקישור אינו פעיל) The Canadian Encyclopedia on line 2011 Denise Ménard, Christian Rioux, Bruno Roix, Luc Bellemare
- המנון לאביב באתר יו טיוב
- סיור של האי, המוקדש לאי אורליאן בקנדה
- אני, נעלי - באתר יו טיוב
- פליקס לקלר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
