פנחס קארטין
פנחס קארטין (בפולנית: Pinkus Kartin) (ידוע גם בשמות המחתרת שלו: אנדז'יי שמידט ואליהו מוזס) (1912 - 20 או 30 במאי 1942[1]), היה ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית הפולנית במחתרת, המייסד והמפקד הראשון של ההתארגנות הצבאית היהודית בגטו ורשה, במסגרת הגוש האנטי-פאשיסטי, שלימים הפך לארגון היהודי הלוחם.
קארטין נולד ב-1912 בעיירה לוצק שהייתה אז בשטח פולין למשפחה יהודית. בגיל צעיר הצטרף לנוער הקומוניסטי הפולני ולאחר מכן למפלגה הקומוניסטית הפולנית, תנועות שבאותה העת נרדפו על ידי המשטר הלאומני הפולני. בינואר 1938 הצטרף לשורות הבריגדות הבינלאומיות שלחמו לצד הרפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד והיה קצין במסגרת הבריגדה הבינלאומית הפולנית על שם דומברובסקי. קרטין נפצע באחד הקרבות, אך סירב לעזוב את הלחימה. בסוף 1938 הוצאו הבריגדות הבינלאומיות מספרד, והוא נכלא במחנה מעצר בצרפת. קארטין ברח מהמחנה לפריז, שם יצר קשר עם המפלגה הקומוניסטית הצרפתית. קארטין מונה לעורך הראשי של העיתון בפולנית של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית (Dziennik ludowy).
בספטמבר 1939 הוצאה המפלגה הקומוניסטית הצרפתית אל מחוץ לחוק והעיתון נאסר, הוא הפך לפעיל מחתרת מרכזי, אך באותו הזמן אזור הולדתו עבר לידי ברית המועצות בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב והוא הפך לאזרח סובייטי ולכן אושר לו לעזוב לברית המועצות במסגרת הסכם חילופי אזרחים. בברית המועצות הצטרף לקבוצה של קומוניסטים פולנים גולים ועבר קורס להכשרה צבאית וצניחה על ידי הצבא האדום. בשנת 1941 נבחר להסתנן לפולין, להוביל את המחתרת הקומוניסטית בה ולארגן כוח חמוש שיגובה על ידי הסובייטים. ב-27 בדצמבר 1941 צנח קארטין באזור ורשה כחלק מקבוצה של שישה צנחנים[2]. בגלל נראותו היהודית לא היה יכול להיראות בסביבה הפולנית ולכן התחבא זמן מסוים בביתו של סנדלר פולני. בתקופה זו סבל ממחסור משמעותי בתזונה וביגוד מתאים לקור. הוא הצליח להסתנן לגטו ושם פעל לגיבוש התנגדות של יהודי הגטו נגד הנאצים. בתקופה זו קיבל החלטה לארגן את המפלגות והיחידות הלוחמות בגטו ונפגש בפברואר 1942, יחד עם קומוניסטים אחרים, עם מרדכי אנילביץ'. היה פעיל מרכזי בהקמת הגוש האנטי פאשיסטי והפך להיות (תחת השם אנדז'יי שמידט) לאחד ממפקדיו של הגוש. התוכנית הראשונית של הארגון הייתה להבריח לוחמים אל מחוץ לגטו על מנת לסייע לפרטיזנים ולצבא האדום, אך בהתעקשות אנליבץ' נותרו לוחמים בגטו על מנת לארגן התנגדות גם בתוכו. באביב 1942 החלו הקומוניסטים לארגן קבוצה ראשונה של לוחמים שתסתנן מהגטו ותצטרף לפרטיזנים. בעקבות גילוי הגסטפו את הפעילות של המחתרת, הוצאו להורג 52 יהודים בולטים בגטו ב-17 באפריל 1942. מנקודה זו, הגסטפו נהג במדיניות של הוצאות להורג באופן יום יומי, דבר שגרם לפאניקה בקרב היהודים והכשיל את התארגנותם תחת המחתרת.
במאי 1942, זמן קצר לפני התחלת האקציות ההמוניות מהגטו, נעצר קארטין יחד עם חברים נוספים במפלגה הקומוניסטית בזמן שניסו להיפגש עם חברי מפלגה מהצד הפולני. לאחר מכן התברר הוסגר קארטין על ידי מסתנן למפלגה הקומוניסטית שהיה סוכן גסטפו. המעצר הוביל לפגיעה קשה בהתארגנות ולפירוקה ביוני 1942.
קארטין נרצח על ידי הגסטפו בכלא פאוויק.
אחרי מותו התמנה מרדכי אנילביץ', שהיה סגנו לפני כן, למפקד ההתארגנות הצבאית שהפכה לארגון היהודי הלוחם (אי"ל).
חוקר השואה ישראל גוטמן טען לגבי הגוש האנטי-פשיסטי, כי למרות שמבחינה צבאית הוא כשל ולא הצליח להוביל לפעילות צבאית כנגד הגרמנים, הייתה לו משמעות גדולה בבניית הבסיס שהוביל להקמתו של הארגון היהודי הלוחם[3].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דף העד שמילא אחיו של פנחס קרטין ביד ושם
- ^ Jews in Eastern Poland and the USSR, 1939-46, 216
- ^ גוטמן, ישראל, יהודי וארשה, 1939-1943 : גטו, מחתרת, מרד, ירושלים: יד ושם - המכון הבין-לאומי לחקר השואה, 2011, עמ' 314