פסיכו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק בסרט משנת 1960. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פסיכו (פירושונים).
פסיכו
Psycho
מבוסס על "פסיכו" מאת רוברט בלוך
בימוי אלפרד היצ'קוק עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי אלפרד היצ'קוק עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ג'וזף סטפנו
עריכה ג'ורג' תומסיני עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים אנתוני פרקינס
ורה מיילס
ג'ון גאווין
מרטין בלסם
ג'ון מקלנטייר
ג'נט לי
מוזיקה ברנרד הרמן עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ג'ון אל. ראסל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
חברת הפקה Shamley Productions
חברה מפיצה סרטי פרמאונט
סרטי יוניברסל
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 16 ביוני 1960
משך הקרנה 109 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט מותחן, סרט אימה פסיכולוגי, סרט אימה, psychological thriller film, סרט סלאשר, סרט בלשי, סרט מבוסס יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $806,948
הכנסות $32,000,000
הכנסות באתר מוג'ו psycho
פרסים פרס גלובוס הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר - סרט קולנוע (ג'נט לי) עריכת הנתון בוויקינתונים
סרט הבא פסיכו 2
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ג'נט לי בסצנת המקלחת המפורסמת
הבית בהוליווד ששימש לצילומי הסרט (תצלום מנובמבר 2006)

פְּסִיכוֹ (באנגלית: Psycho) הוא סרט אימה ומותחן אמריקאי משנת 1960 שבוים בידי אלפרד היצ'קוק, ומככבים בו אנתוני פרקינס, ורה מיילס, וג'נט לי. התסריט, שכתב ג'וזף סטפנו, מבוסס על רומן באותו שם של רוברט בלוך. הרומן נכתב בהשראת סיפור פשעיו של הרוצח ושודד הקברים מוויסקונסין, אד גיין,[1] שגר כמה עשרות קילומטרים מביתו של בלוך.

הסרט מתאר מפגש בין מזכירה בשם מריון קריין (ג'נט לי), שמתאכסנת במוטל מבודד לאחר שגנבה כסף מהמעסיק שלה, ובין בעליו ומנהלו של המוטל, נורמן בייטס (אנתוני פרקינס), ואת האירועים שמתרחשים בעקבות המפגש.[2]

הסרט זכה להצלחה כספית ולביקורות טובות, והיה מועמד לארבעה פרסי אוסקר. הוא נחשב כיום לאחד הסרטים הטובים ביותר שיצר היצ'קוק,[3] וליצירת אמנות קולנועית. הוא מדורג לעיתים קרובות בין הסרטים הגדולים של כל הזמנים, ונחשב לאבן דרך חשובה בתולדות הקולנוע, ובפרט התפרסם בהצגתה של רמה קולנועית חדשה של אלימות ומיניות, בעיקר בסצנה המפורסמת של רצח אישה במקלחת.[4] לאחר מותו של היצ'קוק ב-1980, הפיקו סרטי יוניברסל שני סרטי המשך, פריקוול ורימייק, וסרט טלוויזיה ספין אוף. בשנת 1992, נבחר הסרט לשימור על ידי ספריית הקונגרס בלשכת רישום הסרטים הלאומית של ארצות הברית.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפיניקס שבאריזונה מריון קריין ואהובה סם לומיס רוצים להינשא, אך לא יכולים מכיוון שסם שקוע בחובות, וחייב לשלם דמי מזונות גבוהים לאשתו לשעבר. יום אחד מריון נשלחת בעבודתה להפקיד בבנק סכום כסף נכבד, 40,000 דולר, של לקוח עשיר, אך בוחרת לברוח עם הכסף לקליפורניה, שם סם גר. במהלך נסיעתה לסם מריון מתעייפת, חונה בצד הכביש וישנה בתוך המכונית. למחרת מעיר אותה שוטר דרכים, שמזהיר אותה שמסוכן לישון בתוך המכונית, ומציע לה שבעתיד תלון במלון. לאחר דבריו, מריון ממשיכה בנסיעתה, אך מבחינה שהשוטר עוקב אחריה. מתוך חשש שהוא זיהה את מספר המכונית שלה, היא מחליפה את מכוניתה אצל סוחר מכוניות משומשות.

בעודה ממשיכה בנסיעתה לקליפורניה מתחיל גשם שוטף, ומריון מחליטה למצוא מקום לישון בו. היא סוטה מהכביש הראשי מבלי להבחין בכך, ומגיעה למלון דרכים מבודד בשם "מוטל בייטס", שם היא פוגשת את מנהל המלון, נורמן בייטס, חובב פחלוץ עופות. מריון מחליטה להעביר את הלילה במלון הדרכים, ונרשמת בשם בדוי. לאחר שנרשמה, נורמן מציע לה לאכול איתו בחדרו, אך לאחר שהיא שומעת מחדרה ויכוח שפורץ בין נורמן לבין אמו, הם אוכלים במקום זה במשרדו. במהלך הארוחה הם מפתחים ביניהם שיחה, שבמהלכה נורמן נעשה עצבני לאחר שמריון מציעה לו לשים את אמו במוסד. לאחר שנורמן נרגע, הוא מספר לה שהיה שמח לעזוב, אך אינו יכול לנטוש את אמו החולה. מתברר שמחלתה של אמו של נורמן היא נפשית, ובזמן שמריון מתקלחת, נראית דמות מגיעה לחדרה, ודוקרת אותה למוות (לצלילי היצירה "הרצח"). לאחר הרצח, נורמן מגיע לחדרה ומוצא את גופתה במקלחת. הוא מזועזע, אך מיד מנקה את הדם בטבעיות, מכניס את גופתה של מריון לתא המטען, ומטביע את המכונית בביצה כדי להעלים ראיות.

ביום למחרת, סם וליילה, אחותה של מריון, פוגשים בלש פרטי בשם מילטון ארבוגסט שנשכר על ידי איש העסקים שממנו מריון גנבה את הכסף, כדי שימצא אותה ואת הכסף. ארבוגסט מאתר את מלון הדרכים שבו מריון התגוררה, ונכנס לביתו של נורמן כדי לחפש רמזים, אך גם הוא נרצח. ליילה וסם מודאגים מאי חזרתו של ארבוגסט, ומחליטים לנסוע בעקבותיו למלון, כשהם מתחזים לזוג נשוי. ליילה פורצת לביתו של נורמן, בעוד סם מחפש רמזים בחדרה של מריון. כאשר ליילה רואה שנורמן מתקרב לבית, היא מסתתרת במרתף, ומגלה אישה יושבת בגבה אליה. היא מסובבת אותה ומגלה לזוועתה כי זוהי גופה. באותו רגע מתגלה הרוצח האמיתי, נורמן בייטס עצמו, לבוש בבגדי אישה וחבוש בפאה (גם כן לצלילי היצירה "הרצח"). כאשר נורמן מתכוון לרצוח את ליילה, סם מגיע, ומצליח להשתלט על נורמן מספיק זמן עד שהמשטרה מגיעה.

בסוף הסרט, מסביר פסיכיאטר לליילה ולסם כי אמו של בייטס מתה, וכי נורמן סובל מפיצול אישיות (האישיות השנייה היא של "האם"). לאחר שהוא מסביר את דבריו, הצופים שומעים את מחשבותיו של נורמן והאישיות של "אמו" משתלטת עליו לחלוטין. בסצנה האחרונה של הסרט, מראים את מכוניתה של מריון נגררת מהביצה.

צוות שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטי המשך ורימייק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה סרטי המשך הופקו: "פסיכו 2" (1983), "פסיכו 3" (1986), ו"פסיכו 4: ההתחלה" (1990), שהיה פריקוול חלקי לסרט טלוויזיה שנכתב על ידי מחבר התסריט המקורי, ג'וזף סטפנו. אנתוני פרקינס חזר לתפקידו כנורמן בייטס בכל שלושת סרטי ההמשך, וגם ביים את הסרט השלישי. הקול של אמא של נורמן בייטס שומר על ידי שחקנית הרדיו וירג'יניה גרג למעט "פסיכו 4", שם שיחקה את התפקיד אוליביה האסי. ורה מיילס גם שחזרה את תפקידה של ליילה קריין ב"פסיכו 2".[5] סרטי ההמשך התקבלו היטב, אך נחשבו נחותים מהמקור.[6][7]

"מלון בייטס" היה פיילוט טלוויזיה ספין אוף כושל ששודר מאוחר יותר כסרט טלוויזיה (לפני שחרורו של "פסיכו 4"). אנתוני פרקינס סירב להופיע בפיילוט, כך שהופעת הקמע של נורמן גולם על ידי קורט פול, שהיה הפעלולן של פרקינס על "פסיכו 2" ו-3. בשנת 1998, גאס ואן סנט ביים גרסה מחודשת של פסיכו. הסרט הוא בצבע וכולל שחקנים שונים, אבל מלבד זה הוא רימייק שהעתיק במדויק את הסצנות של הסרט המקורי, כולל תנועות המצלמה ועריכה.[8]

הסרט "היצ'קוק" (2012) בכיכובו של אנתוני הופקינס, מתאר את שלבי הפקתו של "פסיכו".

"בייטס מוטל" היא סדרת פריקוול המתארת את חייהם של נורמן בייטס ואמו נורמה לפני האירועים המתוארים בסרטו של היצ'קוק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פסיכו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The 100 Greatest Movies of All Time. New York: Entertainment Weekly Books, 1999
  2. ^ Motion Picture Purgatory: Psycho
  3. ^ Psycho is the top listed Hitchcock film in The 100 Greatest Movies of All Time by Entertainment Weekly, and the highest Hitchcock film on AFI's 100 Years... 100 Movies.
  4. ^ "Psycho reviews". Rotten Tomatoes. נבדק ב-2010-04-17.
  5. ^ Leigh, p. 113
  6. ^ Ebert, Roger Psycho III. Roger Ebert' Movie Home Companion. Kansas City: Andrews and McMeel, 1991
  7. ^ "Psycho III". Variety. 1986-01-01. נבדק ב-2006-11-26.
  8. ^ Ebert, Roger (1998-12-06). "Review of Psycho (1998 film)". Chicago Sun-Times. נבדק ב-2007-11-03.


אלפרד היצ'קוק
סרטים שביים גן התענוגות (1925) • נשר ההר (1927) • הדייר (1927) ‏• הטבעת (1927) • במורד הגבעה (1927) • אשת החקלאי (1928) • קלת דעת (1928) • השמפניה (1928) • תושב האי מאן (1929) • סחיטה (1929)

ג'ונו והפייקוק (1930) • רצח! (1930) • אלסטרי מתקשרת (1930) • משחק העור (1931) • מארי (1931) • עשיר וזר (1931) • מספר 17 (1932) • וולטרס מוינה (1934) • האיש שידע יותר מדי (1934) • ‏ 39 המדרגות (1935) סוכן חשאי (1936) • סבוטז' (1936) • צעירים ותמימים (1937) • הגברת הנעלמת (1938) • ג'מייקה אין (1939)

רבקה (1940) כתב חוץ (1940) • מר וגברת סמית' (1941) • חשד (1941) • חבלן (1942) • צל של ספק (1943) • סירת הצלה (1944) • בכבלי השכחה (1945) • נודעת (1946) • משפט פאראדין (1947) • החבל (1948) • תחת חוג הגדי (1949)

פחד במה (1950) זרים ברכבת (1951) • אני מתוודה (1953) • אליבי (1954) • חלון אחורי (1954) • לתפוס גנב (1955) • מי רצח את הארי? (1955) • האיש שידע יותר מדי (1956) • הנאשם (1956) • ורטיגו (1958) • מזימות בינלאומיות (1959)

פסיכו (1960) הציפורים (1963) • מארני (1964) • המסך הקרוע (1966) • טופז (1969)

פרנזי (1972) מזימות (1976)

ראו גם אלפרד היצ'קוק מגיש • היצ'קוק • עלמה רוויל • בייטס מוטל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פסיכו&oldid=38457607"