פרנסיסקו גררו

**פרנסיסקו גררו**
**Francisco Guerrero**
לידה	4 באוקטובר 1528; סביליה, ספרד
פטירה	8 בנובמבר 1599 (בגיל 71); סביליה, ספרד
מקום קבורה	קתדרלת סביליה
מוקד פעילות	כתר קסטיליה
שפה מועדפת	ספרדית
כלי נגינה	עוגב

פרנסיסקו גררו (בספרדית: Francisco Guerrero;‏ 4 באוקטובר (?) 1528 – 8 בנובמבר 1599) היה מלחין ספרדי מתקופת הרנסאנס. הוא נולד ומת בסביליה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית הכשרתו המוזיקלית של גררו הייתה אצל אחיו הבכור פדרו. כבר בגיל 17 התמנה למאסטרו די קאפילה בקתדרלה של חַאֵֵן. כעבור שנים אחדות התקבל למשרה בסביליה ושוב לא חזר לחאן. נראה שבתקופה זו הייתה דרישה רבה לשירותיו כזמר וכמלחין ועוד לפני הגיעו לגיל שלושים יצאו לו מוניטין מרשימים; כן הוציא לאור כמה קבצים של יצירותיו מחוץ לספרד. הקתדרלה של מלגה הציעה לו את משרת המאסטרו די קאפילה, וכדי להחזיקו אצלה, הציעה לו סביליה לכהן כעוזרו של פדרו פרננדס הקשיש. צו אפיפיורי משנת 1554 אישר את זכותו לרשת את תפקידו של פרננדס, ורגע זה הגיע לאחר 23 שנות שירות בתפקיד עוזרו^[1].

לאחר שנים אחדות של עבודה ומסעות ברחבי ספרד ובפורטוגל, לעיתים בשירות הקיסר מקסימיליאן השני, יצא לשנה לאיטליה, שם פרסם שני ספרים של יצירותיו המוזיקליות. הוא שב לספרד ולאחר שנים אחדות החליט לצאת למסע אל ארץ הקודש, וזאת הוציא לפועל בשנת 1589. מסע ההרפתקאות שלו כלל ביקורים בדמשק, בית לחם וירושלים. עם תום המסע במזרח חזר אל ונציה, ולאחר שבועות אחדים יצא שוב למסע לג'נובה ולמרסיי. במסעו חזרה לספרד נפלה ספינתו פעמיים קורבן להתקפת שודדי ים, שאיימו על חייו, גנבו את כספו ולקחו אותו בשבי בדרישת כופר. הכופר שולם ככל הנראה, כי גררו הצליח לחזור לספרד; לרוע המזל, הכספים שהוציא על הוצאת ספרי המוזיקה שלו ודרישת הכופר דלדלו את נכסיו והוא התנסה בשורה של תלאות, לרבות ישיבה בכלא לבעלי חוב; לבסוף חילץ אותו משם מעסיקו הקודם מן הקתדרלה של סביליה, והוא חזר לעבוד בשירותו. ספרו על הביקור עתיר ההרפתקאות בארץ הקודש יצא לאור בשנת 1590 וזכה להצלחה ניכרת (סביר להניח, שמיגל דה סרוונטס קרא אותו). בסוף העשור תכנן עוד מסע לארץ הקודש אבל מחלת הדבר הביאה למותו ב-1599 בסביליה^[2].

מבין כל מלחיני הרנסאנס בספרד, גררו היה זה שחי ועבד רוב שנותיו בספרד. אחרים - למשל מוראלס, ויקטוריה - עשו חלקים גדולים מחיי הקריירה שלהם באיטליה, אף כי, בניגוד לרבים ממלחיני האסכולה הפרנקו-פלמית, המלחינים הספרדים חזרו על פי רוב הביתה בהמשך חייהם.

גררו בהלחין הן מוזיקת קודש והן מוזיקה חילונית, בשונה מזו של ויקטוריה ומוראלס, שני המלחינים הספרדים האחרים מן השורה הראשונה במאה ה-16. הוא כתב מספר רב של שירים חילוניים וקטעים אינסטרומטאליים, נוסף למיסות, מוטטים ופסיונים. המוזיקה שלו מבטאת רגשות רבים ונשארה פופולרית במשך מאות שנים, בייחוד בקתדרלות באמריקה הלטינית. מבחינה סגנונית ביכר מרקמים הומופוניים, בדומה לבני תקופתו הספרדים, וכן כתב נעימות קליטות, קלות לזכירה ולשירה. מאפיין של סגנונו הוא דרכו לצפות^{[דרושה הבהרה]} שימוש בהרמוניה פונקציונלית: מגניפיקט, שהתגלה בלימה, פרו, נחשב פעם ליצירה אנונימית מן המאה ה-18, עד שהתגלה כיצירה של גררו.