פרנצ'סקו מורוזיני
,_half-length,_in_armour_.jpg) | |||||
| לידה |
26 בפברואר 1619 ונציה, הרפובליקה של ונציה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
16 בינואר 1694 (בגיל 74) נאפפליו, יוון | ||||
| מדינה |
הרפובליקה של ונציה | ||||
| מקום קבורה |
Santo Stefano, Venice | ||||
| שושלת משפחת מורוסיני | |||||
|
| |||||
| |||||
  | |||||
פרנצ'סקו מוֹרוֹזיני (באיטלקית: Francesco Morosini; 1619–1694) היה הדוכס ה-108 של ונציה. מורוזיני כיהן כדוג'ה מאז בחירתו בקיץ 1688 ועד פטירתו.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנצ'סקו מורוזיני נולד בוונציה למשפחת אצולה עשירה ומפורסמת, אשר רבים מבניה כיהנו כדוג'ים וכראשי צבא לה סרניסימה.
מורוזיני החל את הקריירה הציבורית שלו בצי הרפובליקה, עשה חיל במעשיו והגיע לדרגת המפקד הכללי של כוחות הצי בכרתים במהלך המצור על קנדיה על ידי האימפריה העות'מאנית. לאחר שנאלץ להיכנע לטורקים, שב לוונציה ובה הועמד למשפט בגין פחדנותו ובאשמת בגידה, אולם זוכה לאחר משפט קצר.
בשנת 1685, עם פרוץ מלחמת מוראה בין הרפובליקה לבין הטורקים, יצא מורוזיני בראש הצי הוונציאני ובזז את קורוני. במהלך השנים הבאות כבש את מרבית מוראה וזכה לכינוי "פלופונזיאקוס" (Peloponnesiacus). בשל ניצחונותיו היה הוונציאני הראשון שזכה לכך שפסל ברונזה שלו יוצב עוד בחייו בארמון הדוג'ה. תחת הפסל נכתב:
Francisco Morosini Peloponnesiaco, adhuc vivendi, Senatus
הרס הפרתנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך המצור על אתונה בשנת 1687 הורה מורוזיני על הפגזה ארטילרית על אזור האקרופוליס והרס את הבניין שעד אותה עת עמד על תילו. מורוזיני אף פיקח על הביזה של פסלי הפרתנון. הגנרל השוודי אוטו וילהלם אשר שירת תחת מורוזיני כתב שמורוזיני "הצטער על הרס המקדש היפהפה שעמד שלושת אלפי שנים על תילו" אולם בדו"ח של מורוזיני עצמו הוא קורא לפגיעה "יריה בת מזל". מורוזיני אף ניסה לבזוז את פסלי הסוסים שהוקדשו לאתנה, אולם אלה נפלו ממרומי צוק האקרופוליס והתרסקו, ולימים השלטון העות'מאני מכר את שרידי הפסלים שנותרו מהביזה לתושבים אנגלים וצרפתיים (ומרביתם מוצגים כיום במוזיאון הבריטי).
כהונתו כדוג'ה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקיץ 1688 מונה מורוזיני לתפקיד הדוג'ה, ולאחר מינויו תקף את אביה אולם לא הצליח לכבוש את האי. לבסוף מורוזיני נאלץ לסגת בשל מגפה שפרצה בין חייליו.
בשנת 1693 יצא מורוזיני במסע מלחמה נוסף וניסה לכבוש את נגרופונט שבאביה, בלא הצלחה.
לאחר מותו הוצבה, בשנת 1694, קשת שיש לזכרו בארמון הדוג'ה. חתול המחמד שלו פוחלץ והועבר למוזיאון קורר.
על שמו של מורוזיני נקרא בית הספר של הצי האיטלקי (Scuola Navale Militare Francesco Morosini) וכן ספינת של הצי האיטלקי שהושקה ב-30 ביולי 1885.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הקודם: מארקאנטוניו ג'וסטיניאן |
דוכסי ונציה 1688–1694 |
הבא: סילווסטרו ואליירו |