פרנק בורמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנק בורמן
Frank Borman
פרנק בורמן
פרנק בורמן
לידה 14 במרץ 1928
גארי, אינדיאנה, ארצות הברית
פטירה 7 בנובמבר 2023 (בגיל 95)
בילינגס, מונטנה, ארצות הברית
מידע כללי
בשירות אסטרונאוט בשירות נאס"א
לאום ארצות הבריתארצות הברית אמריקאי
השכלה
עיסוקים נוספים טייס ניסוי
תקופת השירות 19621970 (כ־8 שנים)
דרגה קולונל בחיל האוויר האמריקאי
זמן שהייה בחלל 19 יום, 21 שעות, 35 דקות
ביוגרפיה בנאס"א פרנק בורמן
משימות
ג'מיני 7, אפולו 8
ג'מיני 7 אפולו 8
עיטורים
מדליית הכבוד של הקונגרס בתחום החלל
מדליית השירות המצטיין של נאס"אמדליית נאס"א לשירות יוצא מן הכלל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרנק בורמןאנגלית: Frank Borman;‏ 14 במרץ 19287 בנובמבר 2023) היה טייס חלל בתוכנית ג'מיני ובתוכנית אפולו להנחתת אדם על הירח.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורמן נולד בגארי שבאינדיאנה. בורמן למד טיסה כבר בגיל 15. סיים את האקדמיה הצבאית האמריקאית בווסט פוינט בשנת 1950 כבוגר במדעים. בשנת 1957 השלים תואר שני בהנדסה אווירונאוטית במכון הטכנולוגי של קליפורניה. בשנת 1970 השלים את התוכנית המתקדמת למינהל בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת הרווארד.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורמן שירת בחיל האוויר האמריקאי כטייס קרב, מדריך וטייס ניסוי. היה עוזר הוראה (מתרגל) בתרמודינמיקה ומכניקה של נוזלים במכללה הצבאית בווסט פוינט. בעת בחירתו לנאס"א היה מדריך טיסה בבית הספר לטיסה בבסיס חיל האוויר אדוארדס, קליפורניה.

שירות בנאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1962 נבחר על ידי נאס"א לתוכניות ג'מיני ואפולו. בשנת 1965 היה מפקד ג'מיני 7, שם, יחד עם ג'יימס לוול, ביצע את החבירה הראשונה בחלל, עם ג'מיני 6. בשנת 1967 השתתף בוועדת החקירה לאסון אפולו 204 (שכונתה "אפולו 1" מאוחר יותר). מאוחר יותר קיבל את תפקיד מנהל תוכנית אפולו, והנהיג את הצוות שתכנן מחדש את חללית אפולו. השתתף במשימת אפולו 8, שהייתה הפעם הראשונה שבני אדם עזבו את מסלול כדור הארץ, והקיפו את הירח.

עזב את נאס"א וחיל האוויר ב-1970 בדרגת קולונל.

לאחר נאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום שירותו היה ליועץ מיוחד בחברת התעופה איסטרן איירליינס. מאוחר יותר היה לסגן נשיא לפעולות בחברה. הוא המשיך להתקדם בחברה זו עד לתפקיד נשיא ומנכ"ל החברה, עד לפרישתו בשנת 1986.

שירת כשגריר נשיאותי מיוחד במזרח הרחוק ואירופה, ובתפקיד זה השיג תמיכה לשחרור השבויים האמריקאים בצפון וייטנאם.

אותות ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף, כמו אסטרונאוטים רבים אחרים, הוא קיבל לאחר פרישתו מנאס"א במהלך השנים שלל אותות כבוד מגופים ממשלתיים ופרטיים. בשנת 1968 הוא נבחר לאיש השנה של המגזין טיים יחד עם ג'יימס לוול וויליאם אנדרס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנק בורמן בוויקישיתוף