פרנקו נרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנקו נרו
Franco Nero
לידה 23 בנובמבר 1941 (בן 82)
San Prospero Parmense, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה Franco Nero עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Francesco Clemente Giuseppe Sparanero עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת מערבון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1962 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ונסה רדגרייב (31 בדצמבר 2006–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Carlo Gabriel Nero, Franquito Sparanero עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (1992)
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרנקו נרואיטלקית: Franco Nero; נולד ב-23 בנובמבר 1941) הוא שחקן קולנוע וטלוויזיה איטלקי.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנקו נרו נולד כפרנצ'סקו ספאראנרו (Francesco Sparanero) בסן פרוספרו, אמיליה-רומאניה, וגדל בבדוניה ובמילאנו. הוא למד זמן קצר בחוג לכלכלה ומסחר באוניברסיטה המקומית, לפני שעבר ללמוד בתיאטרון פיקולו במילאנו. הוא מתגורר כיום במונטנה ליד בילינגס במחוז ילוסטון ובבעלותו חוות סוסים ביחד עם אשתו ונסה רדגרייב.

קריירת המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעתו הראשונה בסרטים הייתה בתפקיד קטן ב- La ragazza in prestito ‏ (1964), והיה לו תפקיד ראשי במערבון הספגטי Django ‏(1966) של סרג'יו קורבוצ'י, הראשון בסדרת סרטי ג'נגו שהיה ללהיט קולנועי והפך לדמות המזוהה עם פרנקו נרו (למרות שבהמשך הדמות שוחקה על ידי שחקנים נוספים רבים). באותה שנה הוא הופיע בתשעה סרטים בכללם Texas, addio ‏ (1967) ו-Tempo di massacre.

ב-1967 הוא הופיע בסרטו הראשון דובר האנגלית, בסרט קמלוט בתפקיד לנסלוט, שם הוא פגש את זוגתו ואחרי כן אשתו, ונסה רדגרייב. בעקבות זאת הוא הופיע בסרט המאפיה Il giorno della civetta ‏ (1968) לצידה של קלאודיה קרדינלה.

מכיוון שהאנגלית שלו הייתה בינונית הוא קיבל תפקידים מוגבלים יחסית, אם כי הוא שיחק בסרטים דוברי אנגלית אחרים בכללם The Virgin and the Gypsy ‏ (1970), ‏ Force 10 from Navarone ‏ (1978), הנינג'ה (1981) ומת לחיות 2 (1990).

בשנת 1972 שיחק בסרט האפיפיורית יוהנה.

ברוב הפעמים הוא לוהק לתפקידי פעולה כמו בסרטים Los amigos ‏ (1972) או Keoma ‏ (1976), אבל בנוסף לכך הוא גילם מנעד רחב של דמויות, כמו הבל באפוס של ג'ון יוסטון epic The Bible: In The Beginning ‏ (1966), המהנדס המושפל שיוצא לנקום ב- Street Law, וסגן הומוסקסואל ב-Querelle ‏ (1982). הוא גם הופיע ביותר מ-150 סרטים וכתב, הפיק וכיכב בסרט Jonathan degli orsi ‏ (1993). [1]

בשנת 1991 הצטלם בסרט על יקטרינה הגדולה בתפקיד של מיכאיל וורונצוב (אנה קנאקיס גילמה את אשתו).

נרו שיחק בסרט הישראלי "האיטלקים באים", בבימויו של איל חלפון (1996).

באותה שנה הוא כיכב בהונגריה בסרט Honfoglalás ‏ (הכובש), בתפקיד ארפאד, של הבמאי גאבור קולטאי, ולאחר מכן בסרט הטלוויזיה "נשות המאפיה" (1997) לצד ונסה רדגרייב ונסטסיה קינסקי, בסרטו של קולטיי Sacra Corona ‏(2001), ובסרט "מגידו: קוד אומגה 2" (2001).

בשנת 2008 שיחק בדרמה ההיסטורית "באת'ורי" לצדה של אנה פריל.

בשנת 2010 הוא שיחק בסרט "מכתבים לג'ולייט" לצד אשתו ונסה רדגרייב. בשנת 2017 הופיע בסרט "העיר האבודה Z" (אנ').

בשנת 2019 שיחק בסרט הדרמה הגרמני "תיק קוליני" בדמותו של פבריציו קוליני. בשנת 2020 שיחק בסרט המלחמה האמריקאי "Recon" לצד אלכסנדר לודוויג.

בשנת 2021 שיחק לצדה של שרילין פן בסרט הדרמה האמריקאי "Immortalist".

בשנת 2023 גילם את האפיפיור בסרט האימה האמריקאי "מגרש השדים בשירות האפיפיור" לצדו של ראסל קרואו. באותה שנה שיחק נרו בסרט הדרמה האמריקאי "Silent Life: The Story of the Lady in Black" לצד כוכבת הקולנוע איזבלה רוסליני.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסים הרומנטיים עם השחקנית הבריטית ונסה רדגרייב החלו ב-1967 כשהם נפגשו בצילומי הסרט קמלוט. ב-1969 הם הביאו ביחד ילד קרלו גבריאל ספאראנרו (שידוע בשמו קרלו נרו), תסריטאי ובמאי. אחרי שהם נפרדו למספר שנים, במהלכן היו להם מערכות יחסים עם אחרים, הם נישאו באופן פורמלי ב-31 בדצמבר 2006.[2]

קרלו נרו ביים את ונסה רדגרייב בעיבוד הקולנועי של מחזהו של וולאס שון, The Fever.

נרו היה שושבינה של בתו החורגת נטשה ריצ'רדסון כשהיא נישאה לשחקן ליאם ניסן. ריצ'רדסון נפטרה ב-18 במרץ 2009, בגלל פגיעת ראש מתאונת סקי. [3]

ב-1987, כשהוא צילם בקרטחנה, קולומביה, הוא ניהל רומן עם מאוריסיה מנה, ממנו נולד בנם פרנקיטו. [4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנקו נרו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]