צבי טריגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבי טריגר
לידה 1972 (בן 52 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צבי טריגר (נולד ב-1972) הוא סופר, פרופסור למשפטים, וחוקר המתמחה בדיני משפחה ודיני חוזים, פמיניזם ותאוריה קווירית, משפט ותרבות. כיהן כסגן דקאן בית הספר למשפטים ע"ש חיים שטריקס במסלול האקדמי המכללה למנהל בין השנים 2011–2013. את שירותו הצבאי עשה כקצין בדובר צה"ל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי טריגר נולד בחולון.

טריגר הוא בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, שם גם למד כתיבה דרמטית ודרמטורגיה בחוג לתיאטרון. לאחר השלמת לימודי המשפטים התמחה בבית-המשפט העליון בירושלים. לאחר מכן השלים תואר שני ודוקטורט בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ניו יורק (NYU).

ב-1998 ערך (יחד עם הבמאית מאשה נמירובסקי) את הקברט 'למה שיזכירו את שמי?' ושיחק בו. הקברט הוקדש ליצירתו של ברטולט ברכט במלאת מאה שנים להולדתו, והועלה על ידי החוג לתיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים במסגרת 'תספיס', הפסטיבל הבינלאומי החמישי לתיאטרון אוניברסיטאי בירושלים, ובפסטיבלי תיאטרון-סטודנטים בלייז', בלגיה, ובשטרסבורג, צרפת.

מ-2004 מלמד וחוקר במסגרת המסלול האקדמי המכללה למינהל בראשון לציון, בתחומים דיני משפחה, דיני חוזים, פמיניזם ומשפט ותרבות. פרסומיו האקדמיים עוסקים בביקורת פמיניסטית וקווירית של דיני המשפחה הישראליים. פרסומיו כוללים, בין היתר, ריאיון עם הפסיכולוגית האמריקאית קרול גיליגן על הקשר בין משפט ואהבה[1], ומאמר על ההיסטוריה של אימוץ הדין הדתי בישראל, שכותרתו "יש מדינה לאהבה: נישואין וגירושין בין יהודים בישראל"[2] (שניהם הופיעו בספר "משפטים על אהבה"[3]). ב-2011 פרסם מאמר משותף עם גאיה ברנשטיין מאוניברסיטת סיטון-הול בארצות הברית, בשם "הורות-יתר"[4], שנסקר בכתבי עת ועיתונים רבים בארצות הברית ובישראל[5].

בשנים 2009–2011 ערך את כתב העת "המשפט".

בנוסף למחקריו וכתיבתו האקדמית, טריגר מפרסם טורים ודעות, רומנים וסיפורת. הוא מחבר הרומן "מקרה של אזעקת אמת" (הוצאת חרגול, 2005), והספר "ללא מילים: התרבות הישראלית בראי השפה" שכתב עם עמליה רוזנבלום (הוצאת דביר, 2007). פרסם סיפורים קצרים בכתב העת "מסמרים" ובאנתולוגיה "כשמדלין סטו בוכה: סיפורים קצרים על קולנוע" (גלורי, 2007). פרסם ביקורות ספרים בעיתון "הארץ" וב"Time Out תל אביב", ורשימות בענייני מזון וביקורת מסעדות במסגרת טורו השבועי "מי שאוכל לבד" באתר "וואלה!".

טריגר זכה באות החוקר מצטיין לשנת תש"ע (2010) של בית הספר למשפטים של המכללה למינהל. ב-2012 זכה בפרס צלטנר לחקר המשפט לחוקר צעיר מטעם ארגון רוטרי ואוניברסיטת תל אביב.

טריגר הוא חבר בפורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה, הפועל נגד שינויי המשטר שהוצעו במערכת המשפט בשנת 2023.[6]

טריגר התחתן עם אסף אוחיון בניו יורק[7] והוא אב לשתי בנות. אחיו הוא העיתונאי אפי טריגר.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צבי טריגר, אשה שונה, באתר הארץ, 29 במאי 2006
  2. ^ יש מדינה לאהבה: נישואין וגירושין בין יהודים בישראל, באתר המכללה למנהל
  3. ^ "משפטים על אהבה", בעריכת חנה נוה וארנה בן-נפתלי, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2005
  4. ^ Over Parenting; הורות יתר - תקציר המאמר בעברית
  5. ^ ההורים אשמים, פורסם במוסף 7 ימים בידיעות אחרונות
  6. ^ "מי אנחנו", פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה.
  7. ^ ד"ר צבי טריגר, סגן דיקאן בית הספר למשפטים במכללה למינהל איש משפחה, באתר גלובס, 1 במרץ 2012